טרם פרוץ המלחמה ב-7 באוקטובר אזרחי ישראל הערבים חוו דיכוי פוליטי, אולם מגמת דיכוי זו התרחבה על רקע המלחמה
עד כמה המילה "פוליטיקה" מעוררת בכם רתיעה? האם אתם חשים בנוח לשתף את דעותיכם הפוליטיות בפומבי? בעוד שחלק מהאנשים זוכים לממש באופן נרחב את זכותם לחופש ביטוי פוליטי, אחרים מתמודדים עם חששות שמונעים מהם לקחת חלק בשיח הציבורי הפוליטי. לאור מדיניותה של ממשלת ישראל, המשקפת חוסר נכונות לקבל את עמדותיו הפוליטיות של הציבור הערבי מיעוט הערבי בישראל נמצא בסתירה פנימית בין רצונו להשתלב בחברה הישראלית לבין תחושות הניכור וההדרה שמדיניות זו משרישה. כלומר, הציבור הערבי שואף להשתחרר מכבלי החולשה המבנית הנובעת ממעמדו כמיעוט לאומי במדינת לאום יהודית, ולהציג עמדה פוליטית. אולם מדיניות האפליה, הקיפוח והפיקוח הביטחוני הטמיעו באוכלוסייה הערבית תחושות של חשש ואי ביטחון מלקחת חלק בשיח הפליטי ועל כן נפגעת הזכות לחופש הביטוי.
הזכות לחופש הביטוי
בעקבות פסיקת היסוד בפרשת קול העם שעמדה לראשונה על חשיבות חופש הביטוי שהתלוותה אליה הפסיקה בעניין חברת החשמל, לאורך השנים גברה ההכרה במעמד הזכות לחופש הביטוי במדינת ישראל. הזכות משתרעת על מגוון רב של ביטויים, ביטויים אלה כוללים בן היתר ביטויים פוליטיים חופש הביטוי משתרע גם על ביטוים שיש בהם פגיעה בשם הטוב, ברגשות, ואף ביטוים המשקפים דעות פחות מוקבלות. הזכות כוללת גם את החופש לבטא דעות פרובוקטיביות וכאלו שהחברה סולדת מהן. הזכות לחופש הביטוי הינה יחסית ויש לאזן בינה לבין אינטרסים אחרים כמו כבוד האדם, פרטיות, שלום הציבור, וביטחון המדינה בעת התנגשותם. האיזון בין חופש הביטוי לבין האינטרסים המתנגשים מושפע בין היתר ממהות הביטוי, מנושאו ומחשיבותו, מכאן שלא כל הביטויים נהנים מהגנה שווה.
חופש הביטוינועד להגשים מספר מטרות. ראשית, קידום הגשמתו העצמית של האדם המתבטא ושל האדם השומע, בכך שהזכות מאפשרת לאדם לממש את האוטונומיה האישית שלו, ולבטא את זהותו הייחודית ועל כן ההכרה בכבוד האדם. שנית, קידום הליך דמוקרטי. ולבסוף, הבטחת קיומו של שיח חופשי ופתוח, העשרת שוק הרעיונות בשיח חופשי שבו כולם "מוזמנים" להשתתף כדוברים וכמאזינים מהווה אמצעי יעיל לגילוי האמת, לגיבוש מדיניות חברתית המקדמת את האינטרס הציבורי, מכבדת זכויות האדם, ומביסה עמדות גזעניות ופוגעניות. ישנם שני מופעים לפגיעה בחופש הביטוי, הראשון באמצעות הגבלת הביטוי מלכתחילה. ואילו השני באמצעות הכבדה בדיעבד, העלולה לגרום לפרטים להימנע מהתבטאות מכך מחשש להיפגע.
חופש ביטוי פוליטי והמיעוט הערבי
לאור יחסי הכוחות הבלתי שוויוניים בין רוב למיעוט, דעות פוליטיות המובעות על ידי המיעוט זוכות לדה-לגיטימציה באופן עקבי, תחושת דחייה זו גורמת עם הזמן להימנעות גוברת מצד חברי המיעוט מהבעת עמדות פוליטיות. אשר עמדותיו של הרוב הן היחידות הזוכות לביטוי לגיטימי ומשפיע. תוצאה זו מחלישה את עקרונות הדמוקרטיה ופוגמת בזכותו של הפרט הערבי בישראל לבטא את זהותו כאמור ובשוק הדעות חופשי, כבמקום ״להזמין״ ציבור מלהשתתף היא דוחה אותו.
יש מספר אתגרים, העלולים להוות חסם עבור פרטים מהחברה הערבית לממש את זכותם לחופש ביטוי פוליטי. אתגרים אלו נובעים, בין היתר, מהיות המיעוט הערבי חלק מן העם הפלסטיני הנמצא בסכסוך עם מדינת ישראל, אך חי בה וכפוף לחוקיה. הסכסוך ישראלי פלסטיני ממלא חלק אינטגרלי מזהותה של החברה הערבית בישראל, ועל כן היא נתונה במתח ערכי, פוליטי ואזרחי עם המדינה.
דיכוי חופש הביטוי הפוליטי על רקע המלחמה
על רשויות השלטון מוטלת חובה להתייחס לזכויות האדם ברצינות הן בעת לחימה והן בעת רגיעה. המבחן המרכזי שאומץ בפסיקת בית המשפט בעניין קול העם, לאיזון בין הזכות לחופש ביטוי מול ביטחון המדינה הוא, מבחן הוודאות הקרובה לפגיעה ממשית. כמצוין בפסק הדין, ״כן תלויה הערכת טיבם של הדברים שנתפרסמו במסיבות שאפפו את הפרסום״. כלומר, בחינת תוכן הביטוי נעשית תוך שקילת הנסיבות וההקשר שבו נאמר.
במסגרת הצורך לאזן בין ביטחון המדינה לבין הזכות לחופש הביטוי, בעת מלחמה נוקטת הממשלה בצעדים שמטרתם למנוע ביטויים שעלולים לסכן ביטחון המדינה, מה שבתורו מביא במצבים מסומים לפגיעה בחופש הביטוי. הפגיעה מתמקדת בראש ובראשונה בחברה הערבית. נורמות של אי סובלנות ושימוש קיצוני בכלים פליליים נגד עמדות או התבטאויות נוטות לחלחל ולפגוע בסופו של דבר בזכויות הביטוי של כלל האזרחיות והאזרחים. מאז ה-7 באוקטובר, מגמת ההשתקה התרחבה למוקדים שונים, כגון אקדמיה, מקומות עבודה ומחאות. כך שלצד דיכוי ביקורת על הממשלה ומדיניותה, לאור התחושה הכללית ביטויים שמביעים אהדה או הזדהות עם האוכלוסייה האזרחית בעזה, וכן קריאות להפסקת הלחימה נתפסו כפחות מקובלים בקרב קבוצות הרוב. תחת שיח "האחדות" וחדות החלוקה בין "אנחנו", אזרחי ישראל, ו"הם" – האוכלוסייה האזרחית בעזה. בצל הכאב והזעם, הסובלנות כלפי ביטויים מורכבים או חורגים מהקונצנזוס כמעט ונעלמה מהחברה הישראלית-יהודית. לפי דו"ח של עדאלה, מ-7 באוקטובר 2023 עד 13 בנובמבר 2023 טיפל הארגון ב-251 מקרים בהם נפתחו הליכים נגד ערבים אזרחי ישראל אשר הביעו הזדהות עם הסבל של אזרחי רצועת עזה, בהאשמה בתמיכה בארגוני טרור, על אף שביטויים אלו לא חרגו מגבולות חופש הביטוי המותר על פי הדין הישראלי.
זאת ועוד, על רקע המלחמה ממשלת ישראל מקדמת הצעות חוק המדכאות חופש הביטוי הפוליטי של אזרחיה ומכוונת בעיקר נגד האוכלוסייה הערבית בישראל. כגון חוק איסור העסקת עובדי הוראה ושלילת תקציב ממוסדות חינוך עקב הזדהות עם מעשה טרור או עם ארגון טרור (תיקוני חקיקה) התשפ"ה–2024. החוק מאפשר לעקוב אחרי התבטאויות של מורים בבתי הספר וברשתות החברתיות, ולנקוט בפעולות כולל פיטורין ושלילת תעודות ההוראה במקרה ״שהוכח להנחת דעתו״ של שר החינוך מעורבות באירועי טרור או לתמיכה והזדהות עם ארגון טרור.
במסגרת סמכות עצמאית זו שר החינוך ומנכ"ל משרדו אחראים לפרש את ההוראות והמונחים הקשורים להזדהות עם טרור ולהחילם על המקרים שבפניהם, מבלי להסתמך על הליכים בחוק המאבק בטרור או על פרשנויות שנקבעו בו. החוק אכן מפנה לחוק המאבק בטרור לצורך הגדרת מונחים כגון "ארגון טרור" ו"מעשה טרור", אך מותיר את פרשנותם בידי ראשי מערכת החינוך בלבד, תוך הבחנה מהמשמעות והפרשנות שניתנות להם על ידי הגורמים המוסמכים בחוק המאבק בטרור, גורמי אכיפת החוק ומערכת המשפט. החוק עלול ליצור אפקט מצנן שיגביר את חששותיהם של המורים, ובפרט בקרב מורים בחברה הערבית.
החלטה נוספת המשקפת פגיעה בחופש הביטוי הפוליטי על רקע המלחמה הינה מתן הסמכות למשטרה לפתוח בחקירה ללא אישור מוקדם כאשר מדובר בעבירות ביטוי. טרם פרוץ המלחמה נדרש אישור של הפרקליטות על מנת לפתוח בחקירה ככל שעננינו בעבירות ביטוי. בעקבות המלחמה ביטלה פרקליטות המדינה את ההנחיה בהקשר לעבירות הסתה לטרור או הזדהות עם ארגון טרור. שבעקבות הנחיה זו הופקד בידי המשטרה הסמכות לפתוח בחקירה ללא אישור הפרקליט כאשר שמדובר ב"מקרים מובהקים״ של תמיכה בארגון טרור.
הדרישה בדבר אישור פרקליטות המדינה לפתיחה בחקירה בעבירות ביטוי נועדה בשל המומחיות המיוחדת הנדרשת בעבירות מסוג זה, הכוללת היכרות מעמיקה עם הפסיקה ויכולת לאזן בין חופש הביטוי לבין אינטרסים ציבורים חיוניים. בעת חקיקת חוק המאבק בטרור, אשר הרחיב את הגדרת עבירת ההסתה לטרור, הדגישה הכנסת כי הדרישה לאישור פרקליטות המדינה בפתיחה בחקירה נועדה למנוע פגיעה מופרזת בחופש הביטוי, באמצעות בלימת אכיפה רחבה ומוגזמת של עבירות ההסתה לטרור. העברת שיקול הדעת המוחלט לפתיחה בחקירות לידי המשטרה עלול להביא להפללת ביטויים חסרי פוטנציאל סכנה המצדיק הפללה זו. אין ספק שהמאבק בטרור הוא צודק וחיוני, עם זאת, אין בכך כדי להצדיק מעבר למשטר של אכיפת יתר כלפי התבטאויות מקוממות או פוגעניות, שאינן נושאות את אותה סכנה משמעותית עליו התבססו האיזונים בחוק המאבק בטרור. התיקון המוצע נותן גיטימציה לחקירות שרירותיות ומעצרי שווא המתבססים על פרשנויות סובייקטיביות של שוטרים להתבטאויות אזרחים, מה שבתורו עלול להוביל לפגיעה אנושה בחופש הביטוי. לטעמי, המגבלות שנסקרו לעיל יוצרותם אקלים של חשש ואי ודאות, אשר עלול להרתיע את המיעוט הערבי מלהביע את עמדותיהן.
סיכום
זכות האזרחים הערבים לחופש ביטוי נפגעת בשל פעילות משולבת של המשטרה, הפרקליטות, משרדי הממשלה, מוסדות ציבור וקבוצות רוב המביעים חוסר נכונות לקבל את עמדותיו הפוליטיות. כך שפגיעה בזכות יסוד זו אינה מסתכמת בפגיעה בפרט, אלא גם מגבירה את תחושת הניכור וההדרה בקרב קבוצות מיעוט כקבוצה ומעמיקה את המתחים החברתיים. מכאן, על הממשלה מוטלת האחריות לכבד את הזכות לחופש ביטוי, תוך שמירה על איזון בינה לבין אינטרסים חיוניים כמו בטחון המדינה.
הפוסט שואף להדגיש את פגיעה בזכות לחופש הביטוי הפוליטי, בעיקר פגיעה בזכותו של המיעוט הערבי בהקשר של מדיניות הממשלה והשלכות המלחמה. מציאות זו, שבה דעות מסוימות סובלות מחוסר לגיטימיות בשל יחסי הכוח בין המדינה, הרוב, והמיעוט, משקפת חברה מקוטבת שבה "הזהות קובעת את האדם יותר משהאדם קובע את זהותו" כפי שתיאר אותה פרופ׳ קרייני. דחיקת קולות של מיעוטים יוצר מעגל סגור שבו השסע החברתי מחזק את ההזדהות הקבוצתית, בעוד שהזהות המודגשת מעמיקה עוד יותר את השסע.
