בלוג זה נכתב על בסיס הממצאים והתובנות של דוח "אזעקת אמת: זכויות ילדים ונוער במלחמת חרבות ברזל" שפורסם על ידי המועצה לשלום הילד באוקטובר 2025, ודוח צללים (Shadow Report) שהוגש מטעם המועצה לשלום הילד לוועדת האו''ם בדבר זכויות הילד באוגוסט 2024.
עיצוב: ריקי מיטרני
במהלך מלחמת חרבות ברזל התמודדו ילדים ונוער עם מציאות שהדעת מתקשה להכיל. רבים מהם נפגעו במישרין מטבח ה־7 באוקטובר נחשפו לזוועותיו האיומות, בהן מראות קשים מנשוא, אובדן של בני משפחה וחברים, חטיפה, ושבי שלהם ושל יקיריהם. ילדים רבים אבדו את ביתם בן רגע, ואחרים נאלצו להיפרד לא רק מקהילתם ומשגרת חייהם אלא גם מאחיהם או מהוריהם שגויסו לשירות מילואים. רבים מהם התמודדו עם דאגה לקרוביהם שנפצעו במלחמה, או חוו אזעקות חוזרות ונשנות וסבלו מירי טילים. נוסף על כך, ילדים רבים נחשפו ברשתות החברתיות לתיעודים קשים של מעשי אלימות וטרור. תחושת הביטחון הבסיסית של ילדים ונוער רבים בישראל התערערה באופן משמעותי.
על רקע זה נצבו בפני מערכת הבריאות בישראל ניצבו אתגרים חסרי תקדים בהיקפם, בעומקם ובעוצמתם. כך בכלל, ובייחוד בכל הנוגע לילדים ונוער, שהם קבוצת אוכלוסייה פגיעה במיוחד בעתות שיגרה וביתר שאת בעתות מלחמה, חירום ומשבר.
אלא שעוצמתו של המשבר אינה נובעת רק מן האתגרים הנפשיים חסרי התקדים עמם נדרשו להתמודד ילדים ונוער, או מן העלייה הדרמטית בשיעור המצוקות הנפשיות בקרבם בעקבות המלחמה. עומקו של המשבר נבע גם מהתשתית הרעועה של מערכות הבריאות, החינוך, והרווחה בישראל, עוד ערב המלחמה, שפגע ביכולת המדינה להבטיח את מימוש זכויותיהם של ילדים ונוער לבריאות נפשית ולשלומות (well-being).
עוד טרם פרוץ מלחמת חרבות ברזל, סבל מערך בריאות הנפש לילדים ולנוער ממשבר עמוק ומתמשך: מחסור חמור וכרוני בכוח אדם מקצועי (לרבות פסיכולוגים, פסיכיאטרים לילד ולמתבגר, עובדים סוציאליים ויועצים חינוכיים); תת־תקינה; היעדר השקעה מספקת בתשתיות ציבוריות; ותלות הולכת וגוברת בארגוני חברה אזרחית, בגורמים חיצוניים וביוזמות פרטיות. מערכת זו התאפיינה גם בפערים ניכרים בין רשויות ובין אזורים גיאוגרפיים, במחסור במענים טיפוליים ובהיעדר מדיניות ממשלתית מתואמת וסדורה. בנסיבות אלה, המשימה לספק מענה רגשי מהיר ונגיש לילדים ולנוער, הפכה למשימה לאומית קשה ומאתגרת במיוחד.
זכותם של ילדים ונוער לבריאות נפשית בראי אמנת האו"ם בדבר זכויות הילד־ה
אמנת האו''ם בדבר זכויות הילד־ה, שישראל חברה בה, מעגנת, בין השאר, את זכותם של ילדים "ליהנות מבריאות ברמה הגבוהה ביותר הניתנת להשגה ולאמצעים לטיפול במחלות ושיקום הבריאות". האמנה מחייב, את המדינות החברות לנקוט את האמצעים הדרושים למימוש מלא של הזכות.
לאורך השנים אימצה ועדת האו''ם לזכויות הילד־ה גישה הוליסטית בנוגע לזכותם של ילדים ונוער לבריאות, לפיה בריאות אינה מסתכמת בהיעדר מחלה אלא מהווה מצב של שלומות פיזית, נפשית וחברתית. בהתאם לכך, הזכות לבריאות נתפסת כזכות חברתית, הנשענת על גישה של בריאות הציבור (Public Health Approach). גישה זו רואה חשיבות מרכזית בקידום בריאות, מניעה, הנגשת שירותים והפחתת פערים, ומחייבת פיתוח מענים מותאמים, לרבות באמצעות הקשבה לילדים ולנוער ושילובם בתכנון מדיניות, שירותים ותוכניות.
בפרשנותה הדגישה ועדת האו"ם לזכויות הילד־ה כי הזכות לבריאות, כמו יתר הזכויות המעוגנות באמנה, אינה עומדת בפני עצמה, אלא שלובה בזכויות אחרות ובעלת חשיבות שווה להן. בהתאם לכך, מימושה של הזכות לבריאות אינו רק מטרה בפני עצמה, אלא גם תנאי יסוד למימושן של זכויות נוספות. הוועדה הצביעה, בין היתר, על הקשר בין הזכות לבריאות לבין הזכות לאי־אפליה ולשוויון בגישה לשירותי בריאות, תוך הדגשת הפגיעות המוגברת של ילדים ונוער מקבוצות מיעוט או מקבוצות מוחלשות, אשר נתקלים בחסמים מוגברים בגישה לשירותים רפואיים ולמענים נפשיים ורגשיים. כמו כן הדגישה הוועדה את זכותם של ילדים ונוער להתפתחות – פיזית, נפשית, רגשית וחברתית – ואת זכותם להביע דעה ולהשתתף גם בעיצוב השירותים הרפואיים והנפשיים המיועדים להם. השתתפות זו חיונית להבנת האתגרים, וכן הצרכים והציפיות שלהם מהמערכת, לרבות בכל הנוגע לבריאות הנפש (CRC Committee, 2013).
בשנים האחרונות, הקדישה ועדת זכויות הילד־ה תשומת לב מיוחדת לנושא בריאות הנפש של ילדים ונוער, תוך שהיא מציינת שמדובר בתחום מתפתח, המחייב מענים מותאמים ורב־מערכתיים. הוועדה הדגישה את החשיבות של בריאות נפשית כמרכיב חיוני בבריאותם ובשלומותם של ילדים ונוער והתייחסה למגוון מצבים ואתגרים רגשיים שעימם הם מתמודדים, ובהם דיכאון, חרדה, הפרעות אכילה, התמכרויות, טראומה פסיכולוגית כתוצאה מאלימות, וכן פגיעה עצמית ואובדנות, וקראה למדינות החברות להכיר בהיקף התופעה ולפתח מענים מותאמים (CRC Committee, 2003; 2013). בהקשר זה, תמכה הוועדה בגישה הוליסטית, רב־מגזרית ומשולבת, המבוססת על קידום בריאות הגוף ובריאות הנפש, מניעה, מתן תמיכה רגשית, זיהוי מוקדם של קשיים, ותגובה טיפולית מותאמת לצורכיהם של ילדים ונוער. בתוך כך קראה הוועדה לבכר גישות טיפוליות קהילתיות נגישות, המוטמעות במרחבי החיים של ילדים ונוער, כגון במערכת החינוך, בשירותי הבריאות בקהילה, ובמשפחה.
מצבי חירום, מלחמה ופינוי מחמירים את האתגרים הקיימים בבריאות הנפש של ילדים ונוער, ומצריכים התייחסות ייעודית, מותאמת, ומיידית. הוועדה הכירה בכך בנסיבות אלה מתערערת תחושת הביטחון של ילדים ונוער, נפגעות המסגרות המשפחתיות, החינוכיות, והקהילתיות המשמשות עבורם רשת תמיכה, וגובר הסיכון לחשיפה לאירועים טראומטיים ואלימים, לאובדן, לפגיעה פיזית, לחרדה, לתחושות לחץ וחוסר ודאות, להתנהגויות סיכוניות, ולפגיעה במוגנות , הן בשל מצב החירום והן בשל הפגיעה הנלווית של מצב החירום ברשתות התמיכה וההגנה הקיימות. נוכח זאת הוועדה קראה למדינות החברות להבטיח המשך גישה לשירותי בריאות, לרבות בריאות הנפש, גם בתקופות חירום ופינוי, תוך הענקת תשומת לב מיוחדת לאוכלוסיות רגישות ולאוכלוסיות מיעוט (CRC Committee, 2013; 2016).
בריאותם הנפשית של ילדים ונוער במלחמת חרבות ברזל: נתונים מרכזיים
אחד הסימנים הבולטים להחרפת המצוקה הנפשית בקרב ילדים ונוער במהלך המלחמה הוא העלייה החדה בפניות לקבלת סיוע רגשי וטיפול נפשי. נתונים שהתקבלו מקופות החולים, קווי סיוע, ושירותים ציבוריים מצביעים על מגמה רחבת היקף, החוצה מגזרים ואזורים. עד דצמבר 2024, למעלה מ־23,000 ילדים הוכרו כנפגעי פעולות איבה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתוצאה מהמלחמה, חלקם הגדול נפגעי פגיעה נפשית (המועצה לשלום הילד, 2025; משרד המשפטים, 2024).
מהנתונים שאספה המועצה לשלום הילד מקופות החולים (כללית, מכבי, מאוחדת ולאומית) עולה כי בשלושת החודשים הראשונים למלחמה (אוקטובר–דצמבר 2023) חלה עלייה של 33% באבחון בני ובנות נוער (בגילים 12–17) כסובלים מחרדה, בהשוואה לתקופה המקבילה בשנת 2022. בדיקה שערכה המועצה לשלום הילד בחלוף שנה למלחמה העלתה מגמות דומות: במהלך השנה הראשונה למלחמה נרשמה עלייה של כ־29% במספר הילדים שאובחנו כסובלים מחרדה, ועלייה של כ־27% במספר הילדים שאובחנו כסובלים מלחץ ומהפרעות רגשיות, בהשוואה לתקופה המקבילה בשנה שקדמה לה. בדומה, חלה עלייה של כ־13% במספר הילדים שאובחנו כסובלים מהפרעות אכילה. בנוסף, בשנתה הראשונה של המלחמה גדל מספר הפניות לקו הסיוע של משרד החינוך פי 1.6 בהשוואה לשנה שקדמה לה, כאשר 73% מהפניות שהגיעו היו לקבלת סיוע.
נתונים אלו מציירים אפוא גידול משמעותי בביקוש לשירותי בריאות נפש לילדים ולנוער, והם משקפים רק את הפניות שתועדו במערכות הציבוריות, ואינם כוללים ילדים ונוער שחוו מצוקה אך לא פנו לסיוע – בין אם קיבלו טיפול במסגרת פרטית, ובין אם לא פנו כלל לעזרה. לפיכך, יש להניח כי היקף הילדים והנוער שחוו מצוקות נפשיות בעקבות המלחמה הינו גדול בהרבה.
בסקר שערכה המועצה לשלום הילד באוקטובר 2024 בקרב הורים לילדים מכל רחבי הארץ עלו ממצאים מדאיגים: 24% מההורים העידו כי מצבו הרגשי של ילדם הורע מאוד במהלך התקופה, כאשר מצבם של ילדי משרתי מילואים או כאלה המכירים אישית אדם שנפגע במלחמה הורע במיוחד. כ־90% מההורים דיווחו שילדיהם חוו לחץ ופחד בתדירות כלשהי במהלך המלחמה, כאשר 42% מהם לפחות פעם בשבועיים, ו־16% באופן יומיומי. נוסף על כך, 25% מההורים דיווחו על שינויים בהרגלי האכילה של ילדיהם, ובהם אכילת יתר, אכילה רגשית והימנעות מאכילה. עוד עלה מהסקר כי ילדים צעירים היו פגיעים במיוחד: 36% מבני 6–9 חוו התפרצויות זעם, לעומת 30% בקרב בני 10–13ו־12% בקרב בני 17–14.
סקר שערכה עמותת גושן בתחילת המלחמה (דצמבר 2024) בקרב רופאי ילדים, עלה כי כ־ 84% מההורים לילדים בגילאי 12–2 שנפגשו עם רופאי הילדים דיווחו על תסמינים של מצוקה נפשית אצל ילדיהם. 64% מההורים דיווחו לרופאי הילדים שילדיהם חווים פחד, ו־62% העידו על תסמיני חרדה (המועצה לשלום הילד, 2024ב). אשר לפער בין הצרכים למענים, סקר המועצה לשלום הילד, מצא כי כמחצית מהילדים שנזקקו לטיפול רגשי־נפשי בתקופת המלחמה לא קיבלו אותו כלל, וכתוצאה מכך חלקם הגדול נאלץ לפנות לשירותים פרטיים או לוותר על טיפול בשל קושי בהשגתו.
העלייה הדרמטית במצוקות הנפשיות בקרב ילדים ונוער פגשה מערכת ציבורית שמזה שנים סובלת ממחסור חמור בכוח אדם טיפולי מקצועי לילדים ונוער, לרבות פסיכולוגים, יועצות חינוכיות, עובדים סוציאליים ופסיכיאטרים לילד ולמתבגר. המחסור החריף בפסיכולוגים ציבוריים בקופות החולים ובמרפאות הציבוריות לבריאות הנפש, והיעדר נוהל המסדיר את זמני ההמתנה המרביים למתן טיפול נפשי, הובילו לכך שההמתנה לטיפול פסיכותרפי בקהילה עלולה להימשך חודשים ארוכים ואף למעלה משנה, כפי שצוין בבג״ץ עמותת "צדק לילדים" במאי 2024. לכך מתווסף מחסור מתמשך בפסיכיאטרים לילד ולמתבגר, אשר משפיע מהותית על האפשרות לאבחן את מצבם של ילדים ונוער בזמן סביר ועל היכולת לספק להם מענה טיפולי מהיר ומותאם (המועצה הלאומית לבריאות הנפש, 2019).
אתגרי כח האדם המקצועי אינם נחלתם של מערכת הבריאות בלבד. במערכת הרווחה, בחלוף חצי שנה מפרוץ המלחמה, מתוך 6,648 תקנים לעובדים סוציאליים אוישו רק 5,742. כלומר כ־900 תקנים לא אוישו, ובאזורים שנפגעו ישירות מהלחימה נרשמו שיעורי איוש נמוכים במיוחד: 37% במטולה ובמועצה אזורית אשכול ורבע מהתקנים בקריית שמונה ובשער הנגב.
גם במערכת החינוך ניכרו אתגרים דומים. ערב פרוץ המלחמה כ־30% מתקני הפסיכולוגים החינוכיים במערכת החינוך לא היו מאוישים. לכך התווספו אתגרים הקשורים לאי עדכון מפתח התקינה לאורך השנים, ולהיעדר מענה מספק לכלל שכבות הגיל של התלמידים, מאחר שחובת מתן השירות חלה על גילאי 5–15 בלבד.
הפער בין צרכים למענים חריף עוד יותר בחברה הערבית. בעוד ש־57% מהתלמידים היהודים דיווחו כי בבית ספרם סייעו לתלמידים עם קשיים רגשיים ופחדים שעלו בזמן המלחמה, רק 25% מהמשיבים בחברה הערבית דיווחו על נוהג דומה (האוניברסיטה העברית בירושלים ומרכז אקורד, 2024). נראה כי המחסור במענה רגשי־טיפולי לילדים ולנוער במערכת החינוך הערבית בזמן המלחמה קשור באופן הדוק למחסור החמור בכוח האדם הטיפולי בחברה הערבית. לפי נתוני הלמ"ס, רק 12% מכלל מסיימי התמחות בפסיכולוגיה חינוכית הם מהחברה הערבית, שיעור הנמוך במידה ניכרת משיעורם באוכלוסייה. המחסור בגורמי מקצוע טיפוליים לילדים ולנוער מהחברה הערבית, אינו נחלת מערכת החינוך בלבד, אלא הוא ניכר גם במערכות הבריאות והרווחה: בשנת 2019, רק 4% מהפסיכיאטרים לילד ולמתבגר היו מהחברה הערבית; רק כ־5.5% מהפסיכולוגים (בעלי תואר שני בפסיכולוגיה) ו־0.17% (2 מטפלים) מהמטפלים בהבעה וביצירה (טיפול באמנות) היו מוסלמים (המשרד לשוויון חברתי ומשרד הבריאות, 2019); ורק 11% מהעובדים הסוציאלים היו מהחברה הערבית (בן־פורת (מדהלה) וגל, 2024).
המלצות נבחרות לפעולה
התמודדות עם האתגרים העמוקים הניצבים בפני מערכות המדינה במימוש זכויותיהם של ילדים ובני נוער לבריאות נפשית מיטיבה מחייבת ראייה אסטרטגית רחבה הכוללת תיעדוף ערכי ותקציבי של המערכות שבכוחן להבטיח מימוש זכויות אלה – מערכות הבריאות, החינוך והרווחה.
ההמלצות להלן מבקשות להתוות דרך לחיזוק מערכות אלה במטרה להבטיח, הלכה למעשה, את זכותם של ילדים ונוער בישראל לבריאות נפשית, לרווחה אישית ולשלומות.
המלצות רוחביות למימוש זכותם של ילדים ונוער לבריאות נפשית
- יש להקים פורום בין־משרדי ובין־מגזרי קבוע, שיעסוק בסוגיות הנוגעות לבריאות הנפש של ילדים ונוער, יעורר מודעות לאתגרים המשתנים, ויציע יוזמות ותוכניות עבודה עדכניות.
- יש לגבש תוכנית לאומית להרחבת המענים הנפשיים הטיפוליים לילדים ולנוער, ולהתאמת מפתח התקינה של כוח האדם הטיפולי במשרדי הבריאות, החינוך והרווחה, להיקפי הצרכים המשתנים.
- יש לבנות תשתית מתעדכנת של נתונים, שתאפשר ניטור רציף של שירותי בריאות הנפש לילדים ולנוער, ותתריע על פערים וחוסרים לפי אזור גיאוגרפי, מומחיות, שפה, ומאפיינים תרבותיים.
- יש להקים מאגר ציבורי לאומי, נגיש ומתעדכן, של מטפלים מוסמכים בבריאות הנפש לילדים ולנוער (מהמגזר הציבורי והפרטי כאחד), הכולל את פירוט ההתמחויות, שפות שבהן ניתן השירות, ואזורי הפעילות של כל מטפל ברחבי הארץ. זאת, במטרה לשפר את הנגישות לשירותי בריאות הנפש, במיוחד בעיתות מלחמה וחירום.
- יש לקדם הכשרות חובה לגורמי מקצוע בתחום בריאות הנפש לטיפול בטראומה וחרדה בקרב ילדים ונוער, ובהם אנשי ונשות מקצוע מתחומי הפסיכיאטריה לילד ולמתבגר, רפואת הילדים, והפסיכולוגיה. בנוסף, יש להכשיר גם גורמי מקצוע נוספים העובדים עם ילדים ונוער, כגון צוותי טיפות חלב וחינוך (לרבות צוותי ייעוץ חינוכי, הוראה וחינוך־טיפול לגיל הרך). בתוך כך, יש להקצות משאבים מתאימים גם להדרכות ייעודיות להורים בנושאים אלה כחלק אינטגרלי מחיזוק החוסן הקהילתי והמשפחתי בעיתות חירום ומלחמה.
חיזוק תשתית מערך בריאות הנפש במשרד הבריאות
- יש להרחיב משמעותית את מצבת כוח האדם בכל מקצועות הטיפול במערכת הבריאות, לרבות פסיכיאטרים לילד ולמתבגר, פסיכולוגים בשירות הציבורי ועובדים סוציאליים המטפלים בילדים ובנוער. בתוך כך, יש לתעדף הרחבה של כוח אדם בחברה הערבית. על ההרחבה כאמור להתייחס לרכיבים של הגדלת היקף המשרות; העלאת שכר, מתן תמריצים ונקיטת צעדים יזומים לשימור כוח האדם; תמרוץ גורמי מקצוע מהמגזר הפרטי להצטרף לשירותי בריאות הנפש הציבוריים לילדים ולנוער; עידוד לימודים אקדמיים במקצועות טיפוליים שבהם קיים מחסור; ותימרוץ אנשי ונשות מקצוע בתחום בריאות הנפש לעבודה באזורים פריפריאליים הסובלים ממחסור חמור בכוח אדם.
- יש לפתח מענים נפשיים בקהילה לילדים ולנוער לכל אורך הרצף הטיפולי, ולהרחיב את המענים הקיימים, לרבות הקמת מרפאות ציבוריות נוספות לבריאות הנפש, כדי לשפר משמעותית את הזמינות והנגישות של מענים אלה.
- יש לעגן זמני ההמתנה מרביים לקבלת טיפול נפשי עבור ילדים ונוער, במטרה להביא לקיצור זמני ההמתנה לטיפול נפשי בקהילה.
- יש להרחיב את המענים הטיפוליים בשפה הערבית ולפתח מענים רגשיים מותאמי תרבות.
חיזוק תשתית מערך בריאות הנפש במשרד החינוך
- יש להגדיל משמעותית את תקני הפסיכולוגיים החינוכיים ולעדכן את מפתח התקינה הנוכחי, על מנת להבטיח מענה רגשי־טיפולי הולם לתלמידים בכל שכבות הגיל. יש להסדיר את אחריות השירות הפסיכולוגי־חינוכי כך שתכלול גם את הגיל הרך (לידה ועד 5) ועד גילאי התיכון (15–18), שבהם פועל כיום המערך באופן וולונטרי ותלוי תקציב.
- יש לחזק את השירות הפסיכולוגי־חינוכי בבתי הספר בחברה הערבית, בדגש על הנגשת סלי תגבור, ליווי צוותים חינוכיים והדרכת הורים.
חיזוק תשתית מערך בריאות הנפש במשרד הרווחה
- יש לפעול להגדלת כוח האדם הטיפולי ולהבטחת תקינה ייעודית לעיתות חירום, תוך הוספה של תקנים לעובדים סוציאליים, בדגש על אזורי הפריפריה והיישובים שנפגעו בעיתות מלחמה וחירום; תגבור מערך כוח האדם הקיים באמצעות תמריצים לעובדים במגזר הציבורי; ועידוד חזרת אנשי ונשות מקצוע שעזבו את המערכת.
סיכום
מלחמת חרבות ברזל גבתה, וממשיכה לגבות גם בימים אלה, מחיר כבד מילדי ישראל, והעמיקה את המשבר, העמוק ממילא, במערך בריאות הנפש בישראל.
השלכותיה הקשות של המלחמה על בריאותם הנפשית של ילדים ונוער מחזקות את הצורך הדחוף במימוש מחויבותה של מדינת ישראל לזכויות המעוגנות באמנת האו''ם בדבר זכויות הילד־ה, ובראשן הזכות לבריאות. המשבר הנוכחי אינו רק תוצר של טראומה אישית וקולקטיבית, אלא גם תוצאה של שנים של הזנחה מערכתית וחוסר השקעה בתשתיות הציבוריות האמונות על מימוש זכויות אלה.
אחריותה של המדינה איננה מסתכמת במענה חירומי או נקודתי, אלא מחייבת שינוי מבני, אסטרטגי וערכי – אשר מציב את זכויותיהם של ילדים ונוער ואת טובתם במרכז קבלת ההחלטות, ואשר מבטיח כי כל ילד וילדה, הזקוקים לכך, יקבלו גישה למענים הרגשיים־נפשיים הנדרשים עבורם.
עו"ד ורד וינדמן (LLM) היא מנכ"לית המועצה לשלום הילד ומרצה בבית הספר לעבודה סוציאלית ובפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים