הפסקת היריון בישראל היא עבירה פלילית. הסדר זה מוּנע בחלקו מכוח האינרציה ההיסטורית, ומציב בפני נשים מכשולים ביורוקרטיים רבים, פוגע בזכויותיהן וחושף אותן לסיכונים משפטיים בעתיד. לכן צריך לעקור אותו מהיסוד.
נושא הפסקת ההיריון הוא נושא טעון, מורכב ועתיק יומין. הנושא מעורר שאלות עקרוניות בתחומים מגוונים, כגון דת ומוסר, פמיניזם, וכן שאלות משפטיות מורכבות בתחום דיני המשפחה ודיני זכויות האדם. אין זה מפתיע שהנושא שרוי במחלוקת פוליטית עד עצם היום הזה. בעוד שבמדינות מסוימות, כגון ארצות הברית, המחלוקת חריפה ומקטבת הרבה יותר, המורכבות המוסרית והמשפטית לא פסחה על מדינת ישראל. לאחרונה אושרה רפורמה במדיניות ההפלות, שאותה יזם שר הבריאות ניצן הורוביץ בסוף שנת 2021. במסגרת הרפורמה שונה טופס השאלון המוגש לוועדה, כך שלא יישאלו בו יותר שאלות פולשניות בנוגע למידע שאינו רלוונטי לאישור ההליך. את השאלון החדש ניתן יהיה להגיש באופן מקוון ומבלי להופיע בפני הוועדה להפסקת היריון, אם כי הוועדה עדיין מתכנסת והיא הגורם המכריע בבקשות. בנוסף, עד השבוע התשיעי להיריון ניתן לבצע את הפסקת ההיריון דרך קופות החולים במקום בבתי החולים. הרפורמה משפרת את המצב המשפטי (אך היא לא מבטלת את האיסור הפלילי), שכן היא מקלה במידה מסוימת על הליך הפסקת ההיריון ומנגישה אותו. הרפורמה מעניקה לנו הזדמנות להעמיק באופיו ההיסטורי והמשפטי של הליך הפסקת ההיריון בישראל, ובכך לסקור את הבעיות השורשיות הקיימות בדיני הפסקת ההיריון בישראל.
המעמד המשפטי של הפסקת ההיריון בישראל
האיסור על הפסקת היריון הוא איסור פלילי. לפי סעיף 313 לחוק העונשין, כל אדם (כולל האישה ההרה עצמה) שמפסיק ביודעין הריונה של אישה, דינו – עד חמש שנות מאסר או קנס. לאיסור זה יש חריג: הפסקת היריון מותרת באישורה של ועדה סטטוטורית להפסקת היריון, אשר חבריה מנויים בסעיף 315 לחוק. בוועדה חברים רופא מומחה ביילוד ובגניקולוגיה, רופא מומחה נוסף בתחום המשיק לתחום זה, ועובד סוציאלי. אחד מחברי הוועדה לפחות חייבת להיות אישה. הוועדה רשאית להתיר הפסקת היריון לפי אחת מארבע עילות: גיל האישה, היריון הנובע מיחסים אסורים לפי הדין הפלילי, יחסי עריות או יחסים מחוץ לנישואין, הערכה שהתינוק ייוולד עם פגם גופני או נפשי, או סכנה לגופה או נפשה של האישה בהמשך ההיריון. לעיתים עולות הצעות לביטול חלקי או גורף של הסדר זה, אך אף אחת מהן לא עברה את השלבים המוקדמים של הליך החקיקה.
המתח העיקרי בשאלת הפסקת ההיריון הוא בין האוטונומיה והחירות של האישה על גופה, לבין חיי העובר. קיימת מחלוקת בציבור הישראלי בנוגע לאיזון הראוי בין האישה לעובר בשלבים המאוחרים יותר להיריון. בסקר שנערך ב-2009 נמצא שהציבור חלוק בשאלת המועד שהחל ממנו העובר צריך להיחשב אדם בעל זכויות. עם זאת, יש לציין שהפסקות היריון בשלבים מאוחרים להיריון מייצגות אחוז קטן מאוד מסך מקרי הפסקת ההיריון שאושרו בישראל. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, רובן המכריע של הפסקות ההיריון בישראל מבוצע בשלבים המוקדמים של ההיריון; 86.5% מהן נערכות עד השבוע ה-12, ו-99.4% מהן נערכות עד השבוע ה-24, שהוא השלב המוכר כ"שלב החיות", שבו הפסקת ההיריון הופכת למורכבת יותר מבחינה מוסרית ובריאותית, ודורשת אישור של ועדה מיוחדת. אישור זה ניתן במקרים חריגים. לכן נתמקד במקרה "הקל" שהוא גם מייצג את החלק הארי של הבקשות להפסקת היריון, והוא הפסקות היריון שנעשות טרם שלב החיות.
הפסקת ההיריון כאיסור פלילי: מה עומד על כפות המאזניים?
בעיה אחת בהסדר הפסקת ההריון בישראל היא שכיוון שהפסקת היריון היא איסור פלילי, שהוא סוג ההגבלה החמור ביותר שניתן להטיל על אדם, יש לבחון אם יש לאיסור הצדקה, כגון ערך חברתי שראוי להגן עליו. הערך הראשון הוא חיי העובר. במקרים של הפסקת היריון בשלב מוקדם (בשליש הראשון להיריון), בהתבסס על הנתונים הקיימים שהוצגו לעיל בנוגע להתפלגות האוכלוסייה בישראל בשאלה באיזה שלב חיי העובר ראויים להגנה, ניתן לראות שרוב הדעות נוטות שלא לסווג את חיי העובר כערך מוגן שראוי להגביל בגינו את חירותה של האישה.
הערך השני הוא הזכות של האב להורות. זכות האדם לחיי משפחה חשובה ומוכרת במשפט הישראלי. עם זאת, לא ניתן להטיל מכוח מהזכות הכללית להקים משפחה חובה על אישה מסוימת לממש אותה לטובת האב, ולהפך. בנוסף, במקרים של הפסקת היריון נגד רצון האב, זכותו להיות הורה מתנגשת עם זכות שוות ערך של האישה לא להיות הורה. כפיית האישה להמשיך עם ההיריון בניגוד לרצונה פוגעת בזכויותיה באופנים רבים: היא מצמצמת את החירות של נשים, המוכרת בסעיף 5 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, פוגעת באוטונומיה שלהן ובזכותן לא לכבול את עתידן לחיי משפחה לא מתוכננים, וכן פוגעת בזכותן לשלמות הגוף ובריאות בכך שהיא מטילה עליהן נטלים (ולפעמים אף סיכונים) בריאותיים הכרוכים בהיריון. יצוין שבראשית ימיה של מדינת ישראל נלווה לדיון בהפסקות היריון בישראל נדבך נוסף, והוא אינטרס לעודד ילודה, ולכן לצמצם את היקף ההפלות. אינטרס זה איננו רלוונטי כיום, שכן הוא נטען בתקופה בה היה חשש שהאוכלוסייה היהודית (שמהווה רוב מוחלט בישראל היום) תדולל על-ידי ילודה מוגברת של האוכלוסיות המקומיות. בנוסף, מעבר לכך שחוק המקדם אינטרס לעידוד ילודה של יהודים תוך איסור הפלות הוא בעייתי במדינה שמתיימרת להיות לא רק יהודית אלא גם דמוקרטית, ניתן לעודד ילודה בדרכים אחרות אשר אינן פוגעות בזכויות היסוד של נשים בישראל (כגון מתן תמריצים כלכליים למשפחות מרובות ילדים), אם כי ספק אם מדינת ישראל רוצה (ואם ראוי שתרצה) בכך כיום.
העילות להפסקת היריון
בעיה אחרת בהפסקת ההיריון בישראל הוא תוכן העילות לקבלת ההיתר להפסקת היריון בחוק העונשין. כאשר ההסדר החוקי הוא איסור שיש לו חריגים, הנטל להוכיח שאחד מהחריגים מתקיים מוטל על האישה, ולכן עשוי להציב מכשולים בפניה, במיוחד כאשר מדובר בנשים קשות יום, ללא גישה למשאבים כמו ייעוץ לגבי התנהלות מול הוועדה לצורך השגת ההיתר. העילות המבוססות על חשש לפגיעה נפשית או גופנית בעובר וחשש לפגיעה נפשית או גופנית בחיי האישה, נועדו להגן על האישה ועל הילד מפגמים לא רצויים, בעוד ששתי העילות האחרות, המבוססות על גיל האישה וסיבת ההיריון, עוסקות ברציונלים חיצוניים לטובת האישה.
חשוב להזכיר עילה חמישית שהייתה קיימת בעבר, ובוטלה ב-1980 כחלק מההסכם הקואליציוני שנערך בין ראש הממשלה דאז מנחם בגין לבין נציגי המפלגות החרדיות. עילה זו התירה הפסקת היריון בגין חשש ש"המשך ההיריון עלול לגרום נזק חמור לאישה או לילדיה מפאת תנאיה המשפחתיים או החברתיים הקשים של האישה או של סביבתה". עילה זו נועדה לקדם את מעמד האישה ולצמצם מצוקה של נשים שנקלעו להיריון לא מתוכנן. הרחבת ההיתר מטעמים סוציאליים מאפשרת לנשים לממש את חירותן ולפתח קריירה מקצועית, במיוחד במקרים בהם הנטל הכלכלי של לידה נוספת מוטל על אם חד-הורית. עילה זו הייתה שינוי בכיוון הנכון, המרחיב את היכולת להתיר הפסקות היריון לנשים. עם זאת, אני סבור שעדיף לבטל את האיסור כולו מאשר לאפשר פתח רחב יותר להיתרים בתוך האיסור.
הוועדה להפסקת היריון
נהלי ההופעה בפני הוועדה פוגעים בפרטיות האישה, משום שלצורך הוכחת עילה להפסקת היריון, על האישה לחשוף לוועדה פרטים אישיים על חייה. לדוגמה: כדי להוכיח שההיריון נבע מיחסים מחוץ לנישואין על האישה לספר כיצד נכנסה להיריון, וכדי להוכיח מהם הנזקים הנפשיים שייגרמו לה עליה לחשוף בפני הוועדה את ההיסטוריה הפסיכיאטרית שלה. הפגיעה בפרטיותה של האישה לא נגמרת בפרטים אלו, שכן לא פעם נטען שהוועדה יוזמת שאלות ודורשת מהנשים ההרות לגולל בפניה את חיי המין שלהן (בשאלות כגון "באיזה אמצעי מניעה את משתמשת?"). הרפורמה של השר הורוביץ נועדה למנוע מהוועדה להמשיך לשאול שאלות חודרניות, אך גם אם שאלות כאלו אכן ייאסרו, לא ניתן לדעת אם איסור זה ייאכף, ואם ההסדר החדש יהפוך להסדר תומך ומלווה.
מעבר לפגיעה בפרטיותן, הוועדה לא פעם מזלזלת בנשים וחוקרת אותן אודות החלטתן לסיים את ההיריון, ובכך פוגעת בכבודן. השילוב של הזלזול עם העילות המצומצמות למתן היתר להפסקת היריון מביא את הנשים למצב בו הן משקרות לוועדות להפסקת היריון, רק כדי להניח את דעת הוועדה ולקבל את ההיתר המיוחל לבצע הפסקת היריון. מצב זה, בו שני הצדדים מודעים לסאבטקסט השקרי, הוא ייחודי למדיניות הפסקת ההיריון, שלא אמורה להיות שונה מטיפולים רפואיים אחרים. במדינה הדוגלת בהגנה על חירויות וזכויות הפרט, גישה לשירותים רפואיים אינה אמורה להיות כרוכה בהטעיה מכוונת של הרשויות.
בנוסף לפגיעה בפרטיותה וכבודה של האישה, תופעת השקרים בוועדה להפסקת היריון עלולה להוביל לפגיעה נוספת בחיי המשפחה של הנשים ההרות ובאינטרס הכלכלי שלהן. אחת מהעילות שקל לשקר לגביהן – ולכן זו העילה הנפוצה ביותר שבגינה מאושרות הפסקות היריון – היא שההיריון הוא תוצר של יחסים מחוץ לנישואין, כלומר שהאב אינו בן הזוג שהאישה נשואה לו. טענה כזו, גם אם היא מועלית פעמים רבות בידיעה ובהסכמה של בן הזוג המעוניין לעזור לאשתו להשיג את ההיתר, עשויה לשמש את בן הזוג בעתיד כמנוף לחץ משפטי נגד האישה בהליכי גירושין, בטענה שהיא הודתה בעבר שקיימה יחסים מחוץ לנישואין. אמנם על דיוני הוועדה להפסקת היריון מוטל חיסיון רפואי, אך הנחת המוצא אינה שאישה מסתירה מבעלה את הסיבה המוצהרת להפסקת ההיריון אלא משתפת אותו בתהליך, ולכן אין לו צורך בחשיפת החיסיון כדי להשיג את ה"הודאה" שלה. במקרים כאלו נוצרת לבעל הזדמנות לנצל את הפער הראייתי (בשאלה אם האישה שיקרה לוועדה, ולכן אם היא בגדה בו) בין הצדדים בהליכי גירושין עתידיים, אשר עלול להיות מוכרע בסופו לרעת האישה. בנוסף, במידה והאישה מודה בהליך שיפוטי עתידי שהיא שיקרה לוועדה סטטוטורית בעבר, מהימנותה כעדה בהליך כולו עשויה להיפגע.
גרסה חמורה אף יותר של מצב דברים זה עשויה להתרחש אם הפסקת ההיריון מבוקשת במקביל להליך גירושין (מטבע הדברים, בלא מעט מקרים הרצון בהפסקת היריון הוא תוצר לוואי של הגירושין). במקרים אלו הגבר נמצא בעמדה מיוחדת בה הוא יכול לדרוש מהאישה הטבות בתנאי הגירושין, כך שאם לא תסכים לתנאיו הוא יוכל לספר לוועדה את האמת ולחשוף בפניה את השקר, ובכך לשלול מהאישה את ההזדמנות לקבל היתר. בחוק ובנהלי הוועדה אין התייחסות לנושא. בפסיקה נקבע שלאב אין זכות טיעון בדבר הפסקת ההיריון, אך לוועדה יש רשות לזמן אותו (או כל אדם אחר) ככל ששמיעת עמדתו תסייע בהחלטתה.
חשוב להרחיב כמה שיותר את היכולת לבצע הפסקת היריון בישראל גם מסיבה נוספת, הנוגעת לבריאות הנשים הפונות להליך הפסקת היריון. נתונים שנאספו מראים שאישה ישראלית הנחושה להשיג הפסקת היריון עושה זאת, בין אם באופן חוקי ובין אם באופן בלתי-חוקי ובלתי-מפוקח. משתי אלטרנטיבות אלו ברור שעדיף לבחור בדרך הממוסדת מעל השולחן, מאשר הדרך שבה המדינה מפקירה נשים בה לבצע הפסקת היריון בעצמן במחתרת, בתנאים תברואתיים ירודים אשר עלולים לסכן את בריאותן ואף את חייהן.
לקראת ליברליזציה של האוטונומיה
אין הצדקה לאיסור הפלילי על הפסקת היריון טרם שלב החיות של העובר, ולכן יש לבטלו לגמרי. עם זאת, הוועדה להפסקת היריון אינה מיותרת, שכן ניתן להפוך אותה לגורם מלווה ותומך, אשר מעניק סיוע לאישה ומספק מידע ועזרה לאורך ההליך, כדי שהיא תוכל לקבל החלטה מושכלת בדבר ביצוע הפסקת ההיריון. דרך אחת לעשות זאת היא לקבוע חובת היוועצות בוועדה להפסקת היריון. ועדה כזו לא תשאל את המניע לבקשתה ולא תחקור אודות עברה המיני, אלא רק תספק מידע רפואי ותציע תמיכה פסיכיאטרית. ועדה כזו תוכל גם להעניק לאישה מרחב מוגן, בו היא תוכל להיוועץ בחבריה בחשאיות, ולחשוף את האמת במידה ומישהו מנסה מכריח אותה להימנע מהפסקת ההיריון.
הדין הקיים בנוגע להפסקת היריון בישראל כרוך בתפיסה שמסרבת למחוק את הפסקת ההיריון (היזומה בידי האישה) מספר העבירות הישראלי. השר הורוביץ טען בפני הוועדה לקידום מעמד האישה ושוויון מגדרי שסוגיית הפסקת ההיריון היא נייר לקמוס לבחינת מצבן הכללי של זכויות האדם במדינה מסוימת. הוא אמנם לא אחראי למצב המחפיר שאליו הגענו, אך הוא (וכל שר בריאות עתידי אחר) אחראי למה שיקרה מעתה והלאה, ועליו האחריות להמשיך את הפעולות באותו הכיוון כדי שתוצאות מבחן הלקמוס לא ישקפו תמונה עגומה של מצב זכויות הנשים ההרות בישראל.
27 אוקטובר, 2022
