גישת משפט העוני המבוטאת בעניין בהלקר, חשובה ונחוצה לצורך הגנה על זכויותיהם של אנשים החיים בעוני הנאשמים בפלילים, בייחוד במקרים בהם אותם אנשים נאשמים בגלל קרימינליזציה או מבצעים עבירה בגלל נסיבות חייהם הקשות.
פסק הדין ת"פ 17571-01-18 מדינת ישראל נ' בהלקר דן בעניינה של אישה, אם במשפחה חד הורית, שגנבה כרטיס אשראי על מנת לקנות אוכל בסיסי לילדיה. בפסק הדין נקבע כי על אף שהאישה הודתה ואין ספק כי היא בצעה את העבירה, קמה לה הגנת זוטי דברים מכוח ס' 34יז לחוק העונשין. נוכח זאת השופט זיכה אותה מאשמה. בפסק הדין נעשה יישום (גם אם לא במכוון) של גישת משפט עוני ודרכו ניתן ללמוד על חשיבותה הרבה.
משפט עוני
משפט עוני (poverty law) הוא גישה ביקורתית למשפט שהתפתחה החל משנות ה-60 של המאה העשרים. מטרתו היא להגן על אנשים עניים מפני יחס לא הוגן של המשפט וקיפוח שלו, ולשנות את היחסי הכוח המעמדיים בחברה המתבטאים בעולם המשפט. משפט העוני לא מתמקד בנושא אחד, אלא חולש על מגוון ענפים משפטיים כגון משפט פלילי ומינהלי. הוא שם דגש על השוני בין האנשים החיים בעוני לבין שאר החברה ובעצם שואל שאלה אחת לגבי כל תחום משפטי: באילו צורות מבטאים הכללים המשפטיים את ההבניה והשימור של אנשים החיים בעוני כאחרים?
הבידול מהחברה הכללית נכפה על האנשים החיים בעוני. הוא נוצר בעזרת קטלוג והבחנה על ידי הבניית סטיגמות שונות בנוגע לעוני, למשל, ההנחה השגויה (ראו גם כאן) שהיעדר עבודה הוא הסיבה לעוני. ועל ידי הצמדת תכונות או התנהגויות שליליות לאנשים החיים בעוני כדוגמת אלימות, עצלנות וכדומה. קטלוג זה מדגיש את השונה והאחר ותורם להפרדה ולהרחקה. הוא מבטא פן מובהק של עוני – היררכיה בין מי שחי בעוני לבין מי שלא. פן זה מבסס הנחה כי העוני הוא באחריותו הבלעדית של האדם העני ומוריד את האחריות מהחברה כולה למצבו.
עוני ומשפט פלילי
אנשים החיים בעוני מתמודדים עם מחסור במזון, ביגוד, קורת גג וטיפול רפואי. בנוסף הם חווים קשיים בתפקוד תקין בחברה והשתלבות בה, בעיקר בגלל הדרתם ותחושת התלות שיש להם באחרים. כל אלה מביאים פעמים רבות את האנשים החיים בעוני למפגש עם המשפט הפלילי. מקרים מסוג זה נקראים "תיקי עוני" מכיוון שנסיבות חייו של האדם העני הן שהביאו אותו לבצע עבירה פלילית על מנת להצליח לשרוד. במקרים כאלה יש מקום להקל ואף להימנע מהפעלת ההליך הפלילי לגבי אנשים עניים, גם אם מבחינת הדין הפלילי קיימת אפשרות לכך. זאת, בשל הפגיעה הלא מידתית שנגרמת לאנשים החיים בעוני כתוצאה מההליך הפלילי ומההרשעה בו. כמו כן בגלל חוסר עניין לציבור ברוב המקרים. אין להסיק מדברי שיש להימנע מהרשעה בכל עבירה שביצע אדם החי בעוני, אלא בעבירות קלות יחסית אשר קשורות לנסיבות חייו של אותו האדם.
דוגמא טובה למקרה בו נסיבות חייהם של אנשים החיים בעוני הביאו אותם למפגש עם המשפט הפלילי הוא ת"פ (שלום ב"ש) 13827-07-13 מדינת ישראל נ' א' ב' ונ' ב'. פסק הדין עוסק במשפחה בת שש נפשות. אם המשפחה וארבעה מילדיה סובלים ממחלות רבות והם חיים בעוני רב ובמצוקה קשה. הם גרים בדירה השייכת לדיור הציבורי בגודל של 45 מ"ר ובה חדר שינה אחד, למרות שהם זכאים לדירה גדולה יותר. בעקבות מצוקתם הרבה והקושי לחיות בדירה כה צפופה, הם שברו את הקיר שבין הדירה שלהם לדירה הסמוכה להם, שגם היא דירה השייכת לדיור הציבורי אבל לא מאוכלסת, וכך הם מתגוררים בשתי הדירות. על כך, הוגש נגדם כתב אישום בבית המשפט השלום בבאר שבע בגין הסגת גבול והיזק לרכוש במזיד. בסופו של דבר, המדינה חזרה בה מכתב האישום לגבי האישום על הסגת גבול ולגבי האישום של היזק לרכוש, סוכם שהם לא יורשעו בו.
קשר נוסף בין עוני למשפט פלילי הוא קרימינליזציה (הפיכה של מעשים לפליליים) של התנהגות האנשים החיים בעוני, אשר נאלצים להתנהג כך לשם הישרדות יום יומית. הקרימינליזציה מתייגת את האדם העני כלא לגיטימי ובכך מדירה אותו מהחברה. בנוסף הקרימינליזציה מחזקת את דמות הפושע בעיני מערכת המשפט. המשפט הפלילי מצייר את דמות הפושע כמשויך למעמד סוציו-אקונומי מסוים ושם דגש על "פשעי רחוב" ולא על פשעים המבוצעים על ידי עשירי החברה, אשר פעמים רבות גורמים לנזקים רחבים יותר בהיקפם. דוגמא לכך הוא מ"ת (שלום ב"ש) 19210-01-14 מדינת ישראל נ' א' ל'. פסק דין זה דן בא', רווק בן 50 ללא ילדים ומחוסר דיור אשר סובל מבעיות רפואיות ונפשיות רבות. לרוב הוא ישן ברחוב ומתקיים מקיבוץ נדבות. א' נתפס מקבץ נדבות בצומת בבאר שבע, נעצר והוגש נגדו כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים (בגלל נוהל שהפיצה משטרת באר שבע במטרה "להתמודד עם תופעה של קבצנים פושטי יד הנוהגים להתמקם בצמתים מרכזיים בעיר" וכן במטרה "להשאיר את הצמתים נקיים" מקבצנים). בית המשפט הורה על שחרורו ממעצר בתנאים מגבילים הכוללים מעצר בית אצל מכרה בשכונה בה גדל. א' הגיש ערר על כך לבית המשפט המחוזי ובית המשפט נעתר לבקשתו והורה על ביטול מעצר הבית. הוא הועמד לדין בגין מטרד לציבור, גרימת הפרעה לתנועה והפרה הוראה חוקית. גם במקרה זה, בסופו של דבר, המדינה חזרה בה מכתב האישום.
בחזרה לעניין בהלקר
בפסק הדין התמקד השופט מזרחי במניע למעשיה של האישה, ולא בהם עצמם או בתוצאותיהם: השופט התעכב בתיאור פרטי המזון ("רכישת מוצרי קיום בסיסיים, כגון בשר, עוף, מוצרי חלב...") והדגיש שהמעשה נעשה בפתח חגי תשרי. כן הוא מתאר בפירוט את הרקע האישי-משפחתי, חברתי וכלכלי של אותה אישה ("אמא לשני ילדים, אחד מהם סובל ממום בלב... חסרת אמצעים..."). בנוסף, הוא הדגיש שהאישה שמה את טובת ילדיה מול עיניה בעת גניבת האוכל ("גניבה של מזון להשביע את רעב הנאשמת ורעבם שני ילדיה הקטינים – הא ותו לא"). כל אלו שמים דגש על אחרוּתה של האישה ומעוררים רגשות של הזדהות, חמלה והבנה כלפיה.
התיאור המפורט של השופט את נסיבות העבירה ופסיקתו המזכה את האישה, מאפשרים לדון מחדש בהתמודדות המשפט עם העוני. פסק דין זה, ושני פסקי הדין הנוספים שהזכרתי, מביאים גישה חדשה ונכונה לפיה לא תמיד ראוי לתייג את מעשי הנאשמים כפליליים. הם מקדמים ומבטאים את גישת משפט העוני ומראים באופן מפורש וברור כי ראוי ונכון שבמקרים מסוימים הדין הפלילי ייתן הגנה למעשיהם של אנשים החיים בעוני ויתייחס לכך כסייג לגיטימי.
20 נובמבר, 2022
