יש לבחון מחדש את קטגוריות המגדר בתחרויות הספורט המקצועיות השונות, כדי לאפשר לספורטאים טרנסג'נדרים וספורטאיות טרנסג'נדריות להתחרות בתחרויות הספורט המרכזיות.
בשנים האחרונות ישנו שיח ענף ופורה הנוגע לשוויון מגדרי. עם זאת, אין כל שינוי באופן התחרות הספורטיבית, על אף שישנם ספורטאים העוברים הליך התאמה מגדרית ומבקשים לשוב ולהתחרות במגדר החדש אליו הם משתייכים. כיום התפיסה המקובלת היא שיש להפריד בין הזכויות לאוטונומיה ושוויון מגדרי של אלו שעברו הליך התאמה מגדרית לבין זכותם להתחרות. אך בו זמנית, יש לחשוב מחדש על מספר קטגוריות התחרות המגדריות, ואולי להוסיף קטגוריה נוספת.
קטגוריות התחרות בספורט - תמונת מצב
הפרקטיקה הנהוגה בעולם הספורט היא הפרדה בין גברים לבין נשים במסגרת קטגוריות התחרות. זאת, לאור מאפיינים ביולוגיים ופיזיולוגיים שונים הנותנים לגברים יתרון על נשים בתחרויות הדורשות מאמץ פיזי. ההשתתפות של ספורטאים טרנסג'נדרים וספורטאיות טרנסג'נדריות מאלץ את איגודי הספורט הבין-לאומיים השונים לבחון מחדש את החלוקה המגדרית של קטגוריות התחרות, כדי לשלבם ולמנוע את הדרתם מזירת התחרות הספורטיבית.
עולם הספורט משקף תפיסה תרבותית-חברתית דיכוטומית לגבי מגדר, שבה יש שתי קטגוריות ביולוגיות שאליהן אדם יכול להשתייך. ספורטאים שאינם נכנסים תחת הבינאריות המגדרית מציבים אתגר לחלוקה זו. אתגר נוסף הוא מצד הקהילה המדעית, שחלקים ממנה מציעים לבטל את הבינאריות המגדרית של "זכר" ו"נקבה" בטענה שישנו "רצף ביולוגי", כך שההבחנה הדיכוטומית בין מגדרים אינה מדויקת מבחינה מדעית.
בשל כל אלו החלו גופי הספורט, בראשות הוועד האולימפי הבין-לאומי, לגבש עקרונות העוסקים בקטגורית התחרות בה ספורטאים וספורטאיות טרנסג'נדרים יתחרו. יודגש כבר כעת, כי עיקר הבעיה שתוצג בפוסט זה אינה מתעוררת אצל גברים טרנסג'נדרים כיוון שהמאפיינים הפיזיולוגיים שלהם אינם גוברים על אלו של גברים סיס-ג'נ'דרים.
הצעד הראשון שקיים הוועד האולימפי הבין-לאומי הוא אימוץ הסכם שטוקהולם בשנת 2003 עליו חתמו המדינות חברות בוועד האולימפי הבין-לאומי. הסכם זה, שנחשב חלוצי בתחום שילוב טרנסג'נדרים בספורט, מאפשר לספורטאים להתחרות במגדר שאליו הם משתייכים, בתנאי שהם עברו ניתוח לשינוי מין לפני גיל ההתבגרות. גיל הקובע מהו "גיל ההתבגרות" לעניין זה, השתנה מספר פעמים וכיום עומד על 12. לעומת זאת, ספורטאים שלא עברו ניתוח לשינוי מין או שעברו אותו לאחר גיל ההתבגרות, חייבים לעמוד במספר דרישות על מנת להתחרות במגדר אליו הם משתייכים. בנוסף, על פי ההסכם לרופאים מטעם הוועד האולימפי ישנה האפשרות לקבוע, בכל עת, את המין של המתחרה, בהתאם לקריטריונים האמורים בהסכם. ספורטאים טרנסג'נדרים אשר נוטלים הורמונים במסגרת הליך ההתאמה המגדרית נדרשים אף לקבל אישור מטעם הסוכנות למניעת סמים בספורט בכדי להתחרות.
הסכם שטוקהולם זכה לביקורת רבה, על אף היותו פורץ דרך. ביקורות מרכזית אחת היא שההסכם מנציח תפיסות שמרניות לגבי מגדר, כי אף על פי שהמדע מראה כי קיים רצף מגדרי, ההסכם מתבסס על קריטריונים רפואיים שמרניים ומאלץ טרנסג'נדרים לבחור קטגוריה מגדרית אחת, ובכך הוא משמר את הבינאריות המגדרית. ביקורת מרכזית שנייה היא ההסתמכות על קריטריון הניתוח לשינוי מין טרם גיל ההתבגרות מפלה ואינה מוצדקת: הקהילה הרפואית ביקרה את הדרישה לעבור ניתוח לשינוי מין משום שדרישה זו אינה מבוססת על הצדקה מדעית.
הסכם שטוקהולם בוטל בשנת 2015, עם כניסתה לתוקף של המדיניות החדשה של הוועד האולימפי לשילוב טרנסג'נדרים לפיה ספורטאיות טרנסג'נדריות יכולות להתחרות עם נשים ללא צורך בניתוח לשינוי מין אלא בתנאי שהן מקבלות טיפול הורמונלי למשך שנה לפני מועד התחרות. ביישום מדיניות השילוב החדשה אף נקבע שגבר טרנסג'נדר יוכל להתחרות עם גברים ללא הגבלה, ונשים טרנסג'נדריות יוכלו להתחרות עם נשים בכפוף להצהרה על השתייכותן למגדר הנשי ורמת טסטוסטרון נמוכה. מדיניות זו אפשרה לאתלטיות להתחרות עם קבוצת המגדר איתה הן מזוהות ללא תנאים נוקשים כמו אלו שנקבעו בהסכם שטוקהולם, ונחשבת למתונה יותר.
מדיניות השילוב שאומצה בוועד האולימפי אינה אוניברסלית. למשל, בשנת 2020 נחקקו במדינות שונות בארצות הברית מספר חוקים האוסרים על נערות טרנסג'נדריות להתחרות בקבוצות תיכון או מכללות לנשים. איידהו הייתה המדינה הראשונה שהטילה את האיסור המוחלט על תחרות של בנות טרנסג'נדריות. מדיניות נוספות מדרום ארצות הברית הלכו בעקבות איידהו בהעברת חוקים משלהן לאיסור השתתפות בספורט טרנסג'נדרים באותה שנה. יש הטוענים כי חקיקה זו עומדת בניגוד לפרק 7 של חוק זכויות האזרח האמריקאי, האוסר על אי-הפליה על רקע מין. לאור המדיניות שאומצה במדינת מערב וירג'יניה, הוגשה עתירה לבית המשפט העליון של ארצות הברית כנגד חוקתיות החוק. בחודש אפריל 2023 קבע בית המשפט העליון האמריקני כי תוקף החוק שנקבע במערב וירג'יניה מושהה עד לקביעה בעניין חוקתיותו.
מניעת אפשרות להתחרות בקטגוריה מגדרית אחרת - מקרה בוחן:
ליה תומאס היא שחיינית טרנסג'נדרית המתחרה בליגת המכללות מטעם אוניברסיטת פנסילבניה. היא עברה טיפול הורמונלי והליך התאמה מגדרית, העומדים בדרישות מדיניות השילוב שיושמה בשנת 2015. בשנת 2022 תומאס הוכתרה כאלופת המכללות בשחייה, לאחר שניצחה ספורטאיות זוכות מדליות אולימפיות, והתקרבה מאוד לשבירת השיא האמריקאי. בעקבות זאת, הועלו טענות רבות לאי-הוגנות בעצם ההשתתפות של של תומאס בקטגוריית הנשים. השתתפותה של ליה תומאס בתחרויות גררה התפטרות של שופטי שחייה לאור היתרון הבלתי הוגן שניתן לתומאס. מנגד, שחייניות רבות הביעו תמיכה בתומאס ובזכותה להתחרות.
בעקבות השיח הרב סביב ניצחונותיה של ליה תומאס, הוגשה לפרדציית השחייה הבין-לאומית (FINA) הצעה על ידי קבוצת ספורטאים, רופאים, מדענים ומשפטנים מומחים בדיני זכויות האדם, המבקשת ליישם מדיניות חדשה העוסקת בשילוב שחייניות. על פי ההצעה שחייניות שעברו את הליך ההתאמה המגדרית לפני גיל 12 יהיו רשאיות להתחרות במקצי הנשים. לאחר דיון בהצעה בשיתוף כלל המדינות החברות בפדרציה, ההצעה התקבלה על ידי 72% מכלל הנציגים של המדינות החברות בפדרציה. באימוץ הצעה זו, הגוף המנהל של פדרציית השחייה אסר בשנת 2022 למעשה על טרנסג'נדריות להתחרות באירועי נשים, ואימץ מדיניות התואמת את הסכם שטוקהולם. במדיניות החדשה. ההחלטה נתקלה בהתנגדות רבה מצד ארגוני להט"ב ושוויון מגדרי.
החלטתה של פדרציית השחייה הבין-לאומית קובעת את איזון בין הזכות לשוויון בתחרות והזכות לתחרות הוגנת של כלל הנשים, לבין הזכות לשוויון מגדרי של נשים טרנסג'נדריות, כך שהן יוכלו להתחרות במגדר עימו הן מזדהות.
התומכים בהחלטת הפדרציה טוענים שבבסיס תחרויות הספורט עומדת הזכות להשתתפות הוגנת והזכות לתחרות הוגנת, ושתי אלו גוברות על הזכות לשוויון מגדרי. כפי שניתן להשעות ספורטאים הלוקחים סמים ממריצים וכך מעצימים את כוחם בתחרות, כך נדרש למנוע מנשים טרנסג'נדריות בעלי רמות טסטוסטרון טבעיות שהן גבוהות במיוחד נוכח השתייכותם המינית להתחרות מול נשים סיסג'נדריות, כיוון שאילו מאפשרים תחרות שכזו, פוגעים בעקרון התחרות ההוגנת.
הטיעון המרכזי שהובא בעד מתן עדיפות לשוויון המגדרי הם שמבחינה רפואית אין הבדל בינארי בין גברים לנשים אלא ישנו "רצף ביולוגי". טיעון נוסף הוא חשש מאובדן המאמצים הכבירים בשנים האחרונות לאפשר לנשים טרנסג'נדריות להתחרות בקטגוריה המגדרית אליה הן משתייכות.
המקרה של ליה תומאס מציג באופן שאין שני לו את הבעיה שנוצרת באימוץ מדיניות שילוב כזו או אחרת. הבעיה היא שמונעים מנשים טרנסג'נדריות שעברו תהליך התאמה מגדרית לאחר גיל ההתבגרות להתחרות בתחרויות ספורט שונות, כך שהן לחלוטין מודרות מתחרויות הספורט. אחד הנימוקים המרכזיים שניתן להעלות בתמיכה לספורטאיות אשר נמנע מהן להתחרות היא הביטוי המיוחס לברון פייר דה קוברטן הצרפתי, מוביל והוגה המשחקים האולימפיים המודרניים הראשונים, שהתקיימו באתונה בשנת 1896, שאמר "לא הניצחון חשוב אלא ההשתתפות".
מתוך הבנה שספורטאיות טרנסג'נדריות מבקשות להתחרות בתחרויות ספורט בתחרות הוגנת, ארגוני הספורט הבין-לאומיים השונים שבו, בפעם הרביעית, לשולחן הדיונים. זאת בכדי למצוא הסדר לשילוב הספורטאיות והספורטאים הטרנסג'נדרים בתחרויות הספורט המרכזיות, לרבות האולימפיאדה.
קטגוריה שלישית וחדשה לתחרות - הרשמה חופשית
במסגרת ההחלטה בעקבות פרשת ליה תומאס, הציעה פדרציית השחייה העולמית לשנות את הקטגוריות בתחרויות השחייה ובתחרויות הספורט המקצועיות ככלל, כך שיתקיימו תחרויות גם בקטגוריה שלישית, של הרשמה חופשית. קטגוריה זו תאפשר לנשים טרנסג'נדריות, גם אם הן לא השלימו את הליך ההתאמה המגדרית, או שהן אינן עומדות בתנאי מדיניות השילוב או בתנאי הסכם שטוקהולם, להירשם ולהתחרות בתחרויות הספורט המרכזיות.
התומכים בהצעה זו טוענים שהיא תאפשר לספורטאיות שעברו הליך התאמה מגדרית להתחרות בתחרות חופשית והוגנת. הם טוענים שהצעה זו מצליחה לרפא, לפחות באופן חלקי, את הפגיעה בספורטאיות טרנסג'נדריות שנובעת ממדיניות השילוב של הוועד האולימפי. כך, ספורטאית טרנסג'נדרית שטרם השלימה את הליך ההתאמה המגדרית, או שהיא בעלת מאפיינים פיזיולוגיים שחורגים מהקריטריונים האמורים במדיניות השילוב, תוכל להתחרות בתחרות הוגנת.
עמדה זו נותנת משקל לכך שישנו שוני רלוונטי בין ספורטאיות טרנסג'נדריות לבין ספורטאיות סיס-ג'נדריות בשל היבטים פיזיולוגיים הנותנים עדיפות לספורטאיות הטרנסג'נדריות. ישנו שוני רלוונטי נוסף בין ספורטאים טרנסג'נדרים לבין ספורטאים שנולדו כזכרים, כך שלספורטאים הטרנסג'נדרים יש קושי משמעותי להגיע להישגים שיזכו אותם בזכות להשתתף בתחרויות הספורט תחת המגדר אליו הם משתייכים. כך שהזכות לשוויון מגדרי תיפגע, אך פחות מאשר במסגרת ההסדר המיושם כיום באמצעות מדיניות השילוב.
יתכן שאימוץ ה"קטגוריה השלישית" כמדיניות של ארגוני הספורט השונים, לא רק שלא מרפאת את הפגיעה בספורטאים וספורטאיות לאחר הליך התאמה מינית אלא דווקא מאמצת מדיניות של "נפרד אבל שווה". קטגוריה שלישית (ואולי אף קטגוריה רביעית, בשל הצורך להפרדה בין ספורטאים טרנסג'נדרים לבין ספורטאיות טרנסג'נדריות), יוצרת הפרדה משמעותית ומוחשית בתחרויות הספורט השונות. הפרדה זו יכולה אף להעביר תחושה הנוגדת את מטרותיה-שלה, כך שעל אף ההגדרה העצמית של אדם כגבר או כאישה, עולם הספורט לא מכיר באופן מלא בבחירתם. אי ההכרה במגדר אשר הספורטאים הטרנסג'נדרים והספורטאיות הטרנסג'נדריות משתייכים אליו, שסביר להניח שספורטאים שונים יחושו אותה, פוגעת אף יותר בספורטאים לאחר תהליך התאמה מגדרית. לאור זאת, יתכן שפתרון שכזה אינו מועיל אלא אף גורם לנזק לטרנסג'נדרים וטרנסג'נדריות באשר הם, ובפרט לספורטאים טרנסג'נדרים וספורטאיות טרנסג'נדריות.
סיכום
בפוסט זה הוצגה פגיעה בזכות לשוויון מגדרי של ספורטאיות טרנסג'נדריות, בכך שלאחר הליך ההתאמה המגדרית נמנעת מהן האפשרות להתחרות במסגרת המגדר אליו הן משתייכות. יש לבחון אפשרויות לשילוב של הספורטאים הטרנסג'נדרים והספורטאיות הטרנסג'נדריות, לרבות אימוץ המתווה של פדרציית השיחה הבין-לאומית בענפי ספורט אחרים, כך שהאיזון בין הזכות לשוויון לבין הזכות לשוויון מגדרי יאפשר לכלל המבקשים להתחרות בתחרויות הספורט המקצועיות להתחרות בתחרות הוגנת. זאת לצד מתן תשומת לב ודגש גם לחסרונות של הצעות אלו - כך שנדרש לחשוב מחדש על קטגוריות התחרות.
לידור נרגסי הוא חבר מערכת הבלוג תשפ"ג