נשים דרוזיות נפקדות מהמרחב הציבורי הפוליטי והדתי בכל מה שקשור בקבלת החלטות, ובעיקר החלטות הקשורות בהן עצמן בענייני דת, תעסוקה ופוליטיקה.
המדיניות הפרגמטית שאפיינה את הפעולה של ההנהגה הדרוזית בישראל לאחר קום המדינה בשנת 1948 מול מוסדות המדינה, במיוחד בכל מה שקשור בהחלת חוק שירות ביטחון, התש"ט–1949 על בני החברה הדרוזית, השפיעה על מעמד הנשים הדרוזיות בשלושה מרחבים: מרחב החברה הדרוזית, מרחב החברה הערבית הפלסטינית בישראל, ומרחב החברה הישראלית.
על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה האוכלוסייה הדרוזית בישראל מונה כ־147 אלף נפשות, והיא מהווה 1.6% מהאוכלוסייה הכללית ו־7.6% מהאוכלוסייה הערבית־פלסטינית של אזרחי המדינה. החברה הדרוזית בישראל היא חלק אינטגרלי מהחברה הערבית הפלסטינית. בחברה זו נשתמר המבנה הפטריארכלי על אף השינויים החברתיים והכלכליים שהתרחשו בסביבתה. הזהות הדתית הדרוזית משחקת תפקיד חשוב מאוד בשמירה על המבנה הפטריארכלי החברתי של העדה. כך, בשם שמירה על מאפייניה הייחודיים נשמרת סודיות הדת, בהשוואה לקבוצות דתיות ערביות אחרות במזרח התיכון. כ־15% מהחברה הדרוזית הם דתיים, 85% אינם דתיים אך אינם חילוניים במובן המערבי של המילה אלא מסורתיים)
האידיאה המרכזית בדיני המעמד האישי בדת הדרוזית הינה הכרה בשוויון כמעט מלא בין האישה לבין הגבר. כך, למשל, האישה הדרוזית רשאית לדרוש ולקבל גירושין מבעלה, והיא בעלת זכויות שוות בדיני ירושה. גם במסגרת חוסר השוויון הנובע מכך שגבר רשאי לגרש את האישה ללא הצדקה, היא עדיין זכאית למחצית מנכסיהם המשותפים. הדת אוסרת על פוליגמיה, על עבדות נשים ועל החזקת הרמון, ומטילה חובה על הבעל להתייחס לאשתו כשווה לו, לכבדה, לקבל את דעתה, לזכות בהערכתה. אם הגבר עולה על האישה בהשכלתו (במיוחד בתחום הדת), עליו לסייע בידה להשתוות לו. אך המחקרים שפרסמתי אודות נשים דרוזיות מעידים על פער משמעותי בין התיאוריה לפרקטיקה. מציאות חייה החברתיים של האישה הדרוזית רחוקה מאוד מהאידיאל. למשל, נשים התובעות זכויות ירושה נידונות לחרם חברתי מצד משפחת מוצאן. יש הלכות המקדמות בעקיפין תלות נשים בגברים מבחינה כלכלית, בכך שהן מעודדות חלוקת תפקידים מגדרית מסורתית בה הגבר מפרנס ראשי והאישה מטפלת בילדים ובבית, וקוראות לנישול נשים דרוזיות מהזכות שלהן בירושה. נוסף על כך, עד שנות השבעים והשמונים של המאה העשרים רוב המשפחות בחברה הדרוזית יישמו הלכות הקוראות להדרת נשים מן המרחב הציבורי ולהגבלתן לחיים בכפר. גישה זו עכבה את הנשים הדרוזיות בהשוואה לנשים מוסלמיות ונוצריות, בעיקר ברכישת השכלה גבוהה.
הלכה בעייתית במיוחד היא האיסור על נשים דרוזיות דתיות להוציא רשיון נהיגה ולנהוג ברכב. כדי לצאת אל מחוץ למרחב הכפרי הן צריכות להיות מלוות בגבר שהוא במעמד מָחרַם (محرم) (אב, אח, בעל, בן, אחיין או דוד). עד שלהי שנות השמונים של המאה העשרים ההנהגה הדתית שללה את הזכות לרכישת רישיון נהיגה ולהתנייד באופן עצמאית מכלל הנשים הדרוזיות בישראל. מאז אותה עת, זכות זאת נשללת רק מנשים דרוזיות דתיות. ההנהגה הדתית פועלת באופן אוטונומי בתוך החברה הדרוזית במדינת ישראל בשם מדיניות הרב־תרבותית הליברלית של המדינה כלפי קבוצות הדתיות השונות. מדיניות זו מאפשרת הדרת והחלשת נשים מקבוצות מיעוט אנטי־ליברליות. האוטונומיה הדתית־תרבותית מקנה להנהגה הדתית סמכות להגביל את מרחב הניידות העצמאי (ללא מלווה) של נשים דרוזיות דתיות אל פנים הכפרים הדרוזים בלבד, באופן שפוגע בהשכלתן האקדמית ובסיכויי השתלבותן בשוק התעסוקה הישראלי.
מדיניות ה"הפרד ומשול" כמחסום להשתתפות נשים דרוזיות בעמותות פמיניסטיות פלסטיניות
בנוסף למדיניות הרב־תרבותית הליברלית, מוסדות המדינה מפעילים מדיניות של "הפרד ומשול". מדיניות זו העצימה את בידול החברה הדרוזית משאר חלקי החברה הפלסטינית. היא שימרה את השלטון הפטריארכלי והעצימה את ההנהגה הדתית, תוך כדי הרחבת הקרע בין הדרוזים לבין שאר הפלסטינים אזרחי ישראל. כך, למשל, בשנת 1962 הוענק מעמד דתי עצמאי לעדה הדרוזית, שכלל ייסוד בית דין שרעי נפרד מבתי הדין השרעיים של המוסלמים, ובשנת 1975 הוחלט על בידול מערכת החינוך הדרוזית ממערכת החינוך הערבית (למטרת עיצוב זהות דרוזית ישראלית). נוסף על כך, המדינה הכירה במועצה הדתית הדרוזית כגוף פוליטי. הכרה זאת מנעה התפתחות של גוף פוליטי אחר שמייצג את החברה הדרוזית. באופן זה המדינה "מנהלת" את החברה הדרוזית דרך ההנהגה הדתית, שמורכבת מגברים דתיים.
אחת ההשלכות של הפרדת החברה הדרוזית משאר החברה הפלסטינית בישראל היא הדרת נשים דרוזיות מהמרחב הציבורי הערבי הפלסטיני, לצד הדרתן מהמרחב הציבורי הישראלי היהודי. הדרה זו גרמה להיעדר הנראות של הנשים הדרוזיות, ומנעה את השתתפותן הפעילה בעמותות פמיניסטיות פלסטיניות. יתרה מזאת, נשים דרוזיות מיוצגות במוסדות המדינה לרוב דרך ההנהגה הדתית או באמצעות גברים בעלי דרגות בכירות בביטחון המדינה. למשל, במאבק של החברה הדרוזית לביטול ושינוי חוק הלאום אל מול הממשלה, נשים נעדרו מהמשא והמתן עם נציגי הממשלה. זאת, על אף שהיו נשים שעבדו בתפקידים בכירים בשירות המדינה, כדוגמת אימאן עמאשה דוברת שגרירות ישראל בקנברה. דוגמה נוספת היא מהנדסות אלקטרוניקה דרוזיות שאינן דתיות המועסקות ברפאל, כאשר העסקתן התבצעה בהתאם לאמנה עם המנהיג הרוחני של העדה.
דוגמה אחרת לתלות של נשים דרוזיות בממסד הדתי הגברי היא עמותת 'לוטוס' שייסדה שהיזמית מייסה אלשיך בשנת 2019. זהו מרחב נשי להשראה, העסקה ותעסוקה בהיי־טק, בשותפות עם קרן פורטלנד ובתמיכת ההנהגה הדתית של החברה הדרוזית. המטרות הרשמיות של העמותה הן מתן הכשרה מקצועית (בייחוד מקצועות בתעשיות עתירות ידע) ותעסוקה לנשים דתיות בחברה הדרוזית, אך ורק בתוך המרחבים הכפריים הדרוזים. העמותה מעניקה סיוע במלגות לימודים ותומכת בנשים באמצעות פעילות שמטרתה שיפור מעמדן ואיכות חייהן. לדברי מייסה אלשייך, הצלחת העמותה מותנית בראש ובראשונה בתמיכת ההנהגה הדתית הדרוזית ובקבלת לגיטימציה ממנה לקידום העסקת נשים דתיות אדוקות, במרחב עבודה המתאים מבחינת הכללים הדתיים –מרחבים מופרדים מגדרית ובתוך הכפרים הדרוזיים. אלשייך מספרת:
דאגתי לגייס את המועצה הדתית הדרוזית לתמוך ברעיון כדי שלא יטילו את החרם הדתי על הנשים הדתיות האדוקות... המועצה הדתית הדרוזית ומנהיגה השיח' מופק טריף לא רק תמכו ברעיון אלא גם תרמו סכום כסף לקידום המיזם.
השתלבות נשים דרוזיות בשוק העבודה
המחקרים שפרסמתי על החיים של נשים דרוזיות בתחומים השונים (רכישת השכלה, השתלבות בשוק העבודה ואפילו השתייכות למחנה הדתי) מעידים על מציאות מורכבת ומוצפת באתגרים. למשל, במרחב הכפרי הדרוזי אין מקומות עבודה אשר הולמים את הכישורים וההשכלה של נשים, משכילות ושאינן משכילות, ואת תנאי ההתבדלות והשמרנות של הקהילה הדרוזית. שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בקרב נשים דרוזיות הגיע בשנת 2022 ל־40.5% לעומת 64.2% בקרב הגברים הדרוזים ולעומת 68.2% בקרב נשים נוצריות. נשים דרוזיות בגיל העבודה רובן מובטלות, כמו רבות מהנשים הערביות בישראל, בעיקר הלא משכילות מביניהן, בגלל היעדר מקומות עבודה בתוך הכפרים או בקרבת ריכוזי הכפרים. כ־5.4% מכלל הנשים הדרוזיות דורשות העבודה שהיו רשומות בקיץ 2022 בשירות התעסוקה היו אקדמאיות, לעומת 94.6% שהיו נשים לא משכילות. רוב הנשים הדרוזיות, ובמיוחד נשים לא משכילות שיש להן קושי בשימוש בשפה העברית (ושחלקן דתיות שאינן יכולות לעבוד מחוץ לקהילה הדרוזית), מוצאות את עצמן מובטלות בעל כורחן.
ההתמודדות נשים דרוזיות עם הממסד הדתי
רוב הנשים הדרוזיות מתמודדות עם אתגרים מורכבים אלה באופן אינדיווידואלי, בהיעדר עמותה פמיניסטית בכפרים הדרוזים הפועלת לקידום סוגיות הקשורות בנשים. רוב העמותות בכפרים הדרוזים פועלות לגיוס תרומות ולמתן עזרה למשפחות קשות יום בתקופת החגים. מיזם חריג בהקשר ניידות נשים דתיות באופן עצמאי החל ב־2012, כאשר התארגנה קבוצת נשים דרוזיות השואפות להשיג לגיטימציה מצד ההנהגה הדתית להשתייך למחנה הדתי (כל מי שרוצה להשתייך למחנה הדתי, גבר או אישה, חייב.ת לבקש רשות השתייכות ממנהגי הדת המקומיים באופן פומבי בפני קהילת הדתיים בח'לוה – בית התפילה – בערב יום חמישי, ערב התפילה ההמונית) ובו זמנית לשמור עצמאותן ולנהוג ברכב. אך ההנהגה הדתית לא נענתה לזעקת הנשים ואף דכאה את ההתארגנות הזו. יתרה מכך, בני זוג של חלק מהנשים הפעילות בהתארגנות קבלו איומים שיוטל עליהם חרם חברתי באמצעות אסטרטגית הביוש במרחב הציבורי.
מחשבות וניצנים לפעולות סוכנות
נשים דרוזיות נוכחות נפקדות ומודרות משלושה מרחבים: מרחב קבלת ההחלטות הפוליטיות והדתיות בחברה הדרוזית, מרחב החברה הפלסטינית, ומרחב החברה הישראלית החברה הישראלית. בהתבסס על שיחה שניהלתי עם הגב' נאדיה חמדאן יו"ר נעמת מרחב מרכז הגליל, היא מספרת:
הסיבה העיקרית להיעדר הקמת עמותה פמיניסטית דרוזית ואי התחברות עם עמותות פמיניסטיות פלסטיניות הוא היעדר הרצון להקמת קואליציה (تشبيك) נשית הפועלת למען קידום אג'נדות נשיות ערביות פלסטיניות רחבות, לצד היעדר מודעות פוליטית וחברתית בקרב נשים דרוזיות להקמת שיתופי פעולה עם עמותות פמיניסטיות פלסטיניות.
טשטוש הזהות הערבית הפלסטינית בקרב נשים דרוזיות והעצמת הזהות ה"אתנית" הדרוזית חוסמים מנשים דרוזיות להיות פעילות בעמותות פמיניסטיות לצד נשים ערביות פלסטיניות.
למרות הנאמר עד כה, ההצטלבותיות של זהויות מרובות (מגדר, דת, השכלה, לאומיות) בחיי נשים דרוזיות, במיוחד בקרב הנשים הדתיות המשכילות, מביאה לניצנים של פעילות של נשים דתיות משכילות במתן פרשנות מחודשת לספרי הקודש, המתאימה לרוח החיים העכשוויים. עם זאת, הפעילות הזו עדיין אינדיווידואלית ונעשית בסתר בשל האיסור הדתי על מתן פרשנות פורמלית לספרי הקודש. במהלך מחקר על נשים דתיות משכילות, אחת הנשים שראיינתי סיפרה שהיא הורחקה מהח'לוה ומהפעילויות הדתית (קריאה בספרי הקודש והשתתפות בתפילה דתית המונית) בשל החלטתה להשיג השכלה אקדמית:
על אף שהרחיקו אותי מהדת – מהח'לוה... המשכתי לקרוא בספר הדת בבית ביחד עם עוד נשים דתיות שהוטל עליהן החרם הדתי בשל הצטרפותן לאקדמיה. ההתארגנות שלנו והקריאה נעשו בסוד, אפילו ההורים לא ידעו.
לסיכום, השילוב של מדיניות המדינה של "הפרד ומשול" והעצמת ההנהגה הדתית־הפוליטית הדרוזית משפיע על מעמדן של הנשים הדרוזיות. שילוב זה חוסם נשים דרוזיות מלשתף פעולה עם עמותות פמיניסטיות פלסטיניות בישראל, ומדיר אותן מהמרחב הציבורי, התעסוקתי, הפוליטי והדתי הדרוזי. זאת, בנוסף לנפקדותן מהמשא והמתן המנוהל על ידי ההנהגה הדרוזית מול המדינה בסוגיות הקשורות לכלל החברה הדרוזית.
ד"ר אבתסאם ברכאת היא מרצה בחוג למדעי ההתנהגות במכללה האקדמית צפת, ובתכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בר־אילן. תחומי ההתמחות שלה הם: מגדר, דת ושוק העבודה, נשים ערביות־דרוזיות. הדוקטורט שלה התמקד באסטרטגיות פעולה נשים דרוזיות במרחבים שונים. היא הרחיבה את המחקר שלה למפגש בין דת, מגדר ושוק העבודה, השכלה וחלוקת תפקידים מגדריים במשפחה.