פוסט זה מתמקד ביכולת מיצוי זכויות של אנשים החיים בעוני מתוך הפרספקטיבה הביקורתית של הצטלבות מיקומיי שוליים.
הסוציולוג הבריטי, ת.ה. מרשל טען שלצד זכויות אזרח בסיסיות (חופש ביטוי, מחשבה, דת, קניין ועוד) וזכויות פוליטיות ישנן גם זכויות חברתיות בסיסיות שאמורות להגן על הפרט מפני מצוקה כלכלית ועוני. מטרת הזכויות החברתיות היא לקדם את כבוד האדם, שייכותו החברתית ולמנוע הדרה ואי־שוויון, במיוחד בקרב אוכלוסיות שוליים. האמנם זכויות אלו מממשות את התכליות הללו?
במדינות רווחה רבות, זכויות חברתיות המעוגנות בזכות לקצבאות למיניהן, יש שיעור ניכר של אי־מיצוי הזכויות האלה, כלומר, הן אינן מגיעות אל יעדן ואינן פועלות לצמצום העוני וההדרה. בישראל נמצא לאחרונה כי שיעור מיצוי הזכות לקצבת הבטחת הכנסה בקרב משקי־בית הוא 63%, ובקרב משקי הבית הנזקקים ביותר, שיעור המיצוי הוא 50% בלבד. מחקרים נוספים הצביעו על כך שדווקא בקרב האוכלוסיות הזקוקות ביותר לזכויות הסיוע מן המדינה, שיעור מיצוי הזכויות הוא הנמוך ביותר. אחד הגורמים המרכזיים לאי־מיצוי זכויות הוא מידת היכולת למיצוי הזכויות שנגזרת מחוסר ידע והיכרות עם הזכויות ותנאי הזכאות להן. קבוצות מודרות אשר ממוקמות בשוליים של המבנה החברתי ושל מבני הכח בחברה סובלות ממחסור בידע ומחסור בנגישות לזכויות.
הצטלבות מיקומי שוליים ומיצוי זכויות
המונח הצטלבות מיקומים (intersectionality) צמח מתוך התיאוריה הפמיניסטית הביקורתית, והוא מתאר כיצד היבטים שונים של הפליה, דיכוי ואי־שוויון מצטלבים ומשפיעים על האופן בו המבנה החברתי ומערכות כח חברתיות פועלים על קבוצות שונות. כלומר, כאשר אנחנו רוצים להבין את החוויה של אוכלוסייה מודרת, לא ניתן להתייחס רק לקטגוריה אחת בציר הזהות, כמו מגדר, או אתניות או מעמד סוציואקונומי, אלא יש להתייחס למשמעות של ההצטלבות של מאפייני זהות שונים, כמו מגדר, מוצא, נטייה מינית, אתניות וכדומה. זאת, כיוון שההצטלבות של מאפייני שוליים האלו או אחרים מייצרים הפליה וחסמים ייחודיים.
על פי ואן אורשוט, אי־מיצוי הזכויות נובע מחסמים רב ממדיים. במודל שהוא הציג יש שלוש רמות של חסמים: הרמה האדמניסטרטיבית (ובכללה אספקת מידע לא מספקת), רמת התוכנית הסוציאלית (ובכללה כללים ודרישות מעורפלות לקבלת הזכויות), ורמת הלקוח (קשור לביקוש, כולל פערי ידע, פערי זכאות נתפסים וסטיגמה). בפוסט הזה אציג ממצאים של מחקר ששם את הדגש על רמת חסם רביעית למיצוי זכויות, מעבר לשלושת החסמים הללו, והיא רמת המבנה החברתי (הפליה נגד קבוצות אוכלוסייה, היעדר גישה לחשבונות בנקים, חוסר גישה לאינטרנט וכו'). הצטלבות מיקומי שוליים היא חסם הקשור לרמת המבנה החברתי. המחקר בחן את ההבדלים ביכולת מיצוי זכויות בין קבוצות ממיקומיי שוליים שונים בקרב משפחות החיות בעוני בישראל.
המחקר
המחקר התמקד ביכולת מיצוי הזכויות של משפחות החיות בעוני בחברה הערבית ובחברה היהודית והשווה את יכולת מיצוי הזכויות שלהן. לצד המוצא האתני, קריטריון נוסף שעמד במוקד ההשוואה הוא מבנה המשפחה, קרי משפחה עם הורות יחידנית או זוגית, וההצטלבות של מבנה המשפחה עם המוצא האתני. המחקר ביסס את בעיית אי מיצוי הזכויות בקרב משפחות בעוני באמצעות התיאוריות הביקורתיות של מיקומי שוליים וסוכנות (agency). המונח "סוכנות" מתייחס למידת היכולת של הפרט לפעול ולבחור בתוך מגבלות המבנה החברתי. כך למשל, יכולת הפעולה של אנשים החיים בעוני, כמו היכולת לרכוש השכלה או תעסוקה בשכר גבוה, מוגבלת על ידי המבנה החברתי הקיים. באופן ספציפי, ביקשתי להבין אם וכיצד מאפייני סוכנות אישיים (מסוגלות עצמית – יכולת תגובה, קבלת החלטות, מאמץ והתמדה, ותקווה כלכלית – מידת האופטימיות לגבי העתיד הכלכלי האישי), מאפיינים חברתיים (תמיכה חברתית, בדידות, סיוע של אנשי מקצוע) ורקע ומבנה חברתי (השכלה, לאום, הכנסה, עוני בילדות) תורמים לגישה ולידע על זכויות חברתיות. שילוב המשתנים הזה מדגיש את הגורמים הרבים והרב־ממדיים הקשורים לפערי ידע על זכויות ולהקשר החברתי־מבני של מיקומי שוליים של פערים אלו.
המחקר התבסס על ניתוח כמותני־סטטיסטי של מסד נתונים של התכנית "נושמים לרווחה" של משרד הרווחה והביטחון החברתי, שפועלת משנת 2015 ומטרתה לחלץ משפחות מעוני. זו תכנית הוליסטית הממוקדת במשפחות החיות בעוני ופועלת על פי עקרונות של עבודה סוציאלית מודעת עוני. עבודה סוציאלית מודעת עוני הינה פרדיגמה ביקורתית שבעשור האחרון עוררה הן את הפרקטיקה והן את שדה המחקר, והובילה לכתיבה ענפה ולפיתוח תוכניות רווחה רבות בשדה העבודה הסוציאלית, ביניהן "נושמים לרוחה".
המדגם כלל 1,512 משפחות מרחבי הארץ החיות בעוני, מתוכן 839 משפחות יהודיות ו־673 משפחות ערביות. ממצאי המחקר שלנו הראו שיש משמעות להצטלבות של מוצא אתני ומבנה משפחה ביחס לגישה לידע על מיצוי זכויות. למשפחות עם מבנה משפחתי זוגי הייתה הכנסה גבוהה יותר מאשר למשפחות היחידניות, ואילו המשפחות היחידניות הערביות סבלו מהמצב הכלכלי החמור ביותר והייתה להן הכי פחות תקווה כלכלית ורמת הבדידות הגבוהה ביותר. ממצא זה עולה בקנה אחד עם שיעורי העוני הגבוהים יותר בחברה הערבית ביחס לחברה היהודית בישראל (39% מהמשפחות הערביות חיות מתחת לקו העוני, בהשוואה ל־14% מהמשפחות היהודיות בשנת 2022).
למשפחות עם מבנה זוגי הייתה התקווה כלכלית הגבוהה ביותר לעתיד. לעומתן, משפחות יחידניות (שבראשן כמובן עומדת בדרך כלל אשה, אם יחידנית) מהחברה הערבית הייתה את התקווה הכלכלית לעתיד הנמוכה ביותר. עוד נמצא כי דווקא משפחות יחידניות יהודיות דיווחו על רמת המסוגלות העצמית הגבוהה ביותר, וכן על הנגישות הגבוהה ביותר לידע על זכויות, יותר ממשפחות שבראשן זוג הן מהחברה הערבית והן מהחברה היהודית. והן גם דיווחו על הסיוע הרב ביותר של אנשי מקצוע לצורך כך. משפחות יחידניות ערביות קיבלו הכי פחות סיוע מאנשי מקצוע למיצוי זכויות. כלומר, מצבן של המשפחות היחידניות היהודיות היה דווקא הטוב ביותר ביחס לנגישות למיצוי זכויות.
דיון ומסקנות
נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק כתב כי "כל זכות יסוד כוללת זכות גישה לעניינה" (2013). מדינות רווחה מציעות זכויות חברתיות, אך אלו לא ישיגו את מטרתן הראויה והצודקת, כל עוד הגישה אליהן חסומה בפני אוכלוסיות מסוימות. נגישות לזכויות חשובה כדי להפחית פערים ואי־שוויון. גישות ניאו־ליברליות רואות באדם שחקן רציונלי ושמות את האחריות להצלחה כלכלית, כמו גם למיצוי זכויות, על הפרט. לעומתן, המחקר הנוכחי מדגיש כי לא ניתן להתעלם מן המבנה החברתי שמגביל את יכולת הפעולה של הפרט ואת הנגישות שלו למידע על זכויות. אי־מיצוי זכויות אינו תוצאה של חוסר פעולה של הפרט, אלא נובע מהמבנה החברתי ברמת המשפחה, הקהילה, החברה והמדינה. המחקר הנוכחי מדגיש כי במשפחות יחידניות מהחברה הערבית שבראשן אישה יש רמת בדידות גבוהה, תקווה כלכלית נמוכה, והן מקבלות פחות סיוע מאנשי מקצוע. ייתכן שכתוצאה מאלו גם רמת המסוגלות העצמית שלהן נמוכה ויש להן פחות גישה למיצוי זכויות. לפי חוקרת העוני רות' ליסטר, לאנשים החיים בעוני יש יכולת פעולה והתנגדות, אך זו מוגבלת בידי המבנה החברתי. אימהות יחידניות ערביות נתקלות ביותר חסמים חברתיים ברמת הקהילה וברמת המדינה. ברמה הקהילתית, יש פיקוח חברתי גבוה יותר על אימהות יחידניות בחברה פטריארכלית וישנם יותר תנאים חברתיים ודתיים לתמיכה מהמשפחה והקהילה. באותו הזמן, בשל שייכותן למיעוט אתני, משפחות אלו לעיתים אינן מקבלות את זכויותיהן מהמדינה וננטשות גם על ידה. ההצטלבות של מוחלשות מגדרית, כלכלית ואתנית, מקשה על נשים אלו לנווט את דרכן בסבך הבירוקרטיה, קשיי השפה ויחסי הכח, כדי לקבל נגישות למיצוי זכויות. המחקר מדגיש כי דווקא לאוכלוסייה הנזקקת ביותר מבחינה סוציו־אקונומית, שהכי זקוקה למידע על זכויותיה, יש פחות נגישות למידע זה.
ההשלכות של ההצטלבות בין מוצא אתני למבנה המשפחה בולטת במיוחד בהשוואה בין משפחות יחידניות יהודיות, שהן בעלות שיעור הנגישות לידע על זכויות הגבוה ביותר, לבין משפחות יחידניות ערביות. הנגישות הגבוהה לידע בקרב משפחות יחידניות יהודיות מעידה גם על סוכנות גבוהה של האימהות היחידניות היהודיות אך בד בבד על מבנה חברתי־מערכתי ונכונות סוכני העזרה לסייע יותר למשפחות אלו. ממצאי המחקר והתיאוריה של הצטלבות מיקומי שוליים בהקשר של מיצוי זכויות, קוראים למקד את הנגישות לזכויות ואת תנאי תכניות הסוציאליות באוכלוסיות המודרות ביותר, להנגיש להם את הזכויות במגוון ערוצים, להסיר חסמים, להתאים ולהגמיש את תנאי הזכאות עבור אוכלוסיות אלו, כך ששיעור מיצוי הזכויות יעלה והסיוע יגיע אל יעדו.
פירוט נוסף אודות הממצאים והמסקנות, ניתן לקרוא במאמרי:
Shlomit Weiss‐Dagan (2023) ‘Intersectionality, Agency and Take‐up of Benefits Among Families Living in Poverty’, 57 Social Policy & Administration 1072.
ד"ר שלומית וייס דגן היא עובדת סוציאלית וחברת סגל בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר־אילן. היא חוקרת ומרצה בתחום העוני והמדיניות החברתית.