למרות שהפוליגמיה היא בלתי חוקית בישראל, יש הדורשים לגליזציה של פוליגמיה על בסיס עקרונות של חופש אישי, דתי ואוטונומיה תרבותית של קבוצות ואוכלוסיות מסוימת כגון האוכלוסייה הבדואית.
תפ (ב״ש) 62866-03-18 מדינת ישראל נ׳ מוסא עזאזמה
בשנה האחרונה גזר בית המשפט השלום בבאר שבע 12 חודשי מאסר על מוסא עזאזמה מהיישוב שגב שלום שבנגב, לאחר שהרשיע אותו בעבירה של ריבוי נישואין. עזאזמה נישא לאשתו הראשונה בשנת 2008, ובשנת 2017 הוא הכיר את אשתו השנייה ונישא לה. שני טקסי נישואיו של עזאזמה נערכו לפי הדין השרעי, ובית המשפט השרעי בבאר שבע נתן להן תוקף לפי הדין השרעי למרות שנישואים פוליגמיים מהווים עבירה פלילית. טענות התביעה לצורך גזירת העונש נסמכו על כך שפוליגמיה מנוגדת לחוק, פוגעת בכבוד האישה ובאפשרות לקדם שוויון בין המינים.
פוליגמיה והרציונלים מאחוריה
פוליגמיה היא תופעה בה אדם נישא למספר נשים. הפוליגמיה אסורה במרבית העדות ביהדות, אך באסלאם ריבוי נשים מותר. האסלאם מתיר לגבר לשאת ארבע נשים בבת אחת, וזה בתנאי שינהג בנשותיו בצדק ובכך שיוכל לפרנס את כולן. במדינת ישראל פוליגמיה היא תופעה בעלת ערך דתי תרבותי עצום בקרב האוכלוסייה הבדואית, לפי הערכת רשויות הרווחה בדרום, כ-30% מהמשפחות הבדואיות בדרום מקיימות תא משפחתי פוליגמי. ניתן לראות בפוליגמיה כמימוש הן לזכות הדת של הבדואים וזכותם לקיום בכבוד, הן לאישה והן לגבר.
למרות ההפללה של הפוליגמיה, יש עדיין להתייחס לנשים ומשפחות שפוליגמיה אינה מזיקה להן, אלא דווקא מיטיבה עמן, למשל משפחות בדואיות עניות. נוסף על כך, מדובר בפרקטיקה תרבותית שהיא כבר מעבר למה שמעוגן בדת האסלאם, ולדעתי יש להשאיר תרבות זו על כנה עבור משפחות ופרטים המעוניינים בכך. מוסלמים בדואים רואים בפוליגמיה כאורח חיים משפחתי דתי רגיל ומימוש זכותם לחופש הדת, כך שגברים נישאים מרצון לכמה נשים בדואיות, לפי הדת עד ארבע נשים, במטרה לפרנס אותן, וחלק מהנשים רואות בנישואין פוליגמיים דרך למימוש זכותן לקיום משפחה. נוסף על כך, בדואים רואים בפוליגמיה כדרך יעילה להגדלת האוכלוסייה, במטרה לשמר את אדמות הבדואים בנגב, מול חשש שרשות מקרקעי ישראל יפקיעו את הקרקע.
חופש הדת הוא זכותו של כל אדם לדבוק בדתו ואמונתו ולקיים מצוותיה ופולחנה ללא הפרעה, ולמלא אחת מצוות הדת. פוליגמיה אינה מצווה דתית אלא פעולה רצויה לבני העדה המוסלמית בנסיבות מסוימות, כגון תקופת מלחמה מתמשכת, עוני, ואלמנוּת עם יתומים. כלומר, כך שפוליגמיה באה כמצילה בתקופת ייאוש. הזכות לחופש הדת מעוגנת בדבר המלך במועצתו מ-1922 ונזכרה בהכרזת העצמאות. בטרם עיגון האיסור על פוליגמיה בחוק הישראלי, היה צורך לאזן בין זכותם לחופש הדת של המוסלמים וכן את המשמעות התרבותית לפוליגמיה, לבין הזכויות האחרות שבשבילן עוגן האיסור.
פוליגמיה נתפסת בקרב חלק מהמשפחות הבדואיות כדרך למימוש הזכות לקיום בכבוד, הן לגבר והן לאישה. משפחות בדואיות הן לרוב הינן משפחות בעלות סטטוס סוציו אקונומי נמוך. נשים ירצו להינשא לגבר עשיר המבטיח דיור ופרנסה, להן ולילדיהן בעתיד. משפחות ונשים בדואיות רבות רואות מטרות שונות לנישואין פוליגמיים ואחד מהן כי שהאישה תהיה בכבוד, לפרנס אותה ולשמור עליה ממחסור. זכותו של האדם לקיום אנושי מינימלי נמצא בגרעינו של כבוד האדם, כך שהוא לא רק תנאי לשמירה על הכבוד האנושי אלא גם למיצוי יתר זכויות האדם. חשוב לציין שנישואין פוליגמיים אינן האפשרות היחידה העומדת לנשים בדואיות, אלא אחת מן האפשרויות. לפעמים נשים מעדיפות תא משפחתי פוליגמי משום ויכול להעיד על יכולתו הכלכלית של הגבר.
האיסור על פוליגמיה בחוק העונשין
עיון בהיסטוריה החקיקתית של עברית ריבוי נישואין מעלה שעד חקיקת חוק שווי זכויות האישה 1951, הוחרגו מהעבירה של ריבוי נישואין מי שאינו יהודי ושדתו מתירה זאת. המטרה של חריג זה היתה להגן על בני העדה המוסלמית מפני הרשעה על עברית ריבוי נישואין. בשנת 1951 הונח על שולחן הכנסת חוק זכויות האישה התשי״א-1951 שביטל את החריג. החוק הציע הוראה חלופת אחרת ובטיל את החריג וקבע חריג מצומצם המתיר נישואין נוספים בנסיבות של היעדרות בן הזוג או במקרה שדין תורה מתיר זאת. בשנת 1959 תוקן חוק העונשין ונוסף החריג המתיר נישואין נוספים בנסיבות של אי-יכולתו של בן הזוג להסכים לביטול הנישואין מחמת מחלת נפש.
מטרת התיקונים השונים היא שאיסור על פוליגמיה משקף את עמדת המחוקק לפי מונוגמיה היא ערך מוסרי חברתי שאין לפגוע בו, וכי ריבוי נישואין חותר תחת יסודות הסדר החברתי התקין. זכותן של הנשים לשוויון ולכבוד הן במרכז התיקונים שהזכרתי לעיל, שכן פוליגמיה נוגדת את חוק שיווי זכויות האישה ואת חוק יסוד״ כבוד האדם וחירותו.
חוק העונשין עדיין קובע שני חריגים לאיסור ריבוי נישואין; סעיף 179 לחוק קובע כי כאשר חל על הנישואין דין תורה, לא יורשע אדם בפוליגמיה. סעיף 180 לחוק מתיר ריבוי נישואין של לא-יהודים בישראל בשני מקרים בלבד: כאשר בן הזוג מהנישואין הקודמים אינו מסוגל, מחמת מחלת נפש להסכים להפקעת הנישואין, או כשבן הזוג נעדר בנסיבות המעוררות חשש סביר לחייו ולא נודעו עקבותיו לפחות שבע שנים. למרות שסעיף 180 מעגן חריגים ללא יהודים, אין התייחסות לאוטונומיה הדתית של המוסלמים, אלא רק לזו של היהודים בסעיף 179.
חריגים אלה לא עמדו לרשותו של עזאזמה. עזאזמה יצר תא פוליגמי, בכך שהוא נישא לאישה שניה, בהסכמתה ובאישור בית הדין השרעי. למרות זאת הורשע עזאזמה במאסר של 3 שנות מאסר, והחריגים שהמחוקק עיגן לא עמדו לרשותו.
זכויות האישה באיסור על פוליגמיה
חוק שווי זכויות האישה בא במטרה להגן על כבודה וחירותה של האישה וכחלק ממטרה זו, אסר על פוליגמיה. נשים בדואיות הן לרוב חסרות השכלה, ולרוב הן נתפסות בקרב החברה הבדואית ככלי למימוש העצמי של הגבר הבדואי. החברה הבדואית רואה את האישה כחסרת ערך כל עוד היא לא מתחתנת. חלק מהנשים הבדואיות נכנסות לנישואים פוליגמיים בלי ידיעה שהן האישה השנייה או השלישית, וחלקן אף נכנסות לנישואים פוליגמיים בעל כורחן. חוק זכויות שווי האישה מעניק הגנה שווה ומספיקה לנשים קורבנות תא משפחתי פוליגמי בכך שאם בא לידיעתם של הרווחה או המשטרה שמתקיים תא משפחתי פוליגמי בבית ספציפי, החוק מעמיד את הגבר לדין. מאידך, יש נשים הבוחרות להיות חלק מתא משפחתי פוליגמי, משום שלדעתן זו האופציה המטיבה עבורן, להן ולילדיהן בעתיד.
למרות שפוליגמיה נתפסת כפוגעת בזכותם של הנשים לכבוד, לאוטונומיה משפחתית ולפרטיות, נשים רבות מרצון מבקשות להיות חלק מתא משפחתי פוליגמי כדי להבטיח לעצמן חיים בכבוד וכן זכויות כלכליות אף מינימליות. תא משפחתי פוליגמי לרוב נוצר על ידי גבר עשיר ובעל יכולת כלכלית גבוה, וכך הוא התנאי לפי דת האסלאם, גבר זה מבטיח לאישה ולידיהם בעתיד יציבות כלכלית כלשהי, אשר מבטיחה מחיה, לימודים, גישה לשירותי בריאות ומצרכים בסיסיים אחרים. במניעת ופירוק תא משפחתי כזה, ניתן לראות שנשים ברוב המקרים יאלצו להינשא לגבר פחות עשיר שיכול פחות להבטיח את המצרכים הבסיסיים של האישה. חשוב לציין שזה לא אומר שכל גבר בדואי עשיר יוצר תא משפחתי פוליגמי, ולא אומר שכל גבר היוצר תא משפחתי פוליגמי הוא עשיר, אלא שזו היא התפיסה הרווחת.
הגנה על כבוד האישה מהווה עקרון יסוד, אך עדיין יש להתחשב בזכות לחופש הדת וכן הזכות להקים תא משפחתי. לפעמים הסכמה אינה חופשית ומדעת, כך שהלחץ החברתי והפטריארכיה הנהוגה בחלק מהמשפחות הבדואיות עלולות להשפיע על תהליך קבלת ההחלטה של האישה. לכן בבחינה הפלילית להעמדת הגבר לדין, יש לתת משקל למהות הסכמה האישה הראשונה והשאר. עזאזמה התחתן עם אשתו השנייה בהסכמתה ובידיעה שהיא תהיה אשתו השנייה, ובידיעת האישה הראשונה והסכמתה. במקרים שסטטוס הנישואין הפך ממונוגמי לפוליגמי ללא הסכמת אחת מן הנשים, מעמדן וזכויותיהן נפגעו הן על פי החוק והן לפי הדת, אבל אין לאסור באופן גורף על פוליגמיה בלי לבחון אותה באופן סובייקטיבי.
סיכום
איסור גורף על תא משפחתי פוליגמי עלול לפגוע בזכות האישה לחיי משפחה אשר מעוגנת בחוק הישראלי. במקרה והנישואין הפוליגמיים הן לפי כללי דת האסלאם, באישור בית הדין השרעי, בהסכמתה ובידיעתה של האישה. אם בנסיבות אלו עדיין המדינה נקטה פעולה נגד הנישואין וכן הרשיעה את הגבר, זו פגיעה בזכותה של האישה לחיי משפחה. זכותו של עזאזמה לכבוד, ולחיי משפחה נפגעה בכך שהוטל עליו מאסר של 3 שנים כיוון שיצר תא משפחתי פוליגמי. ניתן לראות פגיעה גם בזכויותיהן של שתי נשותיו וילדיו שזכויותיהם הכלכליות נפגעות משהוטל על עזאזמה עונש מאסר בהיותו המפרנס היחידי שלהן.