המדיניות הנוכחית להענקת רישיונות להחזקת כלי נשק, שדרכה מבקשת המדינה לשפר את ההגנה על הביטחון האישי וחיי אזרחיה, אינה מידתית ביחס לפוטנציאל הפגיעה הרב הטמון בה כשכלי נשק מגיע לידיים הלא נכונות.
קביעת מדיניות, לרבות שינויי מדיניות קיימת, מהווים כלי מרכזי של נבחרי הציבור לממש את חובות המדינה לאזרחיה וכן את תפיסת עולמם ובכך לקיים את התכלית לשמה נבחרו. אולם פעמים רבות, לשינויי מדיניות אלו השלכות רחבות ולעיתים בלתי צפויות, כך שלעיתים הם אינם מצליחים להשיג את תכליתם. בארצות הברית, למשל, הזכות החוקתית המאפשרת לאזרחים החזקת כלי נשק והמדיניות הקובעת כיצד לעשות זאת, נובעות מעקרון החירות. לעומת זאת, במדינת ישראל מדיניות מתן רישיונות להחזקת כלי נשק לאזרחים, נועדה בעיקרה לשפר את תחושת הביטחון ואת יכולת ההגנה על חיי אדם ובכך לממש את הזכות לחיים. לאחרונה, לאור אי־היציבות הביטחונית בארץ וריבוי אירועי הטרור, נבחרי הציבור אימצו שינויים במדיניות לצורך ייעול וזירוז הליך קבלת רישיון להחזקת כלי נשק, כדי לאפשר לאזרחים רבים יותר לשאת נשק. בפוסט זה, אבדוק אם ההליך הקיים משיג את תכליתו ומקדם את ההגנה על החיים והביטחון או דווקא פוגע בהם.
הזכות לחיים
הזכות לחיים היא הזכות הראשונה במעלה והבסיסית ביותר. בחוק־יסוד: כבוד האדם וחירותו מוזכרת הזכות על שני היבטיה: החובה לכבד חיי אדם, כלומר לא לפגוע בהם והחובה להגן בסעיף 2 לחוק: "אין פוגעים בחייו, בגופו, או בכבודו של אדם באשר הוא אדם", ובסעיף 4: "כל אדם זכאי להגנה על חייו, על גופו ועל כבודו". החשיבות שמעניק המחוקק הישראלי לחיים מוצאת ביטוי גם בהוראות חוק לא תעמוד על דם רעך, תשנ"ח–1998 אשר מחייב אדם להגיש עזרה לאחר, הנמצא בסכנת חיים, ככל שקיום החובה לא מעמיד בסיכון את העושה עצמו. בחוק העונשין, תשל"ז–1977 נקבע איסור על פגיעה או סיכון חיי אדם. לבסוף, הוראה משמעותית נוספת היא סייג ההגנה העצמית בחוק העונשין. סעיף 34י לחוק קובע ש"לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שהיה דרוש באופן מיידי כדי להדוף תקיפה שלא כדין, שנשקפה ממנה סכנה מוחשית של פגיעה בחייו, בחירותו, בגופו או ברכושו, שלו או של זולתו...". מתוך סייג זה נובעת אפשרותו של האזרח להתגונן מפני מפגע או עבריין פוטנציאלי, באפשרות שאותה ביקשו לקדם נבחרי הציבור על ידי המדיניות לקבלת רישיון להחזקת כלי נשק.
החזקת נשק בישראל
לפי חוק כלי הירייה, תש"ט–1949, החזקת כלי נשק מותרת רק לאחר קבלת רישיון מאגף כלי ירייה במשרד לביטחון לאומי. החוק, התקנות הנגזרות ממנו והוראות השר הממונה קובעים ומפרטים את הליך ההכשרה, התבחינים (קריטריונים) לזכאות, דרכי הפיקוח, חובות הדיווח ועוד. כדי לקבל רישיון לכלי ירייה בישראל יש לעמוד בתנאי הסף וביניהם עמידה באחד או יותר מהתבחינים הקבועים בתקנות. ההליך מתחיל בהגשת בקשה מקוונת למשרד לביטחון לאומי. אחרי בדיקת תקינות הבקשה ואישורה תיבחן זכאות לפטור מראיון או יישלח מסרון עם קישור לזימון תור לראיון אישי בלשכת הרישוי. אין הודעה רשמית מטעם אגף הרישוי או המשרד לביטחון לאומי בדבר התבחינים המזכים בפטור מראיון. מפרסומים בלתי רשמיים נראה שלפטור מראיון זכאים משרתי הביטחון בהווה, או מי שטרם עברו 20 שנה מהיום בו סיימו את שירותם. מי שעברו בהצלחה את הריאיון מקבלים רישיון מותנה לתקופה של חצי שנה, שבמהלכה הם נדרשים לעבור הכשרה במטווח ולצלוח את מבחן ההסמכה שבסיומה. ההכשרה לבעלי רקע בשימוש באקדח אורכת שעתיים, ואילו למי שאינם בעלי רקע קודם, משך ההכשרה הוא כארבע וחצי שעות. עם סיום ההכשרה ומעבר מבחן ההסמכה בהצלחה, מקבלים את רשיון הקבע. כשנה וחצי לאחר מכן ובהמשך בכל שלוש שנים, יש לבצע הכשרת ריענון. נוסף על הכשרת הריענון, כל שלוש שנים מקבלת רשיון הקבע, יש לחדש את הרישיון להחזקת כלי הנשק. כך, אחת לשנה וחצי, ישנה נקודת פיקוח על מחזיק כלי הנשק ־ בעת הכשרת הריענון או בעת חידוש הרישיון.
שינוי המדיניות בקבלת רישיון להחזקת כלי נשק
לאחר פרוץ מלחמת חרבות ברזל, כדי לספק לאזרחים אמצעי הגנה עצמית, הוביל המשרד לביטחון לאומי מספר שינויים, שיאפשרו את הרחבת היקף נושאי כלי הנשק בקרב האוכלוסייה האזרחית. לשם כך ביקשו בממשלה לקבוע תקנות חדשות המרחיבות את תבחיני הזכאות לקבלת כלי נשק באופן משמעותי. נראה שכשהתקבלו התקנות, ההליך היה בעייתי, כיוון שבהזמנה לדיון, נאמר לחברי הוועדה לביטחון לאומי שהמטרה היא לחוקק הרחבת תבחינים כהוראת שעה, כלומר לזמן מוגבל. אך כשהתכנסה הוועדה ב־15 באוקטובר 2023, גילו חבריה שהדיון הוסב לקביעת התבחינים כתקנות קבע. לפיכך, על אף שלפי הנטען, על ידי אחת מחברות הוועדה, בדיון לא הוצגו נתונים מקיפים דיים כדי לקבל החלטה קבועה בעניין, התקבלה החלטה שכזו. התבחינים החדשים קובעים, למשל, שכל מי שמחזיקים בתעודת לוחם זכאים לרישיון להחזקת כלי נשק, ולא רק בעלי הסמכת רובאי 07 ומעלה כבעבר.
ככלל, פקיד רישוי הינו תפקיד מקצועי באגף הרישוי, והמחזיק בו אמון על אישור טפסי המבקשים ועל ביצוע ראיונות. עם פרוץ המלחמה, כדי להתמודד עם העומס, הוקמו צוותי משימה – חמ"לי רישוי – שלמען הפעלתם גויסו מתנדבים, בנות שירות לאומי ואנשים המקורבים לשר לביטחון לאומי, ביניהם חלק מנושאי משרות האמון במשרדו. אלו לא עברו את ההכשרה המקצועית הנדרשת, ולכן יכולתם לבחון את הבקשות בצורה מקצועית מוטלת בספק. נוכח עומס הפניות לאגף הרישוי, הריאיון מתבצע לרוב באופן טלפוני. בדו"ח ועדת רונן משנת 2019, אשר בדק את הליך קבלת רישיון לכלי יריה בישראל, נקבע שהריאיון האישי הינו חלק משמעותי ואינהרנטי מהליך האבחון של מבקש הרישיון, שמטרתו לוודא כי כלי הנשק יגיע לידיים מהימנות, אשר יעשו בו שימוש ראוי. הפטור מראיון, או ביצועו באופן טלפוני ועל ידי גורמים לא מוסמכים, פוגעים בהליך האבחון.
הזכות לחיים: פגיעה או הגנה?
במחקר משנת 2011, מצא פרופ' שפירא שב־70% מהפיגועים בהם נכחו אזרחים חמושים (לעומת פיגועים בהם לא נכחו אזרחים חמושים) "תרמו האזרחים תרומה מכרעת לנטרולו של התוקף ועצירת מסע ההרג״. גם בשנים 2015–2018, בזמן העלייה בשיעור פיגועי הטרור, תרומתם של אזרחים חמושים שנכחו במקום, לעצירת מסע ההרג או מניעת פיגוע, היתה רבה. יתרה מזאת, מסקירת פיגועים בשנים אלו, נראה שבאזורים עם ריכוז גבוה של אזרחים חמושים, משך הפיגוע מתחילתו ועד לנטרול המחבל, היה קצר יותר לעומת מקומות עם ריכוז נמוך של אזרחים חמושים, שם המחבלים המשיכו לרוץ ברחובות ולפגוע באזרחים נוספים.
סקירה קצרה זו מסבירה את רצון המדינה להקל במתן רישיון החזקת כלי נשק, בעיקר בתקופות רוויות פיגועים. לצעד זה, הנובע מרצון להגביר את ההגנה על החיים, יש גם צד אחר. הנתונים מלמדים שתפוצת נשק חוקי במרחב האזרחי מובילה לפגיעה בחיי אדם. עם העלייה במספר בעלי רישיונות החזקת כלי הנשק החדשים, מכ־11 אלף בעלי רישיון להחזקת כלי נשק שנוספו בשנת 2021 לכ־21 אלף בעלי רישיון חדשים בשנת 2022, עלה מספר קורבנות הירי באוכלוסייה היהודית בישראל ב־440%. מחקר מקיף על רצח נשים ב־25 מדינות מפותחות מצא קשר מובהק בין זמינות כלי הנשק הניתנים להשגה בהליך חוקי, לבין תדירות רציחתן של נשים. במדינת ישראל, בשנים 2019–2021 נרצחו 32 נשים באמצעות נשק חם. כשליש מהן, תשע במספר, נרצחו על ידי גברים שהחזיקו נשק ברישיון. פגיעה נוספת בחיי אדם הנגזרת מתפוצת כלי נשק היא תופעת ההתאבדות. הוכח שנגישות לכלי נשק חם, הן עבור הפרט באופן ספציפי והן כאשר במדינה ככלל ישנה נגישות גבוהה לכלי נשק, עלולה להוביל לעלייה במקרי התאבדות.
הקשר הרציונלי: האם המדיניות ברישוי כלי הנשק תורמת להגנה על חיים?
כדי שהחזקת כלי נשק בידי אזרחים תסייע להגנה על החיים והביטחון, נדרשת ממחזיק כלי הנשק מהימנות ומיומנות בהפעלתו. המדיניות כיום פוגעת בשתי אלו בקרב בעלי הרישיון, שכן אין בחינה של מהימנות המבקש בראיון ראוי ואין הכשרה המעניקה מיומנות בשימוש בכלי נשק בפרט ובהתנהלות במצבי חירום בכלל. מצב זה עלול להביא לכך שהשימוש בכלי הנשק יוביל ליותר מקרים של פגיעה בחיי אדם, מאשר מקרים בהם יהווה כלי הנשק אמצעי הגורם להגנה על חיי אדם. ניצב בדימוס אמנון אלקלעי, לשעבר ראש אגף המבצעים במשטרת ישראל, הביע חשש מכך שבחברה רווית כלי נשק, כשמגיעים לזירת פיגוע, יש סיכוי גבוה יותר להימצאות ערב רב של חמושים שונים. יכולתם לזהות בין מי שאיתם למי שנגדם לקויה, מפני שהתקשורת ורמת המיומנות של אותם חמושים שנכנסים לזירה נמוכות. בימים אלו של מתח גבוה והליך אישור רישיונות להחזקת כלי נשק פגום, לא ניתן להבטיח שאנשים שמקבלים את הנשק, יסייעו ולא רק יסכנו ויסתכנו. ביקורת דומה השמיע שר הביטחון יואב גלנט באמרו: "כאשר אתה משתמש בנשק בידי אנשים לא מיומנים, בעיקר אקדחים, אתה יכול להגיע לתוצאות מאוד בעייתיות של קטל אנשים שלא היו מעורבים".
כדי להימנע מתוצאות כאלה, נדרש שבעלי הרישיון להחזקת כלי נשק יהיו כשירים ומוכשרים בהפעלת כלי נשק ובהתנהלות בזירות פיגוע. תהליך ההכשרה וההסמכה בכלי הנשק אינו מכשיר להתנהלות באירוע 'חי', או מרובה משתתפים, אלא רק מתרגל, באופן מצומצם, ירי בתנאים סטריליים. נוסף על כך, נראה שבעיתות של עומס ולחץ אין אכיפה של רף המעבר הנדרש, אשר אינו גבוה, כך ייתכן שיינתן רישיון למי שאינם עומדים בדרישות. כאשר מדיניות ההכשרה מקלה, יש לכך השפעות על תרבות השימוש בכלי הנשק והיחס הציבורי לנשיאתו שעשויים לגרור שימוש לא אחראי, כפי שכבר ניתן לזהות בעת האחרונה. ראינו, למשל, מקרה בו אדם ראה את הנשק של חברו, חשב שמדובר באקדח דמה וירה בחבר בטעות. אסור להגיע למצב בו מתייחסים לכלי נשק בקלות ראש. הדבר מעלה שאלות על הקשר הרציונלי בין מדיניות ההקלה בחלוקת הרשיונות להחזקת כלי נשק לבין השגת המטרה של הגנה עצמית.
האם נעשה כל שנדרש כדי לצמצם את פוטנציאל הפגיעה הגלום בשינויי המדיניות?
נוכח הפגיעה הנלווית לריבוי כלי נשק באוכלוסייה האזרחית, נדרש שמדיניות המרחיבה רישוי כלי נשק באוכלוסייה האזרחית, תכלול גם צעדים משלימים, שתפקידם לצמצם את הסכנה הנשקפת לחיים ולביטחון של אזרחי המדינה. למרות זאת, השינויים שנעשו באגף רישוי כלי הירייה, לא כללו צעדים לצמצום הסכנות העולות מכלי נשק המוחזקים בידיים הלא נכונות.
הרחבת האפשרות לקבל רישיון להחזקת נשק, והגדלת היקף כלי הנשק בסביבה האזרחית, תוך היעדר הסדרים משלימים למניעת הסכנות העולות מכך, מעלה את השאלה המתבקשת, אם שכרנו לא יוצא בהפסדנו. האם ההסדר לא עולה עד כדי פגיעה שאינה מידתית בחיים ובביטחון של אזרחי המדינה? נדרש לעשות את המירב כדי לוודא שהפגיעה הפוטנציאלית בחיים ובביטחון, כתוצאה מהמדיניות המקלה במתן הרישיונות להחזקת כלי נשק שבגינה עלולים להגיע כלי נשק לידיים הלא נכונות תהיה מידתית. הצעדים שנעשו באגף הרישוי מפרוץ מלחמת חרבות ברזל מלמדים שלא כך הדבר.
שינויים מוצעים להגברת ההגנה וצמצום הסכנה
כדי שהחזקת הנשק תממש את מטרתה, כצעד המגביר את הביטחון האישי וההגנה על חיי אדם, נדרשים מספר צעדים. התבחינים החדשים נקבעו בלי שהיה לחברי הוועדה לביטחון לאומי מידע מבוסס לגבי השלכותיה של המדיניות הנקבעת ואופייה. לפיכך, תחילה יש להשיב את הדיון לוועדה, כדי שתבחן מחדש את התבחינים, לאחר שיוצגו בפניה מלוא הנתונים ותוך מעורבות של גורמים מקצועיים רלוונטים. שנית, על הריאיון האישי להיות מעמיק ורחב היקף. מעבר לצורך להחזירו להיות פנים אל פנים, לפרסם את התבחינים הקונקרטיים המאפשרים מתן פטור מראיון ולהביאם לבחינה בפני הוועדה לביטחון לאומי, ניתן, כפי שהוצע בדו"ח וועדת רונן, לבצע מבחני אישיות, אשר יהוו חלק מהליך הערכה מעמיק ומשמעותי. שלישית, יש להעמיק את ההכשרה. לצורך כך ניתן לשאוב השראה מההליך להוצאת רישיון נהיגה, הדורש למידת חומר עיוני מבעוד מועד וביצוע מבחן עיוני בטרם, או בסמוך, לתחילת הלימוד המעשי. כך ניתן לדרוש למידה מוקדמת על שימוש אחראי ונכון בנשק וכן כללי בטיחות והתנהלות במצבי חירום, שעליהם ייבחן המבקש עם הגעתו למטווח. רביעית, כדי להתאים את ההכשרה המעשית לצורך הקיים, יש לחייב ביצוע אימון המדמה מצב של זירת פיגוע רבת משתתפים וכוחות. חמישית, יש להשיב את הטיפול באישור רישיונות נשיאת כלי הנשק לפקידי הרישוי המוסמכים באגף הירייה. אם אין מספיק פקידי רישוי, יש להסמיך בצורה מעמיקה וראויה פקידים נוספים. אין להסתפק בהסמכת בנות שירות או אנשים מקורבים, לפקח ולהעניק רישיון לנשיאת כלי נשק, כפי שקרה עם פרוץ המלחמה. כמו כן, על פקידי הרישוי לבחון מחדש את הרישיונות שאושרו בידי אלה שאישרו בצורה לא תקינה בחלוף הזמן מאז פרוץ המלחמה, באופן מקצועי ובניקיון כפיים. לבסוף, מהלך רחב יותר שניתן לעשות הוא נקיטת צעדים חוץ־משפטיים שיובילו לתרבות וחינוך של אחריות ושימוש תקין בנשק. כך למשל, ניתן ורצוי לשנות את תשדיר המשרד לביטחון לאומי, המשודר כיום באמצעי התקשורת השונים, שכותרתו "ישראל מתחמשת" וקורא לאזרחים ואזרחיות להוציא רישיון להחזקת כלי נשק, כך, שהקריאה תהיה להתחמשות אחראית ובטוחה.
לסיכום, הזכות לחיים וביטחון היא זכות אדם בסיסית ולמדינה החובה והאחריות להגן עליה. במצב בו מדיניות השלטון פוגעת בזכות חשובה זו, נדרש שהפגיעה תהיה מידתית. כמו כן, ניתן ונדרש לנקוט באמצעים שיצמצמו את פוטנציאל הפגיעה תוך מיקסום יכולת ההגנה. ח"כ שמחה רוטמן אמר: "נשקים לא הורגים אנשים, מה שהורג זה האדם האוחז בנשק", לפיכך עלינו ועל המדינה להבטיח שכלי הנשק יגיע רק למי שראוי וכשיר לכך.
