ה-UNPG הוא הסדר שנועד לספק קווים מנחים לפעולה עבור המדינה והתאגיד במקרים של פגיעה בזכויות אדם. שימוש ב-ESG, מדיניות השקעות פופולארית, ככלי להגברת הציות ל-UNPG, תורם להיווצרות מנגנונים תאגידיים איכותיים להענקת סעדים בגין פגיעה בזכויות אדם. החלטות המנגנונים רלוונטיות לשיח הזכויות הבינלאומי, ובמקרים מסוימים מהוות מקורות פרשניים רלוונטיים במידה שווה להחלטות הערכאות החוקתיות המדינתיות לקביעת היקף הזכות.
אחריותם של תאגידים לפגיעה בזכויות אדם מוסדרת במשפט הבינלאומי באמצעות כללים מנחים, שהמרכזי שבהם הוא ה-UNPG (UN Guiding Principles on Business and Human Rights). ה-UNPG חובר בשנת 2011 בהנחייתו של נציג מיוחד מטעם מזכ"ל האו"ם ואומץ כמסגרת לא מחייבת על ידי מועצת זכויות האדם באותה השנה. מטרת ה-UNPG היא הכוונת מדינות לגבי אופן הפיקוח הראוי על תאגידים בכל הנוגע לפגיעה בזכויות אדם, כמו גם הכוונת התאגידים לצמצם או למנוע פגיעה בזכויות אדם. ה-UNPG מתחלק לשלוש קטגוריות עיקריות: האחריות של מדינות להגן על זכויות אדם, האחריות של תאגידים לכבד זכויות אדם והאחריות של מדינות ותאגידים להעניק סעדים במקרה של פגיעה.
ההנחיה למדינות להגן על זכויות אדם, נוגעת בעיקר לכללים שחלים על תאגידים ונובעים מהתחייבות שנטלה על עצמה המדינה במסגרת אמנות זכויות האדם. בכך ה-UNPG מכפיף את התאגידים לפיקוח מדינתי במקרה של פגיעה. ההנחיה לתאגידים לכבד זכויות אדם היא בעיקרה הוראה לצמצם או להמנע מפעילות עסקית שיוצרת סיכון או פוגעת באותן זכויות. לפי ההסדר, המונח 'זכויות אדם' מתייחס לכל הפחות לזכויות שמנויות במגילת זכויות האדם משנת 1948, באמנה לזכויות חברתיות וכלכליות, באמנה לזכויות אזרחיות ומדיניות ובאמנות הליבה של ארגון העבודה העולמי.
החובה להימנע מפעילות עסקית פוגענית היא חובה רחבה, שכוללת גם איסור התקשרות עם ספקים או גורמים אחרים בשרשרת ההפצה והייצור של המוצר שפוגעים בזכויות אדם. חברת Nestlé למשל, פועלת לאחרונה כדי למנוע העסקת ילדים על ידי מגדלי הקקאו בחוף השנהב, כדי שתוכל לשמור על שרשרת אספקה נקייה ולא פוגענית בייצור מוצרים מבוססי קקאו. כמו כן, מדינות הונחו לפי ה-UNPG להעניק סעדים אפקטיביים באמצעות הערכאות המקומיות במקרה של פגיעה בזכויות אדם.
מנגנון תאגידי להענקת סעדים בגין הפגיעה בזכות: קווים מנחים לפעילותו:
לפי ההוראה להעניק סעדים, על תאגידים להקים מנגנונים שיעניקו סעדים אפקטיביים במקרה בו התאגיד פגע בזכויות אדם. סעדים יינתנו באופן פרטני לאור פנייה של מושאי הפגיעה אל המנגנון לאחר קרות הפגיעה, או באמצעות שינוי מדיניות התאגיד. המנגנון הפנימי צריך להיות לגיטימי בעיני קהל היעד לו נועד, נגיש לאותו קהל, בעל הליך ברור, עקבי ומאופיין בשקיפות, בהתאם לסטנדרט הבינלאומי של זכויות אדם ומבוסס על התייעלות מתמדת בהתאם לצרכי קהל היעד. ההכרעה במנגנונים המדוברים תתבצע לפי המדיניות אותה גיבש התאגיד כאמור בהתאם לדיני זכויות האדם והמשפט הבינלאומי.
במקרים רבים, המנגנון התאגידי הוא הערוץ היחד עבור הפרט לקבלת סעד אפקטיבי שיסייע לו במימוש זכויותיו. כך היה בעניין החלטת המועצה המפקחת של חברת מטא בנושא המחאה האיראנית והשימוש בסלוגן "מוות לחומייני". חברת מטא, מפעילה מנגנון יישוב סכסוכים לפי העקרונות המנחים הללו. נושאי הפניות שמגיעים אל המנגנון מגוונים, החל מיישוב סכסוכים מסחריים שפרצו במהלך השימוש ברשת החברתית, ועד למחלוקות שקשורות לזכויות אדם, ובעיקר להטלת מגבלות על חופש הביטוי.
מגנון הענקת הסעדים של חברת מטא מורכב משלוש ערכאות. הערכאה הראשונה מורכבת מדרג שטח של צוותי אנליסטים בפריסה גלובלית, שבאמצעות שימוש בכלים אלגוריתמיים מפעילים שיקול דעת ומסירים תוכן בהתאם לתנאי השימוש של פייסבוק. הערכאה השנייה היא המועצה המנהלת של חברת מטא, שתפקידה לקבוע מדיניות חדשה או לשנות מדיניות קיימת בהתאם לפניות חדשות, כל זאת בהסתמך על תנאי השימוש. הערכאה השלישית, "המועצה המפקחת", מתפקדת כערכאת ערעור על החלטות המועצה המנהלת של חברת מטא.
במקרה של המחאה האיראנית, המועצה המפקחת החליטה להתיר פרסום של ביטויי מחאה שהכילו את הסלוגן "מוות לחומייני". המועצה המפקחת התייחסה לאחריות פייסבוק לכבד את חופש הביטוי בהתאם לסעיף 19 לאמנה לזכויות פוליטיות ואזרחיות, ואף למסגרת הנורמטיבית של ה-UNGP. בדומה לערכאות החוקתיות המדינתיות, המועצה המפקחת הכריעה כי לאור הסיכון הנמוך שנשקף מהשימוש בסלוגן, יש להתיר את השימוש בו לצרכי מחאה. המועצה המפקחת אף הורתה לפייסבוק לשנות את תנאי השימוש ולהנחות את דרג השטח של האנליסטים בהתאם. חברת מטא הורתה גם להסיר את המגבלות שהטילה על חשבונות פעילי המחאה, תוך שיקוף המדיניות החדשה לציבור המשתמשים, ובכך עמדו מטא והמועצה המפקחת באחריותן לכבד זכויות אדם לפי ה-UNPG.
מקווים מנחים לתמריצים כלכליים: ה-ESG כמדד ביצועים כלכלי ביחס ל-UNPG:
אף על פי שה-UNPG לא משקף נורמה מחייבת, התפתחו כלים שונים כדי לעודד ציות ללהוראות שמצויות בו. ה-ESG (Environmental, Social, and Governance) הוא דוקטרינה חוץ משפטית מעולם ההשקעות, שנועדה לדרג את הביצועים של תאגידים בקיום הוראות ה-UNPG, דהיינו לכבד זכויות אדם ולהעניק סעדים לאור הפגיעה בהן. ה-ESG משמש משקיעים ומדינות בשנים האחרונות ככלי לעודד תאגידים לקיים את הנחיות ה-UNPG באמצעות תמריץ כלכלי. משקיעים משתמשים ב-ESG כדי לקבוע את כדאיות ההשקעה בתאגיד במדדים שאינם מבוססים על שיקולי רווחיות בלבד.
הערכת הביצועים לפי ה-ESG מורכבת משלושה רכיבים. הרכיב הראשון הוא רכיב סביבתי, והוא בוחן אם מדיניות התאגיד מתייחסת בצורה הולמת לסיכון שנשקף מאתגרים סביבתיים שונים. הרכיב השני הוא חברתי, והוא בוחן אם התאגיד מקדם בפעילותו מדיניות חברתית ראויה, הן כלפי הקהילה המקומית והן כלפי בעלי המניות ועובדי החברה. רכיב המשילות בוחן אם קבלת ההחלטות בתאגיד מתבצעת בשקיפות ותוך ייצוג הולם של האינטרסים של בעלי המניות. מקרה בולט בו שימש הרכיב החברתי ב-ESG כתמריץ כלכלי לקיום הוראות ה-UNPG, הוא המקרה של קרן ההשקעות הנורבגית (Norway Wealth Fund). מדובר בקרן השקעות מהגדולות בעולם, בשווי שוק של 1.3 טריליון דולרים, שנמצאת בבעלות הממשלה הנורבגית. הקרן ידועה בכך שהיא מדרגת תאגידים שונים ברחבי העולם בהתאם לרכיבי ה-ESG, ואף נמנעת מלהשקיע בתאגידים שלא עומדים בדרישותיה. מטרת הדירוג היא ליצור תמריץ כלכלי עבור אותם תאגידים לשיפור את ביצועיהם ביחס לרכיבי ה-ESG, ובכך למלא אחר הוראת ה-UNPG לכבד זכויות אדם.
מדידת איכות המנגנון התאגידי למתן סעדים באמצעות הרכיב החברתי:
שימוש ב-ESG כמדד למימוש הנחיות ה-UNPG, מראה שהרכיב החברתי בוחן את מידת הנזק שנגרמה לזכויות אדם כתוצאה מפעילות התאגיד ואת איכות מדיניותו בנושא זכויות אדם. הרכיב החברתי בוחן גם את מורכבות מנגנון הענקת הסעדים אותו הקים התאגיד, דהיינו אם קיימת בו אפשרות לערער, או אם החלטתו מחייבת את הנהלת התאגיד. הרכיב החברתי בוחן גם את איכות ההחלטה והסעד שניתנו בהשוואה לסטנדרט זכויות האדם הבינלאומי. לעניין פייסבוק והמחאה האיראנית למשל, החלטת המועצה המפקחת מעידה על קיומה של מערכת יישוב סכסוכים מורכבת, בה כוח מועצת המנהלים מאוזן באמצעות קיומה של ערכאת ערעור שהרכבה בעיקרו חוץ ארגוני. החלטות מנגנון הענקת הסעדים של פייסבוק מתקבלות תוך שיח ביקורתי כלפי תנאי השימוש והקפדה על מימוש הזכות לחופש ביטוי בהתאם לסטנדרט הבינלאומי. מערכת יישוב סכסוכים כזו בוודאי תזכה לדירוג מיטבי ברכיב החברתי.
בתי משפט חוקתיים והמנגנונים התאגידיים: חילופי תפקידים:
שימוש במתודות כמו ESG כדי לתמרץ תאגידים לפתח מנגנון איכותי להענקת סעדים, משפיע גם על הגבולות המסורתיים בין מדינות ותאגידים בהענקת סעדים לפרט לאחר שזכויותיו נפגעו. המקרה של פייסבוק והמחאה האיראנית הוא דוגמה מצוינת לכך: המועצה המפקחת קבעה קביעה מהותית ומשמעותית לגבי היקף הזכות לחופש ביטוי במסגרת התרחשות פוליטית מקומית רגישה באיראן. בכך המועצה המפקחת מילאה תפקיד שהיה שמור עד כה לבתי המשפט החוקתיים באיראן.
המקרה של פייסבוק והמחאה האיראנית אינו המקרה היחיד שבו התרחבו סמכויות המנגנון למימדים מעין חוקתיים. במקרה של טינדר והמחאה האנטי מלוכנית בתאילנד, טינדר הגבילה חשבונות של פעילים אנטי מלוכניים בהתאם לתנאי השימוש שלה לאחר שאלו פרסמו תוכן פוליטי בפרופילים ייעודיים שפתחו לשם כך. קיימות עוד עשרות רבות של דוגמאות, כאשר בחלקן התאגיד החליט לפגוע בחופש הביטוי ללא כל הנמקה ברורה, או מקרים בהם להחלטת התאגיד הייתה השפעה של ממש על הזירה הפוליטית הלאומית. המשותף לכל המקרים האלה הוא היכולת של תאגידים חזקים לקבל החלטות שישפיעו באופן דרמטי על היקף הזכויות של האזרחים החיים במדינה פלונית.
מצב העניינים הזה משקף מציאות משפטית אחרת מהמציאות הרצויה ב-UNPG, לפיה האחריות להגן על זכויות אדם מוטלת על המדינות כגורם מאסדר. השימוש בדוקטרינות דוגמת ה-ESG על מנת לתמרץ תאגידים לפתח מדיניות חברתית איכותית, תורם להרחבת סמכויות המנגנון אל מעבר לשדה המסחרי, אל עבר עיסוק בסוגיות שעד כה היו נחלת המשפט החוקתי ושיח זכויות האדם. כתוצאה מכך, יכולת התאגיד לקבוע בפועל את היקף הזכויות של אזרחי הקהילות הלאומיות המקומיות גדל, והדבר תורם לגיבוש תנאי שימוש מורכבים יותר ולהפיכת הליך קבלת ההחלטות בתאגיד ובמנגנון ליעיל ואיכותי יותר.
סיכום ומסקנות: המעמד הפרשני של החלטות המנגנונים
כדי להפוך את שיח האחריות הבלתי מחייב של ה-UNPG לשיח אפקטיבי שמעודד תאגידים לכבד זכויות אדם, יש צורך בקריטריונים כלכליים, שיצרו תמריץ לקיום הוראותיו. השיח שמציע ה-ESG כדוקטרינת השקעות מספק מסגרת מושגית מתאימה ליצירת שיח ביצועי-כלכלי אודות קיום תאגידים את הוראות ה-UNPG. לאור הפופולאריות ההולכת וגוברת שה-ESG צובר בשוק ההשקעות הבינלאומי, התמקדות המשקיעים ברכיב החברתי מעודדת פיתוח מנגנונים תאגידיים איכותיים שתכליתם להעניק סעדים במקרה של פגיעה בזכויות אדם.
במציאות בה מנגנונים תאגידיים להענקת סעדים הולכים ומשתכללים לאור תמריצים כלכליים חזקים, ובהתאם הופכים לדומיננטיים יותר בשיח הזכויות כ'יצרני זכויות', ספק אם ההיררכיה של ה-UNPG לפיה תאגידים כפופים למדינות במקרים של פגיעה היא חזון רלוונטי. הדמיון בין קבלת החלטות איכותית על ידי המנגנונים התאגידיים, ובין פסיקה חוקתית של בתי משפט מדינתיים, מעודד הסתכלות חדשה על מעמדן הפרשני של החלטות המנגנונים התאגידיים. כאשר מדובר בסכסוך שנוגע לזכויות אדם, ניתן לראות בהחלטות המנגנונים מקורות פרשניים שווים בחשיבותם להחלטות של הערכאות החוקתיות המדינתיות במסגרת השיח הבינלאומי, זאת במידה ומדובר בתאגיד רב לאומי בעל עוצמה שדירוג הרכיב החברתי שלו דומה לשל שחקן מדינתי. זה הוא חזון חלופי לחזון הכפיפות בין מדינות ותאגידים שה-UNPG מציע, חזון רלוונטי בהרבה לתפקיד החדש שתאגידים קנו לעצמם כיצרני הזכויות החדשים.
