מינוי מזרחים לתפקידי מפתח בשירות המדינה

photo_zeevveez_01.jpg

יהודים שמוצאם העדתי מזרחי החיים במדינת ישראל הם אוכלוסייה שסובלת מקיפוח מתמשך וכפועל יוצא נפגעת זכותם היסודית לשוויון. כדי להילחם בתופעה זו יש לעגן חוקית מינוי מזרחים מתאימים לתפקידים במגזר הציבורי, ובכך להתחיל שינוי, איחוי ולהפסיק את ההפליה.

 

photo_zeevveez.jpg

צילום: Zeevveez

 

בשירותי הצבאי שירתי כחוקר ביחידת מצ״ח. כחלק מהתפקיד הייתי מגיע לפחות אחת לשבוע לבתי משפט השלום ברחבי הארץ. לאחר תקופה, התחלתי להבחין בתופעה שחוזרת על עצמה בכל בית משפט בו אני מבקר: המזכירות של השופטים היו ברובן נשים מבוגרות מזרחיות. הקלדניות, ביניהן נשים צעירות יותר, ועובדי המשק כולן.ם מזרחים. העוזרים המשפטיים שניתן להבחין בהם מתרוצצים בין לשכות השופטים בעלי חזות מעורבת, חלקם ממוצא אשכנזי וחלקם מזרחים. לבסוף הגעתי לאולמות השופטים, שקשה לטעות בחזותם האשכנזית. הרושם הזה שנותר בי מהתצפיות האלו הביא אותי לכתיבת הפוסט הזה.

הפליית מזרחים

מדינת ישראל היא מדינת עולים. במהלך השנים מאות אלפי יהודים עלו בגלי עלייה לישראל אשר התרחבו ביתר שאת בשוך מלחמת העולם השנייה והקמת מדינת ישראל. עליית יהודים מרחבי מדינות שונות ברחבי העולם, הביאה להתנגשות פנימית של תרבויות, שפות ומנהגים. ניסיון המדינה ליצור מודל ישראלי שמשלב יחד את העושר והמגוון התרבותי בדמות ה״צבר״ באמצעות מודל ״כור ההיתוך״ כשל. סיבות חברתיות, כלכליות וסוציולוגיות שונות ובעיקר לאור העובדה שעולים מארצות אשכנז היו חלק הארי של התנועה הציונית שלקחה חלק מעשי ומדיני בהקמת המדינה הביאו לכך שהתרבות האשכנזית ואנשיה קנו להם שביתה בעמדות המפתח במגזר הציבורי והפרטי בישראל. התנגשות עדתית זו ידועה בכינוי ״השסע העדתי״ ובבסיסה טענת היהודים ממוצא מזרחי שמוצאם מדינות ערב, הבלקן וספרד שנוהגים בהם בחוסר שוויון לעומת היהודים ממוצא אשכנזי שמוצאם אירופה ואמריקה.

בראשית ימיה של המדינה ההפליה הייתה נוכחת בשיח הציבורי בישראל באופן גלוי ובוטה בתחומים שונים; מחינוך, בתי המשפט ועד השירות הצבאי בצה״ל. ברבות השנים הפליה זו הפכה נסתרת, כזאת שנתפשת לעיתים כנחלת העבר ולכל היותר כטענה ״בכיינית״. אחת הסיבות המשמעותיות לכך הם נישואים בין־עדתיים, בעיקר בדור השני והשלישי למשפחות העולים, שלמעשה טשטשו את ההבחנה הבינארית והסממנים של יהדות אשכנז והמזרח. למרות זאת הפליית המזרחים נוכחת וקיימת גם כיום, ונדמה שעלתה לכותרות אך לאחרונה וביתר שאת בדיונים הציבוריים אודות גיוון הרכב בית המשפט העליון וההצעות של שר המשפטים, יריב לוין, לשינויים במערכת המשפט הישראלית וההתנגדות העזה להן וליכולתן להביא לגיוון כזה. הגם שהנתונים מלמדים על צמצום פערים מסוים בתחום הכלכלי , קיימים פערים משמעותיים בעמדות המפתח אליהן מצליחים מזרחים להגיע וביכולת הכלכלית־תרבותית לרכוש השכלה גבוהה, ובכך, נפגעת זכותם של רבים מיוצאי יהדות המזרח לשוויון. כאשר מדובר בנשים מזרחיות הנתונים עגומים עוד יותר לאור צומת ההפליה בהם הן עומדות (intersectionality). במשך השנים פעלו ארגונים להילחם בהפליה זו, הידוע שבהם הם ״הפנתרים השחורים״. גם כיום ישנם ארגונים שעוסקים במיגור הפלית המזרחים בישראל, למשל הקשת הדמוקרטית המזרחית.

קושי בקבלת סעד משפטי בגין הפליה מחמת השתייכות עדתית

הזכות לשוויון משמעה הזכות לקבל יחס הוגן וזהה לשאר הפרטים, מבחינת חובות וזכויות, כך שלא יהיו תנאים שיהוו יתרון לא הוגן לאחרים. משמעות הזכות היא ה שאין להבחין בין אנשים על פי קריטריונים שאינם רלוונטיים לעניין. בין הקריטריונים שנחשבים "חשודים" במיוחד נמצאים מגדר, לאום, גזע, דת, נטייה מינית ודעה פוליטית. במגילת העצמאות של מדינת ישראל, מייסדי המדינה נתנו ביטוי לעקרון השוויון בקביעה שהמדינה ״תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין״. הזכות לא עוגנה במישור החוקתי באופן ישיר, אך הוכרה בפסיקה כזכות נגזרת לכבוד האדם. לאור כך, מי שחווה הפליה שמפרה את החובה הפסיקתית לנהוג בו בשוויון יוכלו לפנות לבית המשפט לקבלת הכרה בפגיעה ותביעה של סעד משפטי.

 בכל הנוגע להפליה מחמת עדה קיימים קשיים שמוערמים על תובעים, הנוספים על הקשיים האינהרנטיים בהגשת תביעה כזו מבחינה רגשית, כלכלית ומשפטית. קשיים אלו אינם בירוקרטים גרידא אלא בעיקר היעדר עילה משפטית המאפשרת תביעת סעד בבית משפט מכח הפליה כזו. 

ראשית, ברמת החקיקה קשה למצוא הכרה במוצא עדתי כתבחין (קריטריון) פסול ולכן מפלה. המחוקק ״יודע״ להשתמש במינוח ספציפי בתבחין למניעת הפליה של קבוצה מוחלשת מחמת השתייכות עדתית, אך בוחר לא להשתמש בו. מספר חוקים עוסקים בשוויון, בהם חוק שווי זכויות האשה, התשי״א–1951, חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ״ח–1988, חוק זכויות החולה, התשנ״ו–1996, חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ״ח–1998  אך שניים מהם בלבד מתייחסים באופן מפורש על איסור הפליה מחמת השתייכות עדתית: חוק זכויות התלמיד, התשס״א–2000 וחוק זכויות הסטודנט, התשס״ז–2007. שאר החוקים אוסרים הפליה מחמת גזע, דת, מין, גיל ועוד. יתר על כן, חוק איסור הפליה במוצרים בשירותים, ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א–2000, הידוע בכינוי ״חוק המועדונים״, נחקק בניסיון להיאבק בהפליה העדתית בכניסה למועדני מסיבות של חיילי צה״ל באותה תקופה. למרות זאת, הוא לא מזכיר השתייכות עדתית כתבחין מפלה. כך, אפילו בחוק שתכליתו הייתה מניעת הפלית מזרחים, אין התייחסות מפורשת לעדה כתבחין להפליה אסורה. חוק שוויון הזדמנויות בעבודה אף הוא לא כולל תבחין עדתי לאיסור הפליה. לחוק זה חשיבות מיוחדת לאור הערך החברתי־כלכלי שיש במקומות עבודה בהם עובדות ועובדים מבלים את מרבית שעות היום.

היעדר הכרה פורמלית בעדה כתבחין חד וברור לאיסור הפליה מעורר שני קשיים עיקריים. ראשית, החוק מעניק הגנה חלקית בלבד למזרחים שנפגעו ממנה שכן לא ניתן לתבוע מכח רוב חוקי השוויון בגין הפליה עדתית. משכך תביעות בגין הפליה כזאת יכולות להעשות בטיעונים משפטים אחרים מתחום המנהל הציבורי והחוקתי. שנית, מעבר לסעד משפטי הכרה כזו היא למעשה הצהרה של המדינה שקיימת הפליה. ייתכן שברמה הפרקטית לא קיים הבדל, אבל הביטוי של הכרה כזאת בעיניי הוא מעבר לכלי משפטי אלא גם תיקון עוול היסטורי.

שופטות ושופטים מערימים קשיים גם הם על תובעות מחמת הפליה עדתית. פסקי דין שעסקו בנושא לא נתנו מזור ולא היוו קרקע לדיון רחב בנושא והכרה בהפליה כזו. בפרשת שירן (1981) טענו העותרות שבסדרה ״עמוד האש״, נכס צאן ברזל בתרבות הישראלית, המתאר את תולדות ישראל והציונות, אין ביטוי לתרומת המזרחים למפעל הציוני. העתירה נדחתה והשופטת בן־פורת נזפה בעותרות שעצם העלאת טענות על ההפליה העדתית של המזרחים גורמת לפירוד לבבות. בפרשת עמנואל (2008) הידועה, בה הופרדו ילדות בבית ספר דתי מחמת עדה, השופט מלצר היה היחיד מבין שופטי בית המשפט העליון שקורא לילד בשמו ­– הפלית מזרחים, ולא עושה ניתוח משפטי חוקתי יבש וכמעט טכני בלבד.

שופטות ושופטים מערכאות דיוניות מערימים אף הם קשיים על תובעות מחמת הפליה עדתית . במחקרה של ד״ר תירוש עלה שתובעים המנסים לתבוע סעד משפטי על הפליה עדתית כיום, נתקלים לא פעם בהליך משפיל בו השופטים צריכים לקבוע אם אכן התובעים נראים מזרחים לטעמם. כך, בצורה משפילה, בוחנים את צבע עורם, צבע עיניהם וחזותם של התובעים. מעבר להשפלה, קיימת הדרישה הסמויה שהתובעים יישארו בעלי סממנים עדתיים מזרחיים מובהקים על מנת להוכיח הפליה ולקבל סעד משפטי.

ייחודיות שירות המדינה

שירות המדינה הוא המעסיק הגדול במשק הישראלי. הוא מעסיק מאות אלפים בתפקידים מגוונים, מנהלתיים ומקצועיים, בכירים וזוטרים, בכל שכבות הגיל ובכל רחבי המדינה. המשרות המוצעות בשירות המדינה משפיעות בשלל תחומים. העבודה בשירות המדינה יוצרת באופן טבעי חיכוך משמעותי לעיתים קרובות עם האזרחים – החל מקבלת הקהל בבתי המשפט, שירות תעסוקה, ביטוח לאומי וברשויות רישוי למיניהן, וכלה בוועדות פנימיות וחיצוניות שעוסקות בשירותים שמוענקים לאזרח. השתלבות בשירות המדינה יכולה לסייע למיגור ההפליה נגד מזרחים, לתרום לשינויים חברתיים עמוקים ולצמצום הפגיעה בזכות לשוויון.

המדינה מכירה בכח ובמשמעות המינוי לשירותה, בקידום ערכים של שוויון ובמעמד הסימבולי שבשירות המדינה. ביטוי לכך הוא שכבר בראשית ימיה נחקק חוק שמסדיר את המינויים לשירותה, חוק שירות המדינה (מינויים), התשי״ט–1959. מעבר לחובות ההגינות המנהליות שחלות על המדינה כמעסיקה, קודמו עם השנים בחקיקה קבוצות מוחלשות, שנפגעו מחוסר שוויון באוכלוסייה, לתפקידים בשירות המדינה: נשים, ערבים לרבות צ׳רקסים, בעלי מוגבלויות, יוצאי אתיופיה, עולים חדשים ויהודים חרדים. המדינה אף קובעת יעדים מספריים מדידים לבדיקת שילוב הקבוצות הללו ולמעקב אחר מצבן.

למינויים של אוכלוסיות מוחלשות לשירות המדינה יש מספר תוצאות. ראשית, קיימת הנחה שיחסי עבודה עם אוכלוסיות אלו יובילו לשינוי תפישתי של הקולגות לעבודה. עובדים בכל רמות הבכירות וביתר שאת אלו השולטים בעמדות מפתח, יפנימו שחבריהם לעבודה שאמנם שונים מהם במין, עדה, גזע ובדת הינם אנשים כמוהם שעבודה עימם נעימה ומקצועית, בתקווה שתפישות אלו יבואו לביטוי ביחסם ובקבלת עובדים נוספים מקבוצות מוחלשות לשירות המדינה, וגם ביחס אליהם מחוץ לשערי העבודה. תוצאה נוספת של מינוי עובדים מקבוצות מוחלשות לשירות המדינה היא יצירת שירות ציבורי מגוון במטרה לשפר את השירות לאזרח בפרט, ושיפור השירות הציבורי ככלל. חופש הדעות והגיוון הוא מנוע המוביל לפיתוח ידע, הכלה, השכלה ומוביליות חברתית. גיוון בעמדות מפתח בשירות המדינה יוביל לקבלת החלטות טובות יותר ויוכל להנחיל רגישויות ואמות מידה שלא ידועות ומוכרות לאנשים שאינם נמנים על אוכלוסיות אלו. שלישית, מינויים כאלו יאפשרו תיקון הפליה ומתן הזדמנות למזרחים להשתלב בשירות הציבורי בישראל.

מעיוורון להכרה

אציע להוסיף תבחין של איסור הפליה מחמת עדה בכל החוקים שתכליתם מניעת הפליה ושוויון. הצעה זו תבטא את הכרת המדינה בהפליית המזרחים ותקים עילה מהותית שתאפשר לנפגעות והנפגעים מהפליה כזו לתבוע את המפרים.

הצעה נוספת לעניין חוק המינויים היא להוסיף חובה למינוי משרות שבהן יכהנו מזרחים בדומה למשרות הנשמרות לשאר האוכלוסיות שהוכרו כראויות לקידום בחוק, אותן פירטתי לעיל. הציפייה אינה שמנהלת מחלקה ממוצא מזרחי תכריע באופן מגמתי לטובת מזרחים, אלא שתנחיל רגישויות ואמות מידה שלא מוכרת מטבע הדברים לחברותיה שהן חלק מההגמוניה האשכנזית. הציפייה אף אינה שימונו אנשים ממוצא מזרחי רק על בסיס עדתם; המינוי יהיה כפוף לתנאי המשרה, השכלה, מכרז וכשירות מתאימה, כמו שנעשה היום לגבי אוכלוסיות מיוחדות המוניות בחוק. נוסף על כך חשוב לקבוע יעדים מדידים של ריבוד של מזרחים בכל שירות המדינה ובכל המשרות. כלומר, יש לייצר מודל שימדוד ויבחן את מספר המזרחים שמכהנים בכל שכבת משרה, זוטרה ובכירה. העובדה ששירות המדינה מציע מתח דרגות מסודר ומעוגן בתקשי״ר לכל משרה בהתאם לבכירות ולמומחיות יקל את הבחינה.

ההסדר שמוצע אינו חף מקשיים. קשה לקבוע מי הם מזרחים בייחוד בדור השלישי והרביעי, וכן לאור נישואים בין־עדתיים. למרות זאת, לדעתי הבעיה פתירה. יש לבחון את ארץ הולדתם של הסבים והסבתות. ברי שפתרון זה נותן מענה לדור השלישי בלבד, אך ככל שיהיה צורך ניתן יהא להתאימו גם לדור הרביעי וכן הלאה. ככל שיותר סבים וסבתות נולדו בארץ שמזוהה כמוצא מזרחי, כך יקבל סיווג מובהק יותר של אוכלוסייה מזרחית. אין ספק שתיוג כזה עלול להראות קשה ממבט ראשון. למרות זאת אני חושב שחשוב להגדיר מיהו מזרחי באופן ברור כדי לפעול למיגור ההפליה.

סיכום

הפליית המזרחים והשסע העדתי הוא נושא כאוב בחברה הישראלית. ביטויי השסע יוצאים מגבולות המשפט ובאים לביטוי בכל תחומי החיים. פגיעה מתמשכת וארוכה בשוויון, ללא הכרה באוכלוסייה הנפגעת ככזו, מוסיפה על הקשיים שממילא נאלצים להתמודד איתם רבים מהמזרחים. ברי שפוסט זה עוסק בשיח של הכללות ויש רבות ורבים מבני עדות המזרח שאינם מופלים ולא חשים כל קיפוח ופגיעה בשוויון. עם זאת דווקא קולם של הנפגעים מחוסר השוויון, אלו שלא הצליחו לצאת ממעגל הקיפוח, ביודעין או בעקיפין – נאלם. הכרה פורמלית במזרחים כמופלים היא לטעמי בראש ובראשונה בגדר צדק היסטורי. יתר על כן יש בה כדי לתת מזור ובעיקר להקים עילה מהותית בגינה ניתן לפנות לערכאות כדי להרתיע, למנוע ולקבל סעד בגין הפלייתם. חובה חוקית של מינוי מזרחים לתפקידים בכל השירות הציבורי ובכל שכבות ההנהלה והפקידות, היא הזדמנות מיוחדת לשילוב ואיחוי השסע מבפנים, גילוי רגישות וקידום אוכלוסיות מוחלשות.

yvbl_vyysmn.jpg

צילום; ברונו שרביט

 

יובל ויסמן הוא חבר במערכת הבלוג תשפ"ד

 

yuval.waissman@mail.huji.ac.il