כיום המשטרה לא רשאית להשתמש במערכת בינה מלאכותית לאיתור עבירות שימוש בטלפון נייד. לשם כך נדרשת הסמכה מפורשת בחוק וקביעת מנגנונים שיבטיחו את הפרטיות של הנהגים.
הטלפון הסלולרי הפך בשנים האחרונות לחלק בלתי נפרד מחיינו האישיים, החברתיים והמקצועיים, ולמרכז התקשרות שלנו בעולם המודרני. בשנים האחרונות אחת מכל חמש תאונות קשורה לשימוש בטלפון הנייד בזמן נהיגה. לכן, אין זה מפתיע שמשטרת ישראל מנסה לאכוף את עבירת השימוש בטלפון הנייד ביד רמה לצורך הפחתת הקטל בכבישים. נהג שנתפס עובר את העבירה מקבל קנס, כאשר לפי נתוני משטרת ישראל, בשנת 2022 חולקו מעל 180,000 דוחות בגין שימוש בטלפון הנייד בזמן נהיגה.
האמצעי המרכזי כיום של המשטרה לאכיפת עבירת השימוש בטלפון הנייד בזמן נהיגה הוא מכמונות ייעודיות וסיורים רכובים. המכמונת היא מארב סמוי הכולל תצפית אקראית בכבישים. במהלך המארב מביטים שוטרים מבעד לשמשה הקדמית אל מרחב פנים הרכב. כשהשוטרים מזהים נהג אוחז בטלפון הנייד הם מתעדים את העבירה באמצעות מצלמות סטילס או וידאו. התיעוד מצורף לדוח אותו שולחת המשטרה לנהג כראייה לביצוע העבירה.
השימוש במכמונות נראה כיום מיושן, כשלצורך אכיפת עבירות אחרות עומדים למשטרה אמצעים טכנולוגיים משוכללים יותר, כדוגמת הבינה המלאכותית. בשנים האחרונות מדינות כמו אנגליה ואוסטרליה כבר החלו בפיילוט במסגרתו פועלת מערכת בינה מלאכותית לצורך אכיפת עבירת שימוש בטלפון הנייד. סביר שלא רחוק היום בו גם משטרת ישראל תבקש להסמיכה בחוק להשתמש במערכת לצורך אכיפת העבירה.
משימתה של הבינה המלאכותית
המשטרה תתקין מערכת בינה מלאכותית המאפשרת למערכת לצפות, באמצעות מצלמות הפרוסות בכבישי ישראל, בנעשה בכביש תוך התמקדות בשמשות הקדמיות של כלי הרכב וחלל הפנים שלהם. המערכת תצפה על נהגים בעת נהיגתם ותבחן דפוסי התנהגות מסוימים אשר דומים לדפוס של שימוש בטלפון נייד בזמן נהיגה. אם המערכת תזהה דפוס של אחיזה ביד בטלפון נייד, היא תסווג אותו כעבירה ותצלם את הנהג.
כדי להצליח לזהות דפוסי התנהגות של שימוש בטלפון נייד, המערכת צריכה ללמוד כיצד נראים דפוסים אלו טרם הפעלתה. למידה זו נעשית בדרך של אימון על בסיס תמונות של נהגים האוחזים בטלפון הנייד. הבינה המלאכותית מעבדת ומפרקת את התמונות ומפיקה מהם דפוסים מסוימים המאפיינים את העבירה. כדי שהמערכת תצליח לעבד את התמונות נדרש מאגר שיכלול מסה קריטית ורחבה של מידע בו יופיעו אותם התמונות שישמשו את המערכת לאימון. הקמת מאגר תמונות לאימונה של מערכת הבינה המלאכותית מחייבת בחינה של חוקתיות הקמתו.
הזכות לפרטיות
הזכות לפרטיות מעוגנת בסעיף 7(א) לחוק־יסוד: כבוד האדם וחירותו, לפיו ״כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו״. הזכות משקפת את ״היחידה האוטונומית״, כלומר המרחב שבתוכו אדם זכאי להיות עם עצמו, אשר נע איתו.
אולי זה יפתיע אבל לאדם עומדת הזכות לפרטיות גם כאשר הוא נמצא במרחב הציבורי, למשל בעודו נוהג ברכבו הפרטי בכביש, וגם כאשר הוא מצולם מבצע עבירת תנועה. ואכן, בתי המשפט הכירו בכך שצילום אדם ברכבו היא פגיעה בפרטיותו.
הזכות לפרטיות אינה זכות מוחלטת, אלא עשויה לסגת בפני זכויות ואינטרסים אחרים. בתי המשפט פסקו לגבי צילום על־ידי מכמונת כי הפגיעה בפרטיות של הנהג מוצדקת. הם הכירו בחשיבות העליונה לצמצם את הקטל בכבישים, ושהצילום הוא חיוני שכן זו הדרך היחידה לאכוף את האיסור על שימוש בטלפון בנהיגה.
הפגיעה בפרטיות שנובעת מצילום תמונת הנהג באכיפת העבירה באמצעות מכמונת שונה מפגיעה בפרטיות הנובעת מצילום שנועד להקמת מאגר ולצורכי אימון הבינה המלאכותית. פגיעות שונות מצריכות הצדקות שונות. יש לבחון אם הקמת מאגר ושימוש בתמונת הנהג לצורכי אימון המערכת הוא במסגרת הסמכה בחוק, שנועד לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש.
הסמכה בחוק
תוקפה של פגיעה בזכות חוקתית מותנית בהסמכה מפורשת מצד המחוקק כדי למנוע שימוש שרירותי בסמכות. הקמת מאגר בו יופיעו תמונות נהגים, אשר פוגע בזכותם לפרטיות, מחייבת הסמכה מפורשת בחוק.
כיום פקודת המשטרה לא מתייחסת להקמת מאגר שנועד לשימוש במידע ולאימונה של המערכת, אלא רק לאופן שבו יש לנהל מאגר כאמצעי לשמירת תוצרי המידע שהופקו על־ידי מערכת הבינה המלאכותית. יש לדון גם בשאלה אילו תמונות יכללו במאגר וישמשו לאימון המערכת. הדרך הקלה היא להשתמש בתמונות הרבות שכבר נמצאות ברשות המשטרה בעקבות אכיפת הדין על־ידי המכמונות המשמשות לכך כיום. לפיכך, אם המשטרה תבקש להשתמש במערכת לצורכי אכיפת עבירות טלפון נייד, היא תצטרך הסמכה בחוק להקים מאגר לצורכי אימון ושימוש במידע ולא רק לשמירת תוצרי המערכת. כמו כן, אם המשטרה תבחר להשתמש בתמונות שכבר נמצאות ברשותה, על המחוקק להסמיכה מפורשות בחוק להשתמש בתמונות שצולמו טרם הכנסת המערכת לשימוש.
אדם ככלי ולא כמטרה
כבוד האדם וחירותו הם ערכים המתייחסים אל תכונות ייחודיות של האדם כאדם. בפרשת קו לעובד (2006) פסק בית המשפט העליון כי בני האדם לעולם עומדים כתכלית וערך בפני עצמם. כלשונו של השופט לוי ״אין לראות בהם אמצעי בלבד או מוצר לסחור בו – תהא המטרה נאצלת ככל שתהא״. שימוש באדם כאמצעי הוא פרקטיקה אסורה שחותרת תחת ערכים בסיסיים של החברה. בפרשת אדם (2013) טענה המדינה שיש הצדקה להחזקת מסתננים במשמורת כדי להרתיע מסתננים פוטנציאליים. בית המשפט לא הכריע והשאיר בצריך עיון אם במקרים מסוימים, למשל כאשר יש סכנה לקיומה של המדינה, יש לנקוט גמישות באיסור השימוש באדם כאמצעי. אמנם בית המשפט הותיר תנאי זה בצריך עיון, אך אף אם נקבל אותו, ברור שצמצום הקטל בכבישים אינה סכנה לקיומה של המדינה. לכן, צמצום הקטל בכבישים לא מאפשר גמישות באיסור השימוש באדם כאמצעי לפי תנאי ״סכנה לקיומה של מדינה״.
שני פסקי הדין הללו התמקדו בזכות לחירות של אדם, אך איסור השימוש באדם כאמצעי נכון גם לעניין הזכות לפרטיות. בענייננו, התמונה לא משמשת עוד באופן חד־פעמי ומוגבל כראיה למעשיו של מבצע העבירה עצמו ולהטלת סנקציה אישית עליו בלבד, אלא גם לאימון מערכת שתאכוף את העבירה ותטיל סנקציה על אדם אחר, תוך פגיעה מתמשכת לאורך זמן עיבוד התמונה במצולם.
הוספת פגיעה בזכות לפרטיות על פגיעה קיימת, אין בה לבדה בהכרח כדי להעיד על הפרה של הזכות. אלא שפגיעה בפרט לצורך אכיפה עבירה שלא הוא ביצע היא שימוש באדם כאמצעי להשגתה של מטרה אחרת, וזו לא עומדת במבחן החוקתיות.
הזכות לפרטיות שונה ומורכבת יותר מזכויות אחרות, כדוגמת הזכות לחירות. מאפייני הזכות הם ״הקשריים״, כלומר מושפעים ופועלים באופן שונה בהקשרים כלכליים, חברתיים ותרבותיים שונים. שימוש בתמונתו של אדם אינה זהה לשימוש באדם עצמו, כמו בהחזקתו במשמורת כדי להרתיע אחרים. במקרה של פגיעה בפרטיות יתכן שגם אינטרס פחות מ״סכנה לקיומה של המדינה״ יצדיק שימוש בתמונתו של אדם לאכיפת עבירה על אחר.
מידתיות
יש לבחון אם יש יחס ראוי בין התועלת הצומחת מצמצום הקטל בכבישים לבין הנזק הנגרם לפרט בעקבות השימוש בתמונתו. התועלת שבצמצום הקטל בכבישים ברורה, אבל היכן פוגשת הפגיעה בפרטיות את הנהג?
בפרשת קלנסווה (2017) הכיר בית הדין הארצי לעבודה בכך שהחשש שמידע שנמסר ישמש שלא למטרה שלשמה נמסר, הוא עצמו פגיעה בפרטיות. בפסק הדין נדונה החלטת מעסיק לחייב עובד למסור את טביעת האצבע שלו לצורך דיווח נוכחות במערכת נוכחות ביומטרית. טביעת אצבע היא מידע ייחודי לאדם שבסריקתה גלום ״מפתח למידע אישי רב״, ומסירתה כרוכה באובדן שליטה. האדם אינו שולט עוד בהיקף חשיפת המידע עליו או בשימוש שגורם אחר עושה במידע שמסר, שעשוי לחרוג מהמטרה שלשמה נאסף. תווי פניו של אדם הנתפסים בצילום על־ידי מכמונת, הגלויים וניתנים לזיהוי, גם הם מידע ייחודי, בדומה לטביעת אצבע. תמונת פנים יכולה לשמש כמפתח למידע אישי. לכן, בחשש מפני אובדן השליטה שבאיסוף תמונות פנים נפגעת הזכות לפרטיות ולאוטונומיה.
החשש מפני אובדן השליטה גובר כאשר הבינה המלאכותית בעצמה עלולה לאפשר או להקל על שימוש במידע למטרה שונה מזה שלשמו נאסף. חשש זה נובע מיכולתה של הבינה המלאכותית להסיק מסקנות עצמאיות גם בעניין שלא קיבלה לגביו הוראה מפורשת. יש עדויות לכך שיכולת הסקה זו כוללת הסקת מידע רגיש ממידע לא מידע רגיש. למשל, המערכת יכולה להסיק מהתמונות תכונות אישיות, מצב רפואי או נטייה מינית.
אם כן, החשש מפני אובדן השליטה, כאשר נעשה שימוש בתמונתם של נהגים במאגר לצורכי אימון המערכת, בא לידי ביטוי בשימוש בתמונות מעבר להסמכת המשטרה לפי חוק, לדוגמה שימוש בתמונות הפנים שנאספו לצורך איתור עבירה שאינה עבירת טלפון נייד מבלי שהמשטרה קיבלה היתר מהמחוקק. דוגמה נוספת היא שימוש בתמונות להפקת מידע רגיש השונה מהמטרה לשמן נאספו.
נוכח החשיבות הגדולה שבצמצום הקטל בכבישים, ניתן לגשר על החששות והפגיעה בפרטיות בצורה שתקיים יחס ראוי בין הנזק לתועלת, ותאפשר את השימוש בתמונות הנהגים לצורכי אימון המערכת. המחוקק נדרש לקבוע מנגנונים מתאימים שתפקידם לוודא שיעשה שימוש בתמונות הנהגים רק למטרות אימון המערכת. מנגנון נוסף צריך להתייחס להסקת מידע נוסף מתמונות הנהגים. מאחר שהמערכת מספקת מידע לפי פקודה, יש לוודא קיומו של מנגנון שיאסור מתן הוראות החורגות מאלו שהוסמכה המערכת. כך למשל, באמצעות הגבלת הגישה למערכת ותיעוד השימוש במידע שביקשו מהמערכת להפיק.
סיכום
סביר שבעתיד תבקש המשטרה להשתמש במערכות בינה מלאכותית כדי לאכוף עבירות טלפון נייד בזמן נהיגה. כדי לאכוף בצורה זו את העבירה המשטרה צריכה להשתמש בתמונות נהגים האוחזים בטלפון הנייד. שימוש בתמונות נהגים לצורכי אימון המערכת מעלה חשש לפגיעה בכבוד האדם ולהפרת הפרטיות של הנהגים. לכן, בראש ובראשונה, המשטרה תהיה זקוקה להסמכה מפורשת של המחוקק בדבר הקמת מאגרים לצורכי אימון המערכת. זאת, בפרט אם תבחר המשטרה ״בדרך הקלה״ של שימוש בתמונות שצולמו לפני הכנסת המערכת לשימוש. כמו כן, יהיה על המחוקק לקבוע מנגנונים שיצמצמו את החשש מפני שימוש בתמונה שחורג מהמטרה לשמה נאספה.
