אמנת האו"ם בדבר זכויות הילד מהווה מפת דרכים להתוויית חובות המדינה כלפי ילדי ישראל בעת הזו. הרשימה שלהלן דנה בתשע חובות ייחודיות הנגזרות ממנה.
פוסט זה הוא שלישי מתוך אסופת פוסטים העוסקים בהיבטי זכויות אדם של מלחמת ה-7 באוקטובר 2023.
ה־7 באוקטובר 2023 יירשם בזיכרון הקולקטיבי הישראלי כאסון הגדול ביותר שידעה מדינת ישראל. מבלי לחזור על פרטי המתקפה המשולבת מהקרקע ומהאוויר והטבח הברוטלי ביישובי עוטף עזה, די לומר שהזוועות שבוצעו על ידי החמאס ומרצחיו באותו יום היוו רף חדש, בלתי נתפס באכזריותו, של ארגון טרור. איך מתבוננים על התקופה הנוכחית – בעיצומה של מלחמה עקובה מדם, בעוד שכ־240 נשים וגברים, ילדות וילדים נמצאים בשבי בעזה וכ־1,400 נרצחים מובאים לקבורה – מנקודת מבט ממוקדת־ילדים? הרשימה שלהלן תציע מסגרת לדיון שהרעיון המארגן בה הוא של זכויות ילדים וילדות. ההתמקדות תהיה על ילדים בישראל, שכן הדיון על גורלם של הילדים הפלסטינים המתגוררים בעזה, הסובלים מפגיעות חמורות בביטחונם ובחייהם, הוא דיון נפרד, המחייב העמקה בדיני המלחמה, בזכותה של מדינת ישראל להגנה, בחובות החמאס כלפי אזרחי עזה, ובנתונים אמינים ביחס למתרחש שם. רשימה זו מסתפקת בחובות הנמצאות באופן מלא באחריות ישראל כלפי הילדים המתגוררים בשטח ריבונותה.
המסגרת המשפטית: אמנת האו"ם בדבר זכויות הילד
אמנת האו"ם בדבר זכויות הילד, שבה חברות כמעט כל מדינות העולם, יוצרת מסגרת משפטית מקיפה המסייעת בניתוח המצב הרצוי באשר לטיפול בכלל ילדי ישראל בעת הזו, מלחמת אוקטובר 2023. ישראל חתמה אמנם על האמנה ואשררה אותה בשנת 1991, אך האמנה לא אומצה אל תוך הדין הישראלי בחוק, אלא מהווה כלי פרשני לחוקים קיימים. לצד זאת, חלק מדברי החקיקה המתייחסים לילדים אימצו את לשון האמנה, את רוחה ואת עקרונותיה. כך, למשל, בחוק זכויות התלמיד, חוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים), וחוק הנוער (שפיטה, ענישה, ודרכי טיפול). מטרתה של רשימה זו אינה למפות ולמצות את הדין הקיים בחקיקה הישראלית, אלא את המצב הרצוי, ולמעשה – המחויב – במדינת ישראל מכוח חברותה באמנה.
אמנת האו"ם כוללת ארבעה עקרונות מנחים, הקובעים זכויות מרכזיות אך גם מהווים כלים לפרשנות יתר הזכויות. ארבעת העקרונות הם עקרון אי האפליה, עקרון טובת הילד, עקרון ההשתתפות, ועקרון ההתפתחות. נוסף עליהם קובעת האמנה שורה ארוכה של זכויות ספציפיות המתייחסות למגוון תחומי החיים והצרכים האוניברסליים של ילדים. חלק מהן זכויות שליליות (איסור פגיעה), אחרות חיוביות (חובת המדינה לספק שירותים סוציאליים), וחלקן זכויות אזרחיות (חירויות לפעול). נהוג לכנות חלוקה זו "שלוש ה־ה": הגנה, הקצאה, והשתתפות (The Three Ps: Protection, Provision, and Participation). במקובץ, האמנה משקפת את התפיסה שילדים וילדות אינם רק אובייקטים להגנה מפני פגיעה, אלא גם סובייקטים, בני אנוש שלצד תלותם במבוגרים יש להם צרכים, רצונות ואינטרסים נפרדים. למרות שהזכויות המנויות באמנה אינן בנות־אכיפה, מעבר למנגנון הפיקוח הבינלאומי הנשען על ועדת האו"ם שהאמנה יצרה בסעיפים 43–45, אפשר להתייחס אליה כאל "מפת זכויות" בעת החירום הנוכחית.
"תרגום" הוראות האמנה לחובות המדינה כלפי ילדי ישראל בעת מלחמת אוקטובר 2023
מהן זכויות הילדים והנוער בישראל, ומהן החובות המוטלות על המדינה ומוסדותיה מכוח האמנה כלפיהם, בעת מלחמת אוקטובר 2023? ניתן לאגד יחד את כלל הסעיפים באמנה לכדי ארבע עשרה חובות המוטלות בעת הזו על המדינה כלפי ילדיה, המחולקות לשלוש הקטגוריות של הגנה, הקצאה, והשתתפות, כמפורט בטבלה. אדון בתשע מתוכן, שלוש מכל קטגוריה, אשר כל אחת מהן ייחודית לעת הזו.
זכויות ילדים ונוער בישראל במלחמת 2023: שלוש ה־ה'
- החזרה מיידית של הילדים והילדות החטופים, דאגה לשלומם ומניעת העברתם לגורמים שלישיים
החובה הראשונה שאמנת האו"ם מטילה על המדינה היא דאגה לילדים החטופים, שהפגיעה בהם היא רב מימדית ומתמשכת בכל רגע שבו הם עדיין מוחזקים כבני ערובה. בין סעיפי האמנה המעגנים חובה זו ניתן למנות את סעיף 3 – עקרון טובת הילד, לפיו טובתם של ילדים חייבת להילקח בחשבון כגורם ראשון במעלה; סעיף 6 לאמנה – הזכות לחיים, להישרדות ולהתפתחות; סעיפים 8, 9 ו־10 הקובעים את הזכות לקשר בין ילדים לבין הוריהם ואת החובה להפרידם רק מנימוקי טובת הילד; סעיף 11 – איסור העברה בלתי חוקית של ילדים למדינות אחרות; סעיף 19 – הזכות להגנה מפני פגיעה והתעללות; סעיף 36 – האיסור על ניצול ילדים; סעיף 37 – הגנה מפני עינויים ועונש אכזרי; וסעיף 38 – כיבוד הדין ההומניטרי ודיני המלחמה. כפי שפורט במכתב למזכ"ל האו"ם, שנחתם על ידי כאלף מומחים ומומחיות בתחומים הקשורים לילדים, הידע המחקרי הקיים מצביע על הנזקים החמורים, המצטברים והבלתי הפיכים שעלולים להיגרם לכ־30 הילדים המצויים בשבי החמאס, שנלקחו מבתיהם באופן אלים, מפחיד ופתאומי, במקרים רבים זמן קצר אחרי שראו את הוריהם או בני משפחה אחרים נרצחים אל מול עיניהם ואת בתיהם נשרפים. עקרון טובת הילד, לפיו "בכל פעולות הנוגעות לילדים... תהא טובת הילד שיקול ראשון במעלה", מחייב את מדינת ישראל לתת עדיפות לשחרור הילדים החטופים, כדי למנוע את המשך הפגיעה בהם ולהבטיח התחלה מיידית של תהליכי שיקום. חובה זו חלה ביתר שאת לגבי הילדים המצויים בשבי ללא הורה, ולגבי עשרת הילדים שגילם פחות מחמש שנים, וזאת בשל הסיכון החמור במיוחד שהשבי מסב להתפתחותם הנפשית, הפיזית, החברתית והקוגניטיבית.
- הגנה על כלל ילדי ישראל מפני פגיעת טילים ופעולות עוינות אחרות במסגרת המלחמה
אמנת האו"ם מטילה חובה על המדינה לתת עדיפות גבוהה להגנת כלל ילדי ישראל מפני פגיעות שיתחוללו במסגרת המלחמה, מתוך מגוון הצרכים החברתיים והביטחוניים בעת הזו. חובה זו נגזרת בעיקר מסעיפים 3 (טובת הילד כשיקול ראשון במעלה), 6 (חיים, הישרדות והתפתחות), ו־19 (הגנה מפני פגיעה והתעללות). בכלל זה על המדינה להבטיח כי ילדים יוכלו לשהות במרחבים מוגנים (ממ"דים או מקלטים) שניתן להגיע אליהם במהירות בכל שעות היממה. חובה זו להגן מייצרת גם חובה אקטיבית לבנות באופן מידי אזורים מוגנים במקומות בהם אין מספיק כאלו. בכלל זה, "שבת הדמים" של ה־7 באוקטובר הבליטה את העדרם של מרחבים מוגנים ביישובי הקהילות הבדואיות בנגב. על המדינה מוטלת החובה למפות את כלל היישובים בישראל, יהודים וערבים, בדרום הארץ ובצפונה, בהם אין מספיק מרחבים מוגנים, ולהיערך לבניה מזורזת לתיקון המצב. במקרה הצורך, על המדינה להבטיח פינוי של יישובים נוספים מקווי העימות כדי להבטיח את שלומם של ילדים ומשפחות.
- הבטחת שלומם וביטחונם של ילדים ערבים ברחבי ישראל לרבות מזרח ירושלים
מעבר לחובת המדינה להגן על כלל ילדי ישראל מפני איומים מחוץ, חלה עליה גם החובה להגן עליהם מפני איומים בתוך החברה הישראלית. כפי שילדים זכאים להגנה מפני תקיפות מיניות, אלימות, איומים, ניצול וכדומה, פגיעות שכדי למנען הקימה המדינה לאורך שנים מנגנוני דיווח, אכיפה ומניעה, כך חלה בעת הזו על המדינה החובה למנוע פגיעות הנובעות משנאה ומהסתה. דיווחים ברשתות החברתיות ובתקשורת חושפים ביטויי גזענות ושנאה כלפי האוכלוסייה הערבית בישראל, שהתעצמו בצל המלחמה לנוכח העלייה בעוינות ובחשדנות נגד כלל דוברי הערבית החיים בישראל. זאת, בנוסף לגל האלימות הגואה בחברה הערבית בשנים האחרונות שיצא מכלל שליטה במהלך חודשי כהונתה של הממשלה הנוכחית. ילדים ערבים המתגוררים בישראל חיים בפחד על חייהם, ועל המדינה חלה חובה למנוע פגיעות בהם הן באמצעים חינוכיים, והן באמצעי הרתעה, מניעה וענישה נגד כל מי שמבצע פשעי שנאה בתוך ישראל.
ב. זכויות סוציאליות
- הבטחת פתרונות דיור מתאימים ובטוחים לילדים ולמשפחות שניזוקו בזמן המלחמה
מתקפת הטרור וירי הטילים המתמשך הפכו כ־200,000 ילדים ומשפחות מיישובי עוטף עזה, מיישובי הצפון וממקומות אחרים שבהם היו פגיעות כתוצאה מירי טילים, לפליטים חסרי בית. הם שוהים באופן זמני במלונות, בבתי מכרים או במתקני שהייה אחרים. השהייה בדיור זמני מערערת את שגרת חייהם המטולטלת ממילא של הילדים, מקשה על השבת תחושת הבטחון עבורם ומעכבת את תהליכי השיקום והטיפול שנחוצים נוכח האירועים הטראומטיים שחוו. הצטופפות משפחות בחדרי בתי מלון מייצרת מתיחות נוספת בתוך המשפחות ואינה מהווה פתרון בר קיימא. על מדינת הישראל מוטלת החובה למצוא לילדים אלו ולמשפחותיהם פתרונות דיור קבועים במהירות האפשרית, כאלו שיוכלו להיחשב כ"בית", כדי להבטיח את זכותם להתפתחות תקינה, לשיקום, ולהגנה מפני פגיעות נוספות.
- הקצאה מיידית של משאבים לטיפול נפשי ושיקום ילדים, לרבות שיקום מודע טראומה
מתקפת הטרור של ה־7 באוקטובר ייצרה גלי טראומה נרחבים החורגים מעבר לפגיעה הנפשית הקשה בנפגעים הישירים ששרדו. חדירת המחבלים לתוך בתיהם של משפחות וילדים, לתוך חדרי הממ"ד ולחדרי השינה, מעשי הרצח וההתעללות וחטיפתם של מאות אזרחים ובהם נשים, ילדים ותינוקות, מהווים טראומה בהתגלמותה הקיצונית ביותר. בשבועות, בחודשים ובשנים הקרובות ניתן לצפות שהדרישה לטיפול בפוסט־טראומה תגיע לא רק מהניצולים אלא מחלקים נרחבים באוכלוסייה. ילדים ונוער נמצאים בסיכון מוגבר לסבול מסימפטומים פוסט־טראומטיים בשל הקושי שלהם לתת משמעות לאירועים הבלתי נתפסים שהתרחשו, להשיב תחושה של שליטה, ולפרש את המציאות באופן המאפשר תפקוד. יש להניח שהמעגלים הישירים שנפגעו יזדקקו לטיפול מידי, אינטנסיבי ורב־תחומי. על המדינה מוטלת חובה להקצות במהירות משאבים כדי לאפשר לצוותי טיפול שעברו הכשרה מתאימה לתת מענים לכל אותם ילדים ונוער הזקוקים לטיפול ולשיקום נפשי. זאת, בנוסף לחובה להבטיח שירותי בריאות ובריאות הנפש באופן שוויוני ומלא לכלל ילדי ישראל.
- הבטחת המשכיות בחינוך תוך מתן מענים לצרכים הנובעים מהמלחמה
סעיפים 28 ו־29 באמנה קובעים את חובת המדינה לספק לכלל הילדים חינוך הולם ונגיש. יתרה מכך, האמנה קובעת את זכותם של ילדים שחינוכם יכוון אותם בין היתר לפיתוח יחס של כבוד לזכויות אדם וסובלנות כלפי קבוצות אתניות, דתיות ולאומיות שונות, לצד פיתוח יחס מכבד לתרבותם. החינוך צריך להינתן תוך התאמות מירביות שיאפשרו הכללה של ילדים בעלי צרכים מיוחדים, כקבוע בסעיף 23. מהוראות אלו נגזרת חובתה של המדינה להבטיח חינוך נגיש, איכותי, בטיחותי ומכליל במהלך המלחמה לכל ילדי ישראל, ובפרט לילדים שפונו מבתיהם, שחוו טראומות, או שאיומי הטילים ממשיכים לפגוע בשגרת חייהם ובתחושת הבטחון שלהם. מערכת החינוך חייבת, אם כן, להצטייד במהירות לא רק בצוותים פדגוגים נאותים ברחבי הארץ, אלא גם במבנים בטיחותיים ובמעטפת פיזית ואנושית שתבטיח את המשך התפתחותם הרגשית והחינוכית של כלל הילדים בישראל.
ג. זכויות אזרחיות
- הבטחת פרסום מידע מובן, מותאם ונגיש לכלל הילדים
ככל שאירועי ה־7 באוקטובר נחשפים והולכים, כך מתברר שהשפה אינה יכולה לתאר את הזוועות שבוצעו והעין מתקשה לראות ולהבין את המראות המחרידים. סעיף 17 באמנה קובע את זכותם של ילדים ונוער לנגישות לאמצעי תקשורת בטוחים. הוראה זו, בצירוף ההוראות המתייחסות לזכותם של ילדים להגנה מפני פגיעה, להתפתחות תקינה, ולבריאות נפשית ופיזית, מטילים על רשויות המדינה החובה להבטיח העברת מידע באשר לאירועי המלחמה באופן המותאם לילדים ונוער בגילאים שונים. על רשויות המדינה לספק לצוותים חינוכיים, להורים ולילדים עצמם כלים להתמודדות עם מראות מעוררי טראומה, ולהדריכם לבחירה מושכלת של מקורות מידע. במקרים מתאימים יש למנוע חשיפה של ילדים לתכנים מזיקים. המתח בין הרצון לגונן על ילדים ונוער מפני העובדות הבלתי נתפסות של ה־7 באוקטובר, לבין זכותם לדעת, להבין, ולגבש עמדה על סמך מידע מהימן וברור, מייצר אתגר של ממש. האיזון תלוי, בין היתר, בגיל הילד או הילדה ובקיומם של מבוגרים מתווכים סביבם.
- הבטחת חופש הביטוי ומניעת ביטויי שנאה והסתה נגד ילדים ערבים וילדים המביעים עמדות בלתי מקובלות
עקרון ההשתתפות המעוגן בסעיף 12 לאמנה משקף את תפיסת האמנה את הילדים והילדות כסוכנים פעילים (agents) בעלי רצונות, דעות, אינטרסים וצרכים נפרדים לצד תלותם באחרים ויכולותיהם המתפתחות. יחד עם הזכות לקחת חלק בתהליכי קבלת החלטות פרטיות בעניינם, האמנה קובעת גם את זכותם של הילדים לחופש הביטוי, להתאגדות ולהפגנה, וחופש המצפון והדת (סעיפים 13–15). מהוראות אלו נגזרת חובתה של המדינה, במיוחד בתקופה רגישה זו, לאפשר לילדים ונוער מכלל המגזרים, הלאומים והקבוצות בישראל להביע את עמדותיהם באופן אישי וקבוצתי, תוך קביעת גבולות ברורים של המותר והאסור במסגרת חופש הביטוי. הזירה המרכזית בה מביעים ילדים ונוער את עמדותיהם היא הרשתות החברתיות באינטרנט, ויש לוודא שילדים ונוער חופשיים לבטא את עמדותיהם באופן גלוי ובטוח, ללא חשש מפגיעה, כל עוד אינם מבטאים בעצמם עמדות פוגעניות, מאיימות ומסיתות.
- הקפדה על הליך הוגן לילדים ובני נוער חשודים ונאשמים בעבירות בטחון, הסתה ואיומים
צידו השני של חופש הביטוי הוא כאמור האיסור לעודד אלימות, לתמוך בטרור או לאיים בפגיעה ביחידים או בקבוצות. בצל המלחמה מתקיימת פעילות נרחבת של מערכות אכיפת החוק לשם גילוי, הבאה לדין וענישה של אלו שעוברים עבירות כאלו. לעיתים קרובות הגבול בין התבטאויות המצויות בתוככי מסגרת חופש הביטוי לבין אלו שמחוצה לו – מטושטש. אמנת האו"ם מזכירה, בסעיפים 37 ו־40, כי לילדים ולנוער החשודים ונאשמים בעבירות נתונה זכות להליך הוגן, ליחס מכבד, ובמקרים מתאימים להטיה לחלופה להליך הפלילי, וכי אין להפעיל עונש משפיל ואכזרי או מעצר שווא. למרות המתיחות המוגברת בימים אלו והפחד מהתלקחות בתוך גבולות המדינה, חובה על רשויות המדינה להקפיד על זכותם של בני נוער חשודים ונאשמים בהליך הוגן, ביחס מכבד, ובגישה שיקומית וחינוכית.
סיכום
תשומת הלב המיידית בעיתות מלחמה ומתקפות טרור מכוונת להגנה על אזרחים, ובפרט ילדים. ואכן האמנה מחייבת את המדינה לנקוט בכל הפעולות הנדרשות כדי להגן על ילדי ישראל בעת הזו. בפרט, מוטלת על המדינה חובה מיידית לנקוט במירב המאמצים כדי להשיב באופן מיידי את הילדים הנמצאים בשבי החמאס, וזאת בנוסף על החובה להגן על כלל ילדי ישראל מפני מתקפות טילים ופגיעות אחרות הנובעות מהמלחמה. האמנה מדגישה גם את חובות המדינה להבטיח את המשך קיום השירותים הציבוריים הניתנים לילדים בשגרה, ועתה ביתר שאת תוך התאמות למצב החירום, ובכלל זה חינוך, בריאות, רווחה, ודיור. תרומתה של האמנה בהעשרת הדיון הוא בכך שהיא מתייחסת גם לחובות המדינה לאפשר לילדים ובני נוער להיות אזרחים פעילים בחברה, להביע את עמדותיהם, לצרוך מידע ולהשתתף בקבלת החלטות פרטיות וציבוריות, באופן בטוח, תואם־גיל, ומכבד. תרומה נוספת של המסגרת הנורמטיבית שמייצרת האמנה היא הדרישה ליישם את כל החובות הללו באופן שוויוני, המקדם התפתחות מיטבית, והמתבסס על טובת הילד כשיקול מרכזי.
פרופ' טלי גל היא מחזיקת הקתדרה לזכויות ילדים ונוער בפקולטה למשפטים ובמכון לקרימינולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, ועומדת בראש התכנית לזכויות ילדים ונוער במרכז מינרבה לזכויות אדם בפקולטה למשפטים.