הפעולות שלנו היום משפיעות על חייהם של הדורות הבאים. משבר האקלים, שיש לנו חלק נכבד ביצירתו, הוא דוגמא טובה המסייעת להבין מדוע חשוב להכיר בזכויותיהם של הדורות הבאים לחיים ולקניין במשאבי הטבע.
דעת המיעוט בהכרה בזכות הקניין לדורות הבאים בפרשת ייצוא הגז
פרשת המרכז האקדמי, משנת 2014, עסקה בשאלה אם הממשלה מוסמכת לאמץ את המלצות ועדת צמח בעניין הגז שנמצא בישראל, ובכלל זה את מדיניות ייצוא הגז. העותרים, המרכז האקדמי ואחרים, טענו כי קבלת החלטות בנושא ייצוא הגז משליכות באופן ניכר על הסביבה, על הכלכלה ועל הביטחון האנרגטי במדינה. לדעתם, השלכות אלו הן רחבות היקף ולטווח הארוך, ונוגעות לדור הנוכחי ולדורות הבאים של החברה הישראלית. לכן, סברו העותרים, כי מדיניות הגז צריכה להיקבע בחקיקה של הכנסת ולא בתקנות של הממשלה. המשיבים, הממשלה ואחרים, הסכימו שמדובר בעניין בעל השפעה רחבת היקף ועם השלכות ארוכות טווח, אך טענו שהממשלה מוסמכת לקבל החלטות בנושא הגז מכוח סעיף 33(א) לחוק הנפט. בית המשפט קיבל ברוב דעות את טענת המשיבים ודחה את העתירה.
נשיא בית המשפט דאז, השופט גרוניס, שכתב את חוות דעת הרוב, קבע כי העותרים לא טענו לפגיעה בזכויות יסוד מוגנות, אלא התמקדו באינטרסים של הציבור בכללותו. בנוסף, טענות הממשלה לניצול הדרגתי של הגז, שמתוכנן להימשך על פני שנים ארוכות, ומבלי למצות אותו במהירות, מצדיקות בחינה מקלה לסמכות שהועברה לממשלה מהכנסת בעניין הגז. מנגד, השופט רובינשטיין, בדעת מיעוט, סבר שהעתירה כן נוגעת לפגיעה בזכות, והיא הפגיעה בזכות הקניין הציבורי, וזאת על אף שהפסיקה שללה את קיומה בעבר. לדעתו, אין לבכר את זכות הקניין של הפרט החי היום על פני זכות הקניין של כלל הציבור העתידי, ויש לתת הגנה שווה לשתי הזכויות. השופט רובינשטיין חשב שנכון להסתכל על העתירה במבט צופה פני עתיד, ומתוך אחריות של הדור הנוכחי לא רק לכאן ועכשיו, אלא גם לדורות העתידים לבוא.
הפעולות שלנו היום משפיעות על הדורות הבאים
מבראשית התקיימו יחסי גומלין בין האדם לבין הסביבה. הסביבה מספקת לאדם את צרכיו הבסיסיים כמו אוויר, מים, חומרי גלם ועוד. האדם, בתורו, משנה את הסביבה במגוון דרכים ומעצב אותה מחדש, למשל באמצעות כריתת יערות והגברת תהליכי עיור במקום. בכך, הוא משפיע גם על החי והצומח סביבו. בניגוד לסביבה שאינה זקוקה לאדם כדי להתקיים, חיי האדם, בין של הדור הנוכחי ובין של הדורות הבאים, תלויים בסביבה ובמשאביה הטבעיים. כך, יש את משאבי הטבע, כמו המים, החי והצומח, שמתחדשים בקצב מהיר בהשוואה לקצב ניצולם על ידי האדם. בנוסף, יש את משאבי הטבע האחרים – המכונים, משאבים מתכלים – כדוגמת הגז הטבעי, שקצב התחדשותם איטי ביותר ביחס לקצב השימוש בהם על ידי האדם. ככל שמשאב הטבע הוא חיוני יותר, דוגמת המים, או מתכלה, דוגמת הגז הטבעי, כך יש לנהוג בו ביתר שיקול דעת ובחשיבה לטווח הרחוק.
מערכת היחסים בין הסביבה לבין האדם נשמרה באופן מאוזן במשך שנים ארוכות, אולם בעשרות השנים האחרונות השפעת האדם על הסביבה הופכת ונעשית מזיקה. ההתפתחויות הטכנולוגיות המאפשרות, בין היתר, ניצול מזורז ומאסיבי של משאבי הטבע בעודם מתקשים לחדש את עצמם, הגידול העצום באוכלוסייה, תרבות השפע המודרנית ועוד, מפרים את מאזן הכוחות בין השניים. מערכת היחסים החדשה שנוצרת, בה האדם הופך להיות שחקן משפיע יותר מבעבר, מתבטאת כיום, בין היתר, במשבר האקלים. למשל, בשנת 2021 העולם חווה גל של אסונות טבע קיצוניים, בהם שיטפונות באירופה ובסין ושריפות ענק בארצות הברית וביוון. אסונות אלו גורמים נזק ישיר לחי ולצומח, ומביאים לשינוי במאזן הסביבתי בטווח הארוך. מובן, אם כך, שהפעולות שלנו היום משפיעות על חייהם של הדורות הבאים. עם זאת, עולה קושי בהכרה בזכויות הדורות הבאים ובעיגונן במשפט.
זכויות הדורות הבאים
זכויות שייכות לישות קיימת, אדם או תאגיד, שיכולה לתבוע את מפר החובה כלפיה בגין פגיעה בזכותה. זכויות האדם קיימות לכל אדם באשר הוא אדם. למשל, זכות הקניין המצויה בסעיף 3 בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירות, קובעת כי "אין פוגעים בקנינו של אדם". זכות זו מוכרת בישראל עבור כל אדם קיים בעולם, ולא רק כלפי אזרחיה. בשיח הדורות הבאים, מובן לכל, כי אין ישות קיימת, אלא עתידית לבוא. לכן בפרקטיקה המשפטית ובשיח האקדמי לא נהוג להשתמש בביטוי "זכויות הדורות הבאים", אלא בביטוי "אינטרסים של הדורות הבאים" או "צרכי הדורות הבאים".
התומכים בהכרה בזכויות הדורות הבאים נוהגים לומר כי העובדה שמדובר בקבוצה עצומה של אנשים, דורות רבים, ולא בפרט בודד, מצדיקה את ההכרה בזכויותיהם. לטענתם, חרף המחלוקת בשאלה באילו זכויות יש להכיר עבור הדורות הבאים, אין ספק שדורות אלו ירצו לחיות. כאמור, קיום חיים מינימאלי תלוי בסביבה, ולכן חובה על הדור הנוכחי לדאוג לשלום כדור הארץ עבור הדורות הבאים.
ישנן מספר דרכים לבחון את מושג "הדורות הבאים". יש המסבירים אותו כ"כל האנשים העתידיים", תוך שהם מסתכלים על הפרט בתוך הכלל. אחרים מפרשים אותו כ"כל הדורות העתידיים", תוך שהם מתמקדים בדור ולא בפרט. יש הטוענים כי מדובר ב"כמה דורות עתידיים" ולא בכל הדורות העתידיים. למשל, דורות עתידיים שקרובים יותר אלינו מבחינת זמן, דור - שניים, ולא עשרות דורות קדימה. וישנן גישות נוספות שיוצקות משמעות שונה למושג "הדורות הבאים".
עליית מדרגה בהכרה בזכויות הדורות הבאים בעולם
מבט החוצה אל העולם מראה שהשיח בנושא זכויות הדורות הבאים מתפתח בו בהדרגה, וכך גם ההכרה בהן. התפתחות זו באה לידי ביטוי בדין המדינתי, בשיח האקדמי, באמנות בין-לאומיות ובוועידות עולמיות. חקיקה בולטת המעגנת במפורש את זכויותיהם של הדורות הבאים היא סעיף 24 לחוקת דרום אפריקה, הקובע שלכל אדם יש את הזכות לסביבה מוגנת שתשמר את צרכיו, בריאותו ורווחתו, זכות ששייכת גם לדורות הבאים. דוגמה מפסיקה היא בפסק הדין בעניין ילדי אופוסה בפיליפינים כנגד השר לאיכות הסביבה ולמשאבי הטבע. בפרשה זו קבע בית המשפט העליון בפיליפינים שקיימת אחריות בין-דורית לשמירה על סביבה נקייה, ושילדים יכולים לתבוע אכיפה של זכות זו גם בשם עצמם וגם בשם הדורות שטרם נולדו. בהיבט המוסדי שמקדם את זכויות הדורות הבאים, מעניין להסתכל על הקרן הנורבגית בה נצברים כספים המגיעים מייצוא הנפט שבשטחיה. קרן זו הוקמה בידי המדינה כדי לחלק את רווחי הנפט בין הנהנים ממנו כיום לבין הדורות הבאים, תוך הכרה כי קניין המדינה שייך הן לדור הנוכחי והן לדורות העתידים לבוא. בשנת 2021 קרן זו נחשבה לגדולה בעולם מבין הקרנות שבבעלות ממשלתית. גם ישראל הקימה קרן בה נשמרים כספים המגיעים מייצוא הגז, למטרות חברתיות ולמען הדורות הבאים.
ככל שהפגיעה בדורות הבאים קשה יותר, כך חשוב יותר להכיר בזכותם
נוכח העובדה שמעשי האדם כיום משפיעים על העתיד, יפים בעייני דבריו של השופט רובינשטיין בדעת המיעוט בפרשת המרכז האקדמי. השופט מביע אומץ וחזון שטוב שהמשפט הישראלי יאמץ. אומץ, על שום ההשוואה בין זכות הקניין של הפרט הקיים לבין זכויות הקולקטיב של הציבור העתידי, לצד הטענה שגם לאחרונים זכות להינות ממשאב טבע מתכלה. חזון, על שום שמדברי השופט רובינשטיין משתמע שהדור הנוכחי מחויב לדורות הבאים. קריאתו להגן על הקניין הציבורי עבור הדורות הבאים מראה כי הוא חושב על העתיד הרצוי עבורם, תוך התווית כיוון דרך חיובית לשלומם ולרווחתם. יש בחוות דעתו חידוש שמקדם את שיח זכויות הדורות הבאים, ועל כך ארצה להוסיף.
תחילה אנסה להשיב על השאלה מדוע יש להכיר בזכויות הדורות הבאים, ולא להסתפק רק בהכרה בטובתם או בצרכיהם. ההגנה על האדם באמצעות זכות היא עוצמתית יותר מאשר ההגנה עליו דרך הכרה באינטרסים שלו. בעוד שהכרה באינטרסים של הדורות הבאים משמשת בעיקר כהצהרת כוונות, זכות מספקת הגנה חזקה במשפט. ההגנה העוצמתית על הדורות הבאים נדרשת לאור שלושה שיקולים עיקריים. הראשון, העובדה שפעולותינו נוגעות לדורות הבאים, ובמקרה של התחממות כדור הארץ ומשבר האקלים פוגעות בחייהם, מקימות עלינו חובות עבורם. השני, הנטייה לפעול לאור שיקולים קצרי טווח, הן של הממשלה כדי לענות לקהל בוחריהם והן של האוכלוסייה בכלל הנהנית משפע ותרבות צריכה מופרזת. עיגון זכויות הדורות הבאים יווסת בין התנהגות זו לבין הדאגה לחייהם של הדורות הבאים. השלישי, חוסר הקרבה הרגשית שחש הדור הנוכחי כלפי הדורות המרוחקים יותר ממנו, ונטייתו שלא לפעול מספיק עבורם. לפיכך, נדרשת ההכרה בזכויות הדורות הבאים כי רק בכוחן לאזן טוב יותר בין הפגיעה בדורות הבאים לבין שלומם.
בדומה לשופט רובינשטיין, אני חושבת שטוב יהיה להכיר בזכות הקיבוצית של הדורות הבאים בקניין משאב טבע מתכלה. כאמור, דעתו של השופט רובינשטיין לא התקבלה. אני מציעה לבחון מחדש את ההכרה בזכויות הדורות הבאים, מזווית שונה. כדי לשכנע שראוי להכיר בזכויות הדורות הבאים, קל יותר להתחיל בלטעון לזכותם לחיים יותר מכל זכות אחרת.
הזכות לחיים היא בבסיס כל הזכויות. הפעולות שלנו כיום משפיעות על חיי הדורות הבאים, ולכן קמה עלינו החובה לעשות ככל הניתן כדי לצמצם את הפגיעה בחייהם. עם זאת, כיום, כשמדברים כבר על טיסות מסחריות לחלל, נדמה דווקא שלעיתים הפגיעה בחייהם רק מתעצמת. מתוך כך שנכיר בזכות של הדורות הבאים לחיים, ומתוך ההבנה שחיים תלויים בסביבה ובמשאבי הטבע שהיא מספקת, נוכל לגזור פעולות מחייבות שונות. כך למשל, ניתן יהיה להטיל אחראיות נוספת על תאגידים הפועלים להפקת משאבי הטבע וייצואו, או על חברות שמפעילות שיגורים מסחריים לחלל. בדרך זו, בה נכיר תחילה בפגיעה בחיי הדורות הבאים לאור פעולות האדם כיום, נוכל להחיל הגבלות על המפגעים במגוון התחומים, ולהטיל עליהם אחריות.
לו הייתי אני כותבת את פסק הדין, הייתי קובעת שהסמכות להחליט בנושא ייצוא הגז היא בידי הכנסת ולא בידי הממשלה. הכנסת, כמחוקקת חוקים, נדרשת להעביר חקיקה בהליך קפדני יותר, בשלוש קריאות ותוך היוועצויות עם גורמי מקצוע. לעומת זאת, התקנת תקנות מצד הממשלה יכולה להיעשות בן רגע ומבלי החובה לנהל הליך פומבי ופתוח – שנדמה כמועיל בקבלת החלטות טובות יותר, וחיוני כשדנים בנושאים החשובים כמו בעניין הגז וייצואו. הייתי טוענת שכיוון שגז טבעי הוא משאב מתכלה, יש לנהוג בו בחוכמה ומתוך חשיבה לטווח הרחוק, כפי שנוטה יותר הכנסת לעשות מאשר הממשלה. נוסף על כך, וזה החידוש העיקרי, הייתי טוענת שפעולות האדם כיום משפיעות על חייהם של הדורות הבאים, שחיים תלויים בסביבה ושהגז הטבעי הוא מרכיב בסביבה. מההכרה בזכות לחיים של הדורות הבאים, ולאור ההשפעות הצפויות מהפקת הגז וייצואו על חיי הדור הנוכחי ועל חיי הדורות הבאים, הייתי גוזרת את החובה המוגברת מצד הכנסת לנהל את מדיניות הגז וייצואו.
סיכום
כיום אין בדין הישראלי הכרה מפורשת בזכויות הדורות הבאים. פרשת המרכז האקדמי ממחישה את חדשנות המגמה במשפט הישראלי בהכרה בזכויות הדורות הבאים. השופט רובינשטיין היטיב לבטא את העמדה שלדורות הבאים יש זכות במשאב מתכלה, ושזכות זו לא נופלת בחשיבותה מזכות הקניין של מי שחי קיום. חוות דעתו של השופט רובינשטיין משקפת רוח אופטימית וחיובית לשינוי המצב המשפטי, שטוב שתורחב ותיושם. בהערת פסיקה זו טענתי כי במקרים הייחודיים שבהם נפגעת קבוצה גדולה של דורות העתיד ובעוצמה גבוהה, אזי יש מקום להכיר בזכותם, לכל הפחות בזכות לחיים.
