קווים לדמותה של אפליה מגדרית "רגישת תרבות" כלפי נשים בדואיות ברהט.
לפני כחודש נכחתי בקונצרט של מקהלת סיראג' (سراج), להקה שמבצעת את שיריה של אום כולתום. הקונצרט התקיים בהיכל התרבות שנחנך לאחרונה בעיר רהט. ההתלהבות סביב האירוע שארגנה עמותת הגר לחינוך יהודי–ערבי לשוויון הייתה בשיאה. כ-400 איש נכחו באירוע, ערבים, יהודים, חברי הקהילה הערבית בנגב לרבות תושבי ותושבות רהט. פסיפס רב תרבותי במיטבו. לתדהמתי, בזמן קבלת הפנים החגיגית שמענו הודעה בערבית בלבד לפיה על הגברים להיכנס לאולם דרך כניסה אחת, שמובילה לחלק הקדמי של האולם; ונשים ומשפחות צריכות להשתמש בכניסה אחרת, שמובילה לחלק האחורי של האולם. בנוסף, בתוך האולם, נתלו שלטים על הקיר שעליהם נכתב "מושבים לנשים בלבד", "מושבים למשפחות בלבד", וכן "מושבים לגברים בלבד".במקום נכחו סדרניות שהקפידו לאכוף את כללי הישיבה. אם לא די בכך, ההפרדה המגדרית נאכפה באופן סלקטיבי רק על הנשים הבדואיות כך שנשים ערביות מצפון הארץ ויהודיות שהתיישבו בשורות הראשונות לא נדרשו לעבור אחורנית.
ראש עיריית רהט פאיז אבו סהיבאן הודה בקיומה של הפרדה מגדרית, התעלם מאי- חוקיותה, ונימק אותה לכתב הארץ אור קשתי כך:
"המסורת הבדואית מחייבת הפרדה בין גברים לנשים, גם בשמחות וגם באבל, זו הפעם הראשונה שיש אירוע כזה ברהט, ולא רצינו לקחת סיכון ובעיות חברתיות בלי הפרדה. זה לא קשור לחוק. אצלנו נשים מעדיפות לשבת מאחורה, גם בשמחות ואפילו אם האשה באה עם הגבר שלה." את האכיפה הסלקטיבית הסביר כך: "הנשים בחרו בעצמן לשבת בחלק האחורי... שמתי סדרנים רק לאנשי המקום. אני לא כופה על היהודיות. זו המסורת שלנו וצריך לכבד אותה ולתת לה מקום." (ההדגשות שלי - ר.א)
ההסבר של ראש עיריית רהט משקף את עיוורונו ביחס למעמדן החברתי המשתנה של הנשים הבדואיות, וטומן בחובו תפיסה תרבותיות מונוליטית של הנשים הבדואיות, כמי ש"בוחרות" ו"מעדיפות" לשבת מאחור. זאת חרף מחאתן של חלק מהנשים הבדואיות על עצם ההפרדה באירוע התרבותי, כפי שהעידה חנאן אלקרינאוי מרהט: "מאד מכעיס ששלחו אותנו אחורה. זו לא היתה הבחירה שלנו...אנחנו מעורבות בשוק העבודה, ולא מקובל עלינו שנהיה בצד או מאחורה. טוענים שזו המסורת. אבל הגברים הם אלה שיצרו אותה. אם נשתוק, המצב לא ישתנה".
תפיסה זו בדבריו של ראש עיריית רהט, לצד כפיית ההפרדה על נשים בדואיות בלבד, משקפת את תפיסתו המצמצמת ביחס לרב תרבותיות, וניסיון לכפות סדר חברתי אחיד ביחס לנשים הבדואיות ולבלום כל ניסיון לסדוק סדר זה. תפיסה זו מקבלת משנה תוקף לאור הלגיטימציה לה זוכה ההפרדה המגדרית במרחב הפרטי בחברה הבדואית והסכנה שבזליגתה למרחב הציבורי תוך התעלמות מאי-חוקיותה. ראש עיריית רהט מנסה לכפות על הנשים הבדואיות מודל זהותי מצומצם המניח שכולן "מעדיפות" הפרדה, תוך שהוא מפגין רגישות תרבותית מדומה כלפי נשים שאינן חלק מהקהילה הבדואית.
גם סם שוב, מנכ"ל עמותת הגר, הצדיק הפרדה מגדרית באופן שמגלם את ההתעלמות של הגישה הרב-תרבותית מהקבוצות החלשות בתוך המיעוט ואת נכונותה לקבל פרקטיקות דכאניות כלפי נשים בדואיות כדי לרצות את הגברים הבדואים. זאת, מתוך רעיון עוועים שכל עוד הדבר ייעשה בצורה "רגישה" אזי הוא לגיטימי. גישה זו שאכנה "אפליה מגדרית רגישת תרבות", אינה מטיבה עם הנשים הרגישות בה היאכלפי החברה הכללית, כלומר כלפי הגברים בחברה הבדואית, כאשר הפשרה נעשית על גבן של הנשים. כלומר יש הצדקה של אפליה בשם הטיעון הרב תרבותי. אם לא די בכך, במקום לקחת אחריות על אי-החוקיות של ההפרדה המגדרית, מנכ"ל עמותת הגר מעביר אותו למישור הרגשי הסובייקטיבי של הנשים הבדואיות באופן אשר מפחית מחומרת המדיניות ומאפשר לו להתנער ממנה.
"הייתה רגישות של הגורמים המקומיים ברהט, שביקשו לנתב לישיבה נפרדת... היו אמנם שלטים וסדרנים אך זה היה בשוליים. לא הכריחו אף אחד. היו אמנם שלטים וסדרנים אבל הצופים ישבו איפה שהם רוצים. מצער לשמוע על נשים שמרגישות שאילצו אותן לעבור מקום... לדבריו יש לראות את כל האירוע כדבר חיובי, כולל המחאה נגד ההפרדה."
כמשפטניות אנחנו רגילות לנתח את ביטוייה המשפטיים ומופעיה השונים של האפליה. אך אלמנט לא פחות חשוב ורלוונטי לדיון שבפנינו הוא גווניה הרב תרבותיים של האפליה המגדרית. המוקש הפמי-לאומי שעימו מתמודדות נשים בדואיות. נשים בדואיות הן מיעוט בתוך מיעוט. הן חלק מהמיעוט הפלסטיני, חלק מקבוצה דתית וחלק מקבוצה שבטית. כל אלה מייצרים פגיעות הנובעת ממיקומן השולי בתוך הקבוצה הלאומית ומלכוד בשל ההדרה ממנה הן סובלות. על פי הגישה הפמיניסטית זכויות נשים הן זכויות אדם ואין להקריב זכויות אלה למען זכויותיה התרבותיות של הקבוצה הלאומית שהן חלק ממנה. שכן, תפיסות תרבותיות אלה משקפות לא פעם תפיסות פטריארכליות ופועלות לרעתן של נשים.
ניסיתי לשרטט כאן קווים לגווניה הרב תרבותיים של ההפרדה המגדרית ברהט ולהראות כיצד הטיעון הרב תרבותי מכשיר אפליה מגדרית "רגישת תרבות". בעוד שראש עיריית רהט ממקם את הנשים הבדואיות בתחתית ההיררכיה, ומנציח את האפליה המגדרית כלפיהן, הוא מפגין רגישות תרבותית מדומה כלפי מי שאינן בדואיות ולא כופה עליהן את כללי התרבות המקומיים כפי שהוא תופס אותם. מנכ"ל עמותת הגר לעומתו, מגלה רגישות תרבותית כלפי המיעוט תוך התעלמות מהנשים שבתוך המיעוט, ונותן לגיטמציה לפרקטיקות דכאניות בדמות ההפרדה המגדרית כלפי נשים בדואיות באופן שפוגע במאבקן של נשים בדואיות לשוויון מגדרי.
למעשה, הפשרה הרב תרבותית נעשית על גבן של נשים בדואיות על ידי גברים. זהו כל הסיפור של ההפרדה המגדרית: ניסיון לכפות נורמות התנהגות על נשים שבבסיסן עומדת תפיסה פטריארכלית. לא מתוך דאגה למרחב ליברלי ברהט, ובטח שלא מתוך דאגה לנשים הבדואיות ברהט. המשותף לאבו סהיבאן ושוב הוא שהם מדברים מעל לראשן של הנשים הבדואיות, ולא איתן. הגיע הזמן לשנות את המשוואה ולשמוע מה יש לנשים בדואיות לומר בנושא.
ד"ר ראויה אבורביעה היא מרצה, בית הספר למשפטים, המכללה האקדמית ספיר. מחקריה עוסקים בניתוח ביקורתי ופמיניסטי של המשפט בדגש על הממשק שבין דיני משפחה, מגדר, מיעוטים וזכויות אדם. ספרה "בתוך החוק, מחוץ לצדק: פוליגמיה, אזרחות ממוגדרת וקולוניאליזם במשפט הישראלי" צפוי לראות אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד- סדרת מגדרים.