גורל נשים זרות לא יהודיות שנמצאות בקשר זוגי עם אזרח ישראלי נמצא בידי האחרון. עקב כך במקרים של אלימות ודיווח על אלימות הן עומדות בפני סכנה של שלילת רשיון הישיבה וגירוש מהמדינה על ידי הרשויות.
בישראל חיים כיום אנשים שאינם אזרחי ישראל ואין להם רישיון לישיבת קבע במדינה אלא רק אשרת שהייה ארעית. יש כמה קבוצות של זרים, ביניהם תיירים שנכנסו על פי חוק ותוקף אשרתם פג, מבקשי מקלט, מהגרי עבודה ומי שנמצאים בקשר זוגי עם ישראלים וטרם הוגשה עבורם על ידי הבן זוג הישראלי בקשה להליך מדורג. האשרה שמקבלת כל אחת מהקבוצות קובעת את היקף הזכויות הסוציאליות והבריאותיות שמוענקות לאדם. נשים רבות נמנות עם הקבוצה של חסרי רישיון לישיבת קבע בישראל. מדובר בנשים שעזבו את מדינות מוצאן והגרו לישראל בשל קשר עם בן זוג ישראלי. נשים אלו נמצאות במצב מורכב כאשר הן נופלות למעגל אלימות משפחתית בישראל על ידי בני זוגן.
בפני המהגרות עומדים קשיים רבים, כגון בידוד חברתי, קשיים כלכליים, אי הכרת החוק בזכויותיהן המלאות וניכור בשל היותן זרות. כך, מהגרות מוצאות עצמן בחששות באופן תמידי בשל התלות בבן הזוג.
אלימות הגירתית ומורכבות של המעמד של נשים זרות
המעמד של נשים מהגרות שאינן אזרחיות ישראל ונמצאות בזוגיות עם אזרח ישראלי, והטיפול בבקשתן להסדרת המעמד החוקי (או סיום הטיפול), תלויים בבן הזוג והרצון שלו להסדיר את מעמדה של בת זוגו. כאשר הנשים המהגרות נופלות כקורבן אלימות לבן הזוג, היעדר המעמד והתלות הנפשית, הפיזית והכלכלית בבן הזוג מקשים על המהגרות לעזוב את הקשר הזוגי ולצאת ממעגל האלימות, וסביר שיבחרו באפשרות של להישאר בזוגיות אלימה. אלימות הגירתית הינו המושג המתאר את המקרים שבהם הגבר האלים מנצל את עליונות מעמדו כאזרח ישראלי, בכך שמעמדה של בת זוגו תלוי ברצונו ובזכותו לקיום חיי משפחה. במצב של אלימות הגירתית הגבר מאיים בשלילת המעמד של בת זוגו לצד המנגנונים המשפטיים וההסדרים של המדינה שמסייעים לו. בשל הבירוקרטיה של מתן מעמד קבע למהגרות, המדינה הופכת לצד לאלימות ההגירתית שמבוצעת כלפי נשים, בזה שהיא לא מספקת טיפול הולם ומקיף למניעת אלימות כלפי מהגרות. נוסף על כך, השימוש בשלילת המעמד מבת הזוג הינו אמצעי שמכונה אלימות הגירתית. כתוצאה מכך, המהגרות מגורשות מהמדינה במקרים של פרידה, גירושין או סיום הקשר הזוגי.
התלות בבן הזוג יוצרת פערי כוחות בין בני הזוג, מצב שהוא כר פורה לתחושות והרגשות של השפלה, חולשה ופגיעה בכבוד ובאוטונומיה. בנוסף, נשים מוחלשות כגון מהגרות לא נהנות מההישגים של המאבק הפמיניסטי כנגד אלימות במשפחה, ואינן זוכות לטיפול הולם מרשויות האכיפה. לצד תחושות ההשפלה והחולשה מהגרות חוששות מלהתלונן במשטרה על אלימות במשפחה משום שהן חשופות לסכנה של עיכוב או מעצר בשל שהייה בלתי חוקית, טרם בדיקת התלונה. המצב הופך לעוד יותר רגיש כאשר יש ילדים משותפים בין בני הזוג, כך ששלילת מעמד האם בעלת השפעה ישירה על הילדים.
סעיף 59 לאמנת איסטנבול
אמנת איסטנבול הינה אמנה למניעה ומאבק באלימות נגד נשים ובאלימות במשפחה, באמנה חברות כ-45 מדינות. המטרה המרכזית של האמנה היא מיגור האלימות המשפחתית נגד נשים וקידום המאבק בהקשר הזה, קידום הגנה לנשים נפגעות אלימות לרבות הקמת מרכזי סיוע, מקלטים ותיאום מדיניות בעלת רגישות מגדרית. במהלך השנה האחרונה פעלה ממשלת ישראל לקראת הצטרפות לאמנה, וליוזמה עולמית לרצון להיאבק ולפעול נגד אלימות במשפחה ונגד אלימות כלפי נשים.
סעיף 59 בדבר "מעמד ותושבות" מסדיר את התנאים שבהם אישה זרה שקבלה מעמד במדינה תוכל לקבל מעמד תושבות בלי קשר ותלות בבן זוגה. הסעיף קובע שיש חשיבות להסדרת מדיניות וחקיקה בנוגע לעניין, כלהלן: על פי סעיף 59(1), המדינות החברות יאמצו חקיקה או צעדים אחרים שנחוצים כדי להבטיח שמהגרות קורבנות אלימות, שעוברות גירושים בנסיבות קשות ומעמדן תלוי בבן זוגן, יכולות לבקש היתר שהייה באופן עצמאי ונפרד בלי תלות בקשר הזוגי. מעמד התושבות יקבלו במקרים של נסיבות קשות וללא קשר למשך הנישואין או מערכת היחסים. המדינות יקבעו בדין הפנימי משך ותוקף מעמד התושבות. על פי סעיף 59(2), המדינות החברות ינקטו בצעדים או בחקיקה להשעיית הרחקת הקורבנות בשל סיום הקשר הזוגי שנעשית לפי הדין הפנימי, על מנת לאפשר לקורבנות הגשת בקשה לתושבות בלי תלות בבן הזוג. על פי סעיף 59(3), יוענק לקורבנות היתר ישיבה מתחדש אם מתקיים לפחות אחד מהמקרים, רשאית, נקבע על ידי הרשות המוסמכת כי שהותן נחוצה בשל נסיבותיהן האישיות. שנית, נקבע על ידי הרשות המוסמכת ששהייתן נחוצה לצורך שיתוף פעולה עם הרשות לחקירה או להליכים פליליים.
בדברי ההסבר לסעיף 59 מודגש כי שהמטרה של הסעיף היא שנשים שנמצאות בקשר זוגי אלים לא ייאלצו להמשיך בזוגיות בשל העובדה שמעמדן תלוי בבן הזוג. מנסחי האמנה ראו, בהסתמכות על מחקרים שונים, שיש חשיבות לאוטונומיה בקבלת אשרות והיתרי שהייה זמניים בלי תלות בבן הזוג, כי לא סביר שבן הזוג האלים יהיה בשליטה על הזכויות הבריאותיות של בת הזוג הקורבן תוך ניצול עליונותו האזרחית כדי לכפות עליה חיים אלימים. המטרה של הסעיף היא שנשים יוכלו לדווח על אלימות משפחתית בלי לסכן את מעמדן, כך שבני הזוג לא ישתמשו באלימות כלפיהן כדי למנוע מהן לבקש סיוע הגנה, ולעזוב את המערכת הזוגית האלימה.
על מנת לטפל במקרים שבהם ההליך המדורג להסדרת מעמד לבני זוג של ישראלים נפסק כתוצאה מפרידה עקב אלימות מצד בן הזוג, קיים כיום בישראל נוהל, שמאפשר לנשים נפגעות אלימות לבקש שהוועדה ההומניטרית תדון בבקשתן למעמד בלי תלות בבן הזוג, אם הן מקיימות את כל תנאי הסף של הנוהל ומוכיחות שהיו נפגעות אלימות. אך הנוהל אינו מהווה הגנה מספקת לנשים, ואף ישנה ירידה ביחס לשנים האחרונות בשיעור של אישור בקשות של נשים זרות על ידי הוועדה ההומניטרית. למרות זאת, מדינת ישראל תכננה להסתייג מסעיף 59. בינתיים הליך ההצטרפות לאמנה הוקפא.
סעיפים 59, 60 ו-61 לאמנה עוסקים במקלט והגירה כחלק ממטרת האמנה לטפל באלימות מגדרית נגד נשים במיוחד במקרים ובצורה של רדיפה. סעיף 60 לאמנה עוסק בבקשות מקלט שמבוססות על אלימות על בסיס מגדרי. הסעיף קובע שיש צורך לנקוט פרשנות רגישה מבחינה מגדרית וקורא למדינות להכיר באלימות כלפי נשים כסוג של רדיפה במשמעו של סעיף א(2) לסימן א לאמנת הפליטים (בדבר רדיפה על בסיס השתייכות לקבוצה פוליטית). סעיף 61 קובע שהמדינות ינקטו בצעדים ויקדמו חקיקה כדי לכבד את מחויבותן לפי עקרון אי ההחזרה במשפט הבין-לאומי שנועד כדי להגן על מי שנמלט מרודפיו מגירוש אקטיבי ולהבטיח לו שלא יוחזר לידיו. משמעת הדבר היא שהמדינות יבטיחו הגנה לקורבנות האלימות ללא כל קשר למעמדן במדינה, ולא יגרשו או יחזירו קורבנות הזקוקות להגנה למדינה שקיים חשש מהותי שהן עלולות לסבול בה מעינויים, יחס משפיל ובלתי אנושי, או שחייהן יהיו בסכנה.
ההתנגדות לאמנה והמענה לה
למרות שהאמנה כוללת כ-60 סעיפים שכולם עוסקים בטיפול ובמיגור אלימות כלפי נשים, רק שלושת הסעיפים שנזכרו דנים בנשים זרות ובבקשות מקלט. הסעיפים האלה הינם הסעיפים שעומדים בלב ההתנגדות לאמנה.
המרכז למדיניות הגירה ישראלית ופורום קהלת למדיניות מדגישים שההצטרפות לאמנה יכולה לסכל ולפגוע ביכולותיה של ישראל לפקח על ההתאזרחות, באופן שיוביל לפגיעה בהגנת זהותה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. יתרה מזאת, בהתנגדות לאמנה נטען שמדובר בניסיון לעקוף את חוקי המדינה, ושהאמנה תפגע ביכולות המדינה לנהל מדיניות הגירה באופן אוטונומי.
למרות החשיבות של האמנה במאבק באלימות כלפי נשים, ישראל הינה מדינה ששוקלת שיקולים אתנו-דמוגרפים לצורך השימור על רוב יהודי במדינה. כתוצאה מכך, הניסיון להכיר בזכות של נשים זרות ומהגרות לחיי המשפחה או קבלת תושבות ללא תלות בבן הזוג יתקבל בהתנגדות מהסיבה שהניסיון פוגע באפיונה האתנו-דמוגרפי של ישראל. קבלת אזרחות או תושבות ללא תלות בבן הזוג מנוגדת למדיניות ההגירה של מדינת ישראל על פי חוק האזרחות וחוק הכניסה לישראל. מעבר לכך, הזכות לחיי המשפחה בישראל חלה רק על מי שהינו ישראלי, משום כך, בן הזוג הישראלי זוכה לגור עם בת זוגו במדינה תוך מימוש זכותו החוקתית לקיום לחיי משפחה. מצד שני, הבת זוג שנפלה קורבן לאלימותו ושהייתה במדינה תלויה בו, אינה יכולה לממש את הזכות לחיי משפחה באופן נפרד, כי מלכתחילה היא קיבלה אשרת שהייה ארעית בשל רק רצון המדינה להיטיב עם בן זוגה – האזרח – להגשים את זכותו לחיי משפחה.
סעיף 59 לאמנה מסייע לנשים זרות להשתחרר מהתלות בבן הזוג האלים ולקבל מעמד באופן אוטונומי, ולממש את הזכות לחיי משפחה. החשיבות של מימוש הזכות לחיי משפחה ומתן האפשרות לאישה להמשיך לחיות במדינה מתבטאת במיוחד כאשר יש לה ילדים. קבלת סעיף 59 תאפשר למהגרות ולילדיהן לממש את זכותם לחיי משפחה. גם ילדיהן זכאים לחיי משפחה ולחיים בביטחון ובקרבת שני הוריהם. כיום, מהגרות שנקלעות למערכת יחסים אלימה מחליטות להישאר במערכת הזוגית מתוך חשש שפרידה מבן הזוג תגרור גירוש והרחקה מהילדים, כיוון שעל אף שהילדים הם אזרחי ישראל, אין באזרחותם כדי להעניק לאם תושבות קבע. עניינה של האמנה אינו לפגוע ולשנות את מדיניות ההגירה של מדינות, אלא לטפל ולסייע במאבק באלימות נגד נשים. משמעות הסעיף אינה שהמדינה מחויבת לתת לנשים זרות אזרחות או תושבות באופן אוטומטי. אלא שנשים זרות גם הן חלק מהאוכלוסייה של המדינה. יש להדגיש שהזכות לחיי משפחה לא תפגע בריבונות המדינה וברוב היהודי. על כן, למדינה יש החובה לעזור ולסייע לנשים זרות לצאת ממעגל האלימות משום שהאלימות נעשית בשטח המדינה הטריטוריאלי על ידי אזרחיה. בנוסף, ישראל היא צד לאמנה בדבר ביטול אפליה נגד נשים, מחויבת להנחיות הרשמיות שמפורסמות על ידי הוועדה האחראית ליישום האמנה. לפי סעיף 31 להמלצה מספר 35 של הוועדה, על ישראל לבטל הוראות משפטיות אשר מפלות נשים, או מעודדות או מצדיקות כל אפשרות וצורה של אלימות נגד נשים. המצב הקיים היום אינו עולה בקנה אחד עם הנחיית הוועדה, כשהחשש מגירוש גורם לנשים להישאר במערכת זוגית אלימה ולחשוש מלדווח על אלימות. על כתפי המדינה יש אחריות לעזור לכל אדם שנפל כקורבן אלימות בשטחי המדינה, ונשים זרות לא זכות לעזרת המדינה במקרים של אלימות מצד בן הזוג.
סיכום
המדינה חייבת לסייע ולמגר את עבירות האלימות שמתבצעות בשטחה, ובמיוחד לעזור ולטפל למי שנפל כקורבן אלימות. המדיניות שקיימת היום מאפשרת פגיעה בכבוד, בזכות לחיים ומשפחה ובביטחון האישי של הנשים שנמצאות בשטח המדינה. נשים זרות ממשיכות להיות תלויות מבחינה חברתית, כלכלית, וחוקית, ולהימצא ותחת שליטת בן הזוג האלים בשל החשש מגירוש מהמדינה. המדיניות הקיימת היום לא רק שאינה מאפשרת טיפול הולם, אלא היא מאפשרת הימצאות במעגל אלימות ואינה מטפלת באזרחים אלימים, שמבצעים עבירות. ונוסף על כךגוררת חוסר דיווח.
ההסתייגות מסעיף 59 לאמנה מצביעה ומדגימה באופן מצוין את האלימות ההגירתית המכוונת נגד נשים זרות, וסיכול קידומן של הגנות חיוניות. אך המצב והבירוקרטיה שקיימים היום לא מעודדים נשים לצאת ממעגל האלימות. כמדינה חלה על ישראל את החובה להיאבק באלימות ובהתעללות נגד נשים לאור הפגיעה בכבוד האדם, לבטל את החסמים שמונעים מהמהגרות להתלונן ולדווח, וגורם להן לתלות את גורלן בידי בני זוג אלימים.
