שימוש במערכות תקשורת וידיאו מרחוק בבתי המשפט נמצא במגמת התעצמות בהליכים פליליים, אך למרות שמחקרים מראים שהאסירים מרוצים, שינוי זה יכול לא רק שלא להועיל, אלא גם לפגוע בזכויותיהם
בכנס בשנת 2008, מעט אחר מינויו לשיפוט, המשנה לנשיאה בדימוס חנן מלצר התייחס לעצמו כ"שופט אנלוגי בעידן דיגיטלי", בהתייחסות להתפתחויות הטכנולוגיות המהירות וכניסתן לעולם המשפט. 15 שנים לאחר מכן, ואמירתו נראית רלוונטית מאי פעם, שעה שבית המשפט עצמו נעשה טכנולוגי. נוכחותו של הנאשם, כיום, יכולה להיעשות באופן דיגיטלי בלבד, באמצעות כלים להיוועדות חזותית. בעוד בעבר המשפט היה כטקס, היום יכולים הצדדים לקחת חלק מכל מקום אפשרי, החל מחדר הניתוח, או, להבדיל אלפי הבדלות, מתא המעצר.
ברשימה זו אציג את שימוש בית המשפט במערכות להיוועדות מרחוק בהליך הפלילי. השופט שטיין קבע בפרשת מדינת ישראל נ' פלוני קבע כי "נוכחות כאמור [של הנאשם בהליך] הינה הכרחית לקיומו של הליך משפטי הוגן: היא עשויה להועיל – ובהרבה מקרים מועילה – להגנה על זכויותיו של הנאשם, והיא אף מבטיחה את קיומה של מראית פני הצדק". לעמדתי, נדרש לבחון אם זכותו של הנאשם להליך הוגן נפגעת עקב נוכחותו מרחוק, ואם זכותו להיות נוכח בהליך משמעה זכותו לנוכחות פיזית.
היוועדות חזותית בישראל
משבר הקורונה שפרץ בשנת 2020 אילץ את תושבי העולם להסתגר בביתם על מנת להקטין את סכנת ההדבקה בנגיף. סקטורים רבים אולצו לעצור את פעולתם, דבר שהוביל לפגיעה קשה במשק הישראלי. במקביל, נמצא פתרון למניעת "קיפאון" בתי המשפט, והמשך ההליכים כסדרם. תוכנות מחשב להיוועדות חזותית, כמו סקייפ וזום, שנעשו פופולריות בציבור, בין אם לפגישות מקצועיות בין אם ארוחות חג, נכנסו לבית המשפט על מנת להתגבר על הקושי שנוצר במסגרת הוראות שעה (חקיקה שתוקפה בזמן הוא קצוב), שהוארכה עד סוף שנת 2023. ההוראה יכולה להתארך בשנתיים נוספות לאחר תאריך זה.
הדין הפלילי מתיר לקיים דיון בעניינו של עצור או אסיר שבנוכחותו בדרך היוועדות חזותית, לבקשת העצור או האסיר, במידה והוא בגיר ומיוצג בהליך על ידי סנגור. בכדי שבקשתו תאושר, נדרש העצור או האסיר לשכנע את בית המשפט שהדיון מרחוק אפשרי בהתחשבות במהות הדיון, בנסיבות העניין ובמידת החשיבות של נוכחותו-שלו. ישנם דיונים שלא תאושר לגביהם היוועדות חזותית, ביניהם הודאה בעובדות כתב אישום, הצגת הסדר טיעון, הכרעת דין או גזר דין, וכן השמעת טענות לעונש ודיון בו נשמעת עדות. בהיבט הטכנולוגי, על המערכת לאפשר למשתתפים בדיון לראות ולשמוע זה את זה ברציפות במהלך הדיון, וכן לאפשר שיחה חסויה וביחידות בין העצור או האסיר לבין סנגורו לפני הדיון, במהלכו ואחריו. דיון בהיוועדות חזותית מתקיים כשהעצור או האסיר יישאר במעצר, וסנגורו, המתורגמן, נציגי התביעה והשופטים יימצאו כולם יחדיו, בבית המשפט.
זכויות בהליך הפלילי
ענישה בהליך הפלילי עלולה לכלול שלילת זכויות, בין אם הזכות לחירות, עקב מעצר, או הזכות לקניין, עקב הטלת קנסות. מתוך הכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין, מוגן הנאשם או העציר בהליך הפלילי על ידי זכויותיו בהליך וזכויות האדם. כאמור בסעיף 14 לאמנה הבין-לאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות משנת 1966, לנאשמים ולעצירים זכות להליך הוגן, עומדת להם חזקת החפות עד אשר תוכח אשמתם והם זכאים לתנאי כליאה מינימליים. במסגרת הצעת חוק-יסוד: זכויות בהליך הפלילי אף מוצע לעגן את הזכות להליך הוגן, ולהעניק לה מעמד חוקתי.
אחת הזכויות המנויות בסעיף 14 היא זכותו של הנאשם להיות נוכח בהליך המשפטי. זכות זו מעוגנת בדין הישראלי בסעיף 126 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, הקובע שבהיעדר הוראה אחרת, לא יידון אדם בפלילים אלא בפניו. סעיף 133א לאותו החוק קובע שניתן לדון אדם בפלילים שלא בפניו אלא בדרך של היוועדות חזותית, לבקשתו. בעוד שנראה שהחוק הישראלי מתייחס לדיון של אדם בפלילים "בפניו" כדרישת נוכחות פיזית, ההערה הפרשנית של הוועדה המנטרת את יישום האמנה לא התייחסה לשאלה האם נוכחות וירטואלית היא הנוכחות שמעוגנת בסעיף 14.
דיון בהיוועדות חזותית בלבד עלול לפגוע בזכות של הנאשם להליך הוגן. ראשית, דיון שכזה עלול לגרום לדה-הומניזציה לנאשם, משום שלא עומד אדם בשר ודם והסתכל בעיני השופט, דבר שיכול להוביל בהמשך אף לענישה מוטה. גם היכולת להיוועץ בסנגור נפגעת שעה שהסנגור נמצא באולם והנאשם אינו שם. קושי זה מתאפיין ביכולת פחותה להיוועצות דיסקרטית, ונחוצים משאבים גדולים יותר וקו טלפון מאובטח כדי להבטיח את דיסקרטיות השיחה. למרות שהשמירה על זכות ההיוועצות בסנגור מעוגנת בחקיקה, הגשמתה קשה יותר בעצם אופן קיום ההליך מרחוק. בעיה נוספת היא שבמדינת ישראל חלק ניכר מהנאשמים אינו דובר עברית כשפת אם. לכן ישנו צורך בנוכחותם של בעלי תפקיד נוספים, המתורגמנים. בדיון שנערך בהיוועדות חזותית המתורגמן לא נמצא ליד העצור, דבר שעלול להעלות קושי במלאכת התרגום. קשיים נוספים נוגעים לאופי ואיכות הטכנולוגיה עצמה. תקלות וקשיי קליטה במהלך הדיון עלולים להוביל לפגיעה בנאשם, לעיתים מבלי שהוא ידע שהדיון נקטע. מחסור בתנאי סף טכנולוגיים ומדדים לאיכות הדיון בהיוועדות חזותית, עלולים לפגוע בזכותו של הנאשם להליך הוגן, עקב איכות שמע או תצוגה נמוכות. בישראל הותקנו תקנות שקובעות את התנאים הטכנולוגיים הנדרשים לקיום דיון, אך לא נקבעו בהן מדדים לבדיקת איכות הטכנולוגיה, והדרישה ברובה היא שהשמע יהיה באיכות "טובה".
נוסף על אלו, השימוש בטכנולוגיה להיוועדות חזותית אף עלול להוביל לפגיעה בפרטיות, בגלל שימוש בתוכנות מסחריות-אזרחיות והקושי בהגנה על המידע שנאגר בהן. לבסוף, שימוש בהיוועדות חזותית יכול להוביל לפגיעה יתרה בעצורים עם מוגבלויות. בישראל, דיון בהיוועדות חזותית לגבי עצור עם מוגבלות יתקיים רק אם אפשר לבצע התאמות נגישות. אולם, קיים עדיין חשש לפגיעה במקרים של מוגבלויות שקופות, כאלו שאינן נראות לעין בהסתכלות ראשונית. במקרים אלה, זיהוי המצוקות יכול להיעשות על ידי השופט, ומלאכה זו קשה יותר כאשר אין השופט והעצור נמצאים באותו החדר. מחוץ לישראל כבר הכירו בקושי זה, ומועצת אירופה דרשה מהממשלה הבריטית להפחית בשימוש בהיוועדות חזותית במקרים בהם הנאשם הוא אדם עם מוגבלות, בעיקר עקב הפגיעה בגלל הריחוק הפיזי של הנאשם מסנגורו.
לצד חסרונות השימוש במערכות להיוועדות חזותית, יש לשימוש בהן יתרונות, וישנם קולות המביעים רצון לקדם ולהרחיב את השימוש בהן בבתי המשפט. ראשית, לשם קיום דיון בבית המשפט נדרשת היערכות לוגיסטית רחבה של גורמים רבים, לטובת הבאת העצור ואבטחת הסביבה. היערכות זו מצטמצמת לו משתמשים בטכנולוגיות להיוועדות חזותית. שנית, ההליך הפלילי הוא הליך שעלול להמשך זמן רב. העומס הרובץ על שופטים במדינת ישראל הוא מהגבוהים בעולם, ומערכת המשפט מחפשת פתרונות שיסייעו לקצר את ההליכים, ולהוריד את העומס השיפוטי. קיום דיונים בהיוועדות חזותית יכול לקצר את משך ההליכים.
השימוש במערכות להיוועדות חזותית אינו רעיון ישראלי, ובמדינות רבות בעולם ישנה אפשרות לקיים דיונים שונים בהליך הפלילי באמצעות היוועדות חזותית. יש שוני מובהק בגישות בין המדינות השונות. בצד אחד של מנעד הגישות, בארצות הברית יש גישה פרו-היוועדות חזותית, לא רק בהליכים פליליים אלא גם בהליכי הגירה, ומעל למחצית מהמדינות פרסמו הוראות שמעודדות שימוש בדיונים מקוונים. בצידו האחר של המנעד נמצאת גרמניה, בה יש שימוש מצומצם בלבד בהיוועדות חזותית, בעיקר בהליכים אזרחיים, בעוד שבהליכים פליליים השימוש מוגבל לשמיעת עדים, ולצורך הגנה עליהם. בתווך נמצאות גישות ביניים, כמו החוק הבריטי שמנקנה את שיקול הדעת אם קיום דיון פלילי בהיוועדות חזותית לבית המשפט, בהתאם לשיקולי צדק, זמינות וחשיבות הצדדים, ושיקולי ייצוג בבית המשפט. בצרפת היחס לסוגייה אמביוולנטי, ונדרשת הסכמת הנאשם לקיום הדיון בהיוועדות חזותית. במהלך מגפת הקורונה נחקק חוק שקבע שאין חובה לקבל את הסכמת הנאשם, אך החוק נקבע כלא חוקתי על ידי בית המשפט הצרפתי. השימוש בהיוועדות חזותית בהליך הפלילי צומצם בהמשך להליכי מעצרים בלבד.
כיצד העצורים רואים את השימוש בהיוועדות חזותית?
במחקר שנערך בשיתוף פעולה של ענף המחקר בשירות בתי הסוהר ומחלקת המחקר של הרשות השופטת רואיינו 201 עצורים, במטרה להשוות בין עצורים שקיימו דיונים באמצעות מערכות להיוועדות חזותית לבין כאלו שקיימו דיונים פרונטליים. במחקר נראה שעצורים בדיוני היוועדות חזותית שבעי רצון באופן משמעותי יותר מעצורים בדיונים פרונטליים (86% אל מול 33%). מתוך כלל העצורים, 88% העדיפו שהדיון הבא בעניינם יערך בהיוועדות חזותית. ממצאים אלה אפשר לייחס לנוחות ההליך – הקושי בביצוע הכנות טרם יציאה לבית המשפט והטרחה שנוגעת לכך. אולם,גם באופן המהותי נראה שההיוועדות החזותית לא פוגמת בהליך מנקודת המבט של העצורים. שיעור דומה של עצורים הבינו את ההחלטה השיפוטית וקיבלו הסבר על ההחלטה מסנגורם או מהשופט. מממצא זה עולה קשר בין הבנת ההחלטה לבין שביעות הרצון ממנה. במחקר נוסף הוצגו מקרים בודדים אך מדאיגים, בהם דיונים נערכו ללא הנאשם עקב תקלות טכניות או חוסר תיאום בין הגורמים השונים. דבר זה מאשש חששות רבים. צריך לזכור שכל הדיונים התקיימו כתוצאה מבקשת הנאשם, אך האם בקשתו של אדם שנמצא תחת מרותו של שוטר או סוהר משקפת את רצונו האמיתי? בית המשפט העליון פסק בעבר שלא כל הסכמה של אדם לבקשה של שוטר משקפת הסכמה כנה, עצמאית ואמיתית וש"ניתן להניח כי, פעמים רבות, ובמיוחד אצל אזרחים נורמטיביים ושומרי חוק, עצם המפגש עם שוטר... גורם לתחושות של מתח נפשי וחשש, שעלולות גם הן להביא לכך שהאדם יחשוש מלעמוד על זכויותיו, אף אם אלה ידועות לו". האם דינה של הסכמה לבקשת שוטר כדינה של בקשת העצור? עולה החשש שבקשת העצורים לא שיקפה רעיון עצמאי שלהם, ותגובת הסוהרים האפשרית הובילה אותם לבקש שלא לעזוב את כתלי בית הכלא.
לעמדתי, יש להסתכל על מחקרים שבוחנים שביעות רצון של אסירים בחשדנות רבה. ספק אם נתונים המעידים על שביעות הרצון של הצדדים הם אלו שמצדיקים הרחבה או אפילו המשך או של דיונים בהיוועדות חזותית. ראשית, המדגם מצומצם וספק אם הוא יכול לשמש כדי לענות על שאלה כה מורכבת. בנוסף, נדרש לזכור שבבתי הסוהר בישראל נמצאים ערבים ויהודים. השוני בין האוכלוסיות רלוונטי לתשובותיהן למחקר, לדוגמה, קשיי ההבנה של הדיון והצורך במתורגמן אינם מנת חלקם של האסירים היהודים. על המחקר היה לכל הפחות לבחון האם לשפת אמו של העצור השפעה על תשובתו. נוסף על כך, נדרש לבחון מדוע העצורים שבעי רצון. אם זה בגלל ש"נחסכה" מהם הבאתם לבתי המשפט, שלעיתים כוללת השפלה והתנכלות, מדוע הפתרון הוא ביהמנעות מהבאת העצור, במקום בעמידה על סטנדרטים תקינים של התנהגות סוהרים? לדעתי לא די במסקנה בדבר שביעות רצונם של העצורים מספיקה כדי להרחיב את המגמה, ויש לבחון במחקר אמפירי מעמיק וארוך שנים אם אין לשופטים הטיה נסתרת שמשפיעה על חומרת הענישה בהתאם לאופן קיום הדיון. מחקרים באנגליה שנגעו בשאלה זו העלו תוצאות סותרות. במחקר שנעשה בישראל, השופטים שנשאלו התייחסו, מהצד האחד לכך שהשימוש במערכות אלו מייעל את הדיון, אך גם הוסיפו שלעמדתם הזכות להיוועץ עם סנגור במהלך הדיון נפגעת, ושבמקרים רבים העצור אינו יכול לראות את הנעשה באולם המשפט, כי עליו להצמיד את אוזנו לרמקול על מנת לשמוע את הדיון.
סיום ומחשבות להמשך
לעמדתי, העברת דיונים להיוועדות חזותית היא מגמה חיובית, משום שהיא מכירה ברצונם של העצורים ומסייעת לבצע הליכים משפטיים יעילים יותר. מן העבר האחר, יש להסתכל על הזכויות בהליך הפלילי. צריך לפעול בשתי גזרות, תוך הסתכלות מקבילה על שאר המדינות בעולם.
במישור הטכני, יש לספק טכנולוגיה מתקדמת והולמת בכל בתי המשפט, על מנת לשמור על תנאים מינימליים לכלל העצורים, שיכללו דיון רציף, שאינו נקטע, באיכות שמע גבוהה. נוסף על כך יש לספק מצלמות באיכות גבוהה, שיצמצמו את התחושה שהצדדים לדיון נמצאים במקומות שונים. איכות גבוהה של צילום תסייע לקיום הליך משפטי הוגן, בזכות היכולת של העצורים לראות בבירור את בית המשפט ויכולת של השופטים לראות בבירור הבעות פניהם של העצורים. לעמדתי, ההקפדה על חובות אלו, גם ללא הסדרה בחוק, מוטלת על השופטים שמנהלים את ההליך בזמן אמת.
במישור המהותי, יש לתת משקל רב לנסיבותיו האישיות של העצור או האסיר, תוך הבנה שבמקרים בהם מדובר באדם שעברית אינה שפת אימו או מדובר באדם עם מוגבלות ישנו חשש יותר גבוה לפגיעה. לכן, בעת ששוקל בית המשפט את הבקשה, עליו לתת להתייחס לנסיבותיו האישיות של האסיר או העצור וקשייו האישיים משקל מכריע, בשביל למנוע את החשש לפגיעה יתרה באוכלוסיות אלו. נוסף על כך, אני מציע לבצע שני שינויים בחוק הקיים. ראשית, יש לקבוע בחוק טווח זמנים בו חייב העצור לנכוח פיזית בדיונו, כדי שלא ייווצר רצף דיונים ארוך בו השופט לא רואה את האדם שמולו. מגבלות אלו יאפשרו לצמצם את החשש מפגיעה בהליך ההוגן, ולשמור על אנושיות ההליך. שנית, הסנגור צריך להיות במקום הימצאו של העצור כדי לגשר על קשיי התקשורת שעלולים להיווצר עקב המרחק. הכלל הקיים בחוק, לפיו רק העצור או האסיר יכולים להגיש בקשות להיוועדות החזותית מבורך ומכיר באוטונומיית הפרט. אולם, לא נבדקה במחקרים, ולעמדתי אף קשה לבדוק זאת, השאלה האם היו השפעות סביבתיות זרות מגורמי אכיפת החוק, שלחצו להגיש את הבקשה להיוועדות חזותית. שאלה זו עתה נותרת לעת עתה ללא מענה.
