מדיניות המחסומים במזרח ירושלים פוגעת בזכויותיהם הבסיסיות של ילדים, כולל הזכות לחינוך, להתפתחות, להשתתפות ולכבוד, כפי שמעוגן במשפט הבין־לאומי והישראלי
המציאות היומיומית בשטחי מזרח ירושלים מעוררת דאגה לתושבים נוכח מדיניות המחסומים, כמו אלה שבמחנה הפליטים שועפאט השוכן בתוך השטח המוניציפאלי של העיר ועל גבולות הגדר. התושבים מתמודדים עם מעברים שבהם המחסום מהווה גורם מכריע בגישה לשירותים ציבוריים, למקומות עבודה ולמוסדות חינוך. גם בכפר עקב, הנמצא בתוך השטח המוניציפלי של ירושלים, נוצרים אתגרים דומים בהם תושבים בעלי מעמד של תושבי קבע, נדרשים לחצות מעברים למטרות יומיומיות בסיסיות בתוך העיר. מדיניות זו מדגישה המצב הייחודי של מזרח ירושלים, בו המחסומים בתוך השטח העירוני משפיעים על איכות חיי התושבים, ומעוררים שאלות משפטיות וחברתיות מורכבות.
מחסומים אלה אינם מהווים מגבלה פיזית בלבד, אלא גם גורמים לפגיעה מתמשכת בזכויות הבסיסיות של התושבים. ההפליה המתמשכת בהקצאת משאבים ושירותים מחריפה את אי־השוויון הקיים ממילא, שכן היא לא רק מגבילה את חופש התנועה, אלא גם מצמצמת את הנגישות לשירותים חיוניים ולתשתיות בסיסיות, באזורים אלו. מצב זה מעמיק ומגביר את תחושת אי השוויון בעיקר בקרב הילדים, אשר הם האוכלוסייה המוחלשת ביותר בהקשר זה, שכן הם מצויים בשלבי התפתחות רגשית, חברתית וחינוכית קריטיים. השפעת המחסומים על ילדים חורגת ממגבלות תנועה וניידות גרידא, היא פוגעת בזכותם לחינוך, בזכותם להתפתחות מיטבית ובזכותם לכבוד אישי. נוסף על כך, מעברם היומיומי במחסומים מלווה לעיתים קרובות ביחס מפלה ומשפיל מצד גורמי הביטחון, באופן שמחדד את המסר הכואב שמשדרות מערכות אלו – מסר של שלילת שוויון והיעדר הכרה בכבודם ובזכויותיהם של ילדים אלו.
במסגרת עבודתי בקליניקה לבני נוער בסיכון, נחשפתי מקרוב למציאות היומיומית המורכבת של בני הנוער ממזרח ירושלים, במהלך השתתפותם בסדנה השיקומית של הקליניקה, שנועדה להעניק להם כלים וידע משפטי להשתלב בחברה ולהשיבם למסלול חיים תקין תוך כדי תהליך של למידה.
הנערים שיתפו אותי בחוויותיהם הקשות, אחד הנושאים שעלה שוב ושוב היה המסע היומיומי שלהם למוסדות חינוך או לאוניברסיטה. דרך שאמורה לארוך דקות ספורות בלבד מתמשכת לעיתים קרובות לשעות ארוכות בשל עיכובים בלתי נסבלים במחסומים ויחס פוגע ובלתי ראוי, שמותיר בהם תחושות של פגיעה בכבודם העצמי.
הפער בין המטרות של ההליך השיקומי במסגרת הסדנה, שמבקש להקנות לנערים אופק חיובי, לחזק את תחושת השייכות והמשמעות שלהם בחברה, לבין המציאות הקשה שבה הם נתקלים, הוא מטריד. כיצד ניתן לצפות מילדים להשתקם ולהאמין במערכת החברתית, כאשר מדי יום הם נתקלים במכשולים פיזיים ורגשיים שמערערים ופוגעים בתחושת הערך העצמי שלהם? קושי זה אינו מוגבל לילדי הסדנה בלבד, אלא מדובר בפגיעה מערכתית החולשת על כלל הילדים העוברים דרך מחסומים אלו בדרכם למוסדות חינוך.
מדיניות זו מובילה להפרה בזכויות בסיסיות המעוגנות במשפט הישראלי והבין־לאומי, ובהן הזכות לחינוך, הזכות לחופש התנועה, הזכות לכבוד והזכות לשוויון, אשר נרמסות שוב ושוב. פגיעות אלו, לא רק מגבילות את נגישותם של הילדים לחינוך ולשירותים חיוניים, אלא אף מערערות את עקרונות היסוד של האמנה הבין־לאומית לזכויות הילד, ובראשם הזכות להתפתחות, שהיא הבסיס לשיקום משמעותי ולהגשמת הפוטנציאל האישי שלהם.
בעקבות המלחמה, חלה החמרה ניכרת במדיניות המחסומים. הגבלות התנועה הוקשחו, וצעדי הפיקוח במחסומים הפכו לקפדניים ומתמשכים יותר, תוך עיכובים ארוכים וחוויות יומיומיות מתסכלות. מציאות ביטחונית זו העמיקה את הפערים בין הילדים שגרים משני צדי המחסומים, תוך שהיא מערערת את תחושת היציבות, השייכות והכבוד העצמי של מי שנאלצים לעבור דרכם מדי יום.
מעמד תושבי ירושלים המזרחית
מעמדם המשפטי של תושבי מזרח ירושלים, המוגדרים כ"תושבי קבע" (להבדיל מאזרחים) איננו שולל מהם את ההגנה על זכויות האדם החוקתיות והבסיסיות, אשר מוקנות לכל אדם בשטח בו חל המשפט הישראלי. חוקי היסוד של מדינת ישראל, ובראשם חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, חלים עליהם ומגנים על זכויותיהם לחיים בכבוד, לשוויון, לחינוך ולחופש תנועה. פגיעות מתמשכות בזכויות אלו עומדות בסתירה ישירה למחויבותה של המדינה לשמור על זכויות האדם של כלל תושביה.
החשיבות של שמירה על זכויות יסוד אלו מתעצמת כשמדובר בילדים, לאור היותם קבוצה מוחלשת ותלויה ביחס למבוגרים. חשיבות זו מתעצמת אף יותר כשמדובר בילדים החיים בחברה המתמודדת עם הזנחה מתמשכת, וזקוקים להגנה מיוחדת ומוגברת ולפעולה אקטיבית מצד המדינה למימוש זכויותיהם. יש זיקה ישירה בין שמירה על זכויות אלו לבין הבטחת התפתחותם התקינה, השתלבותם החברתית בעתיד והפחתת תחושת ההדרה שהם חווים.
על המדינה להבטיח מימושן של זכויות חברתיות וכלכליות של ילדים, כמו גישה לחינוך איכותי, שירותי בריאות ושוויון הזדמנויות. זכויות אלו אינן נפרדות מזכויות אזרחיות כמו חופש תנועה, אלא משלימות אותן. ישנה חובה להבטיח לא רק את הזכויות הבסיסיות של כלל תושבי מזרח ירושלים, אלא לדאוג גם שזכויותיהם של ילדי מזרח העיר יזכו למענה הולם המכיר בצרכיהם הייחודיים, הנובעים מגילם הצעיר, מהקשיים החברתיים שאיתם הם מתמודדים ומהפגיעות המיוחדת שלהם בסביבה עוינת ומאתגרת.
הפגיעה בזכויות: השלכות מדיניות המחסומים על התפתחות ילדי מזרח ירושלים
הזכות להתפתחות מעוגנת בסעיף 12 לאמנה לזכויות הילד (1989) ומהווה אבן יסוד לזכויות הילד. זכות זו מבטאת ההכרה בחשיבות סביבה בטוחה ותומכת שתאפשר את צמיחתו הפיזית, הרגשית, החברתית והאינטלקטואלית של הילד.
פגיעה בזכויות חוקתיות מובילה בהכרח לפגיעה בזכות להתפתחות, שכן זכויות אלו חוברות יחדיו למימושה המלא של הזכות. על אף שהאמנה הבין־לאומית משמשת אך ורק ככלי פרשני כל עוד אין חוק הקולט אותה במפורש, ומעמדה אינו במעמד זכויות חוקתיות המחייבות הגנה מפורשת, ההגנה על הזכות להתפתחות במצב הזה אינה רק כלי לפרשנות ומעמדה איננו נחות, אלא שהיא מחייבת הגנה, מאחר שפגיעות בזכויות חוקתיות אלו מחייבות את בית המשפט להעניק הגנה אפקטיבית על הזכויות החוקתיות, וכתוצאה מכך גם על הזכות להתפתחות, כיוון שכל הזכויות הללו קשורות זו בזו, וכולן נדרשות יחד כדי להבטיח את מימוש זכות הילד להתפתחות באופן מלא.
הזכות לחינוך מעוגנת באמנות בין לאומיות כגון האמנה לזכויות הילד וכן בחוקי מדינת ישראל, המבטיחים לכל ילד גישה לחינוך איכותי. חינוך הוא לא רק אמצעי לרכישת ידע, אלא יסוד מרכזי בעיצוב אישיותם של ילדים, בפיתוח כישורי חיים עבורם ובמימוש הפוטנציאל האישי שלהם. מדיניות המחסומים הנמצאת במזרח ירושלים יוצרת מכשולים בפני ילדים, אשר מגבילים את נגישותם למסגרות חינוכיות ולפעילויות חברתיות ותרבותיות. מכשולים אלו, המתבטאים בעיכובים ממושכים, היעדרות כפויה מלימודים, ותחושת תסכול מתמשכת, פוגעים באופן ישיר בזכות לחינוך. הפגיעה בזכות זו ניכרת בירידה בהישגים הלימודיים ובאי השלמת הלימודים. יתרה מכך, הפגיעה בזכות זו משליכה על הזכות להתפתחות, שהרי התפתחותם הפיזית, הרגשית והאינטלקטואלית של הילדים תלויה במידה רבה בגישה למערכת חינוך מסודרת ותומכת.
יתר על כן, המחסומים מייצרים אווירה עוינת, המאופיינת בתחושות פחד ותסכול, והפוגעת במרקם הרגשי של הילדים ומערערת את תחושת הערך העצמי שלהם. אווירה זו מהווה פגיעה חמורה בזכות החוקתית לכבוד אדם, אשר מוגנת בחוקי היסוד של מדינת ישראל. פגיעה זו מתעצמת לא רק בשל העיכובים הממושכים, אלא גם בשל היחס המשפיל והמפלה שילדים אלו חווים על בסיס יומיומי. כבוד האדם אינו רק עקרון משפטי, אלא תנאי בסיסי להתפתחות נפשית, חברתית וחינוכית תקינה. ילדים שזכותם לכבוד נפגעת מתקשים לבנות תחושת ערך עצמי ולבסס זהות חיובית, מה שמוביל לפגיעה מתמשכת בכושרם להשתלב ולהתפתח כחלק אינטגרלי מהחברה. מציאות זו לא רק גורמת עוול לילדים עצמם, אלא מהווה כשל מערכתי הפוגע באפשרות להבטיח להם עתיד שוויוני ומשגשג.
גם זכותם של הילדים לחופש תנועה – זכות יסוד המוגנת במשפט הישראלי ובאמנות בין־לאומיות – נפגעת באופן משמעותי. חופש התנועה הוא זכות קריטית במיוחד עבור ילדים, הנמצאים בשלב התפתחותי שבו התנועה, הגילוי והמעורבות בסביבה החברתית הם חלק בלתי נפרד מתהליך התבגרותם ובריאותם הנפשית. מגבלות תנועה חמורות, כמו אלה הנכפות על ילדי מזרח ירושלים, פוגעות ביכולתם לחקור, ללמוד ולהשתתף בחיי הקהילה ללא הפרעה.
על המדינה מוטלת החובה להבטיח לילדים תנאים המאפשרים חופש תנועה בסביבה בטוחה, תומכת ונוחה, שתתרום להתפתחותם התקינה ותממש את הפוטנציאל הגלום בהם. ילדי מזרח ירושלים ניצבים מול מציאות הפוכה לחלוטין, המאופיינת בסגר ובמגבלות חמורות. פגיעה ממושכת בזכויותיהם של ילדים אלו אינה רק עוול אישי, אלא פוגעת במרקם החברתי וביכולת להבטיח תנאים שוויוניים והוגנים לכלל החברה.
הפגיעה בזכות להשתתפות
הזכות להשתתפות בחיי התרבות, המעוגנת בסעיף 31 לאמנה הבין־לאומית לזכויות הילד (1989), מכירה בזכותו של כל ילד להשתתף בפעילויות חברתיות, תרבותיות, אמנותיות ובילוי פנאי כחלק אינטגרלי מהתפתחותו הרגשית, החברתית והאישית. על פי סעיף זה, מוטלת על המדינות החובה להבטיח סביבה תומכת המאפשרת לילדים לממש זכות זו באופן שווה. זכות זו קשורה לזכות לכבוד, המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אשר מחייבת את המדינה להגן על כבודם של ילדים ולספק להם תנאים שוויוניים להתפתחותם.
מדיניות המחסומים במזרח ירושלים פוגעת בזכות זו באופן מהותי. המגבלות הפיזיות, העיכובים המתמשכים וההשפלה המובנית הנגרמת מהמעבר במחסומים, יוצרים מכשולים ישירים ועקיפים המונעים מילדים להשתתף בפעילויות חינוכיות, חברתיות ותרבותיות. מציאות זו אינה רק מגבילה נגישותם לפעילויות אלה, אלא גם פוגעת בתחושת השייכות שלהם.
הפגיעה בזכות להשתתפות, אם כך, נושאת השלכות רחבות היקף, שכן ילדים המודרים מהפעילויות החינוכיות והחברתיות עלולים להרגיש מנותקים מהחברה, דבר שיכול להשפיע על ההתפתחות האישית שלהם ולעכב את יכולתם להשתלב בחברה בעתיד. יש לראות בהגבלת זכות זו את אחת הסיבות המרכזיות למצוקתם של הילדים, ולכן בהתאם לרוח האמנה הבין־לאומית לזכויות הילד ולעקרונותיה, יש לפעול לקידום השתתפותם של ילדים במרחבים חינוכיים וחברתיים, תוך הכרה בכך שהשתתפות זו חיונית לרווחתם ולהתפתחותם התקינה.
תכלית המחסומים
מדיניות המחסומים נועדה בראש ובראשונה להגן על בטחון הציבור. מצב זה מעלה שאלות חשובות באשר לאיזון הנדרש בין הצורך הביטחוני לבין שמירה על זכויות הילדים. כאשר בוחנים את התמונה בכללותה ומאזנים בין השיקולים הביטחוניים לבין הפגיעה בזכויות הילדים, יש לקחת בחשבון כי הילדים הינם קבוצה פגיעה, שדורשת הגנה ייחודית והם נפגעים קשות מהסדרים אלה, למרות שלרוב הם אינם היעד הישיר של תכלית ההסדר. כאשר זכויות אלו נפגעות בשל יישום המחסומים, יש לשאול אם אכן מדובר באמצעי שמצליח להגשים את מטרתו באופן מידתי.
למרות שמטרת המחסומים היא ביטחונית ואינה מכוונת ישירות כלפי ילדים, ניתן וצריך לשקול חלופות שיפחיתו את הפגיעה בזכויותיהם תוך שמירה על הצרכים הביטחוניים, מאחר שהילדים נפגעים קשות מהסדר הזה. לדוגמה, ניתן לשקול הקצאת מסלולים ייעודיים עבור תלמידים או להעניק עדיפות במעברים עבור ילדים בדרכם למוסדות חינוך, כך שבמצבים ביטחוניים מורכבים תתאפשר גמישות מדיניותית, בעוד שבזמנים שגרתיים תינתן הקלה משמעותית יותר. צעדים אלו עשויים להפחית את הפגיעה בזכויות הילדים, מבלי לפגוע בתכלית הביטחונית של המחסומים.
על פי עקרונות המשפט הבין־לאומי והישראלי, כל מדיניות, כולל זו הביטחונית, מחויבת לעמוד במבחן המידתיות ואמורה לבחון חלופות פחות פוגעניות. הפגיעה בכל הזכויות האלה של הילדים, בהיותה כבדת משקל, מעלה ספקות באשר למידתיותה ולהצדקת הפעלת המחסומים במתכונתם הנוכחית, במיוחד לאור השפעתם על ילדים – קבוצה פגיעה הזקוקה להגנה מוגברת.
סיכום
הפגיעות המתמשכות בזכויותיהם של ילדי מזרח ירושלים לרבות הזכות לחינוך, להתפתחות, להשתתפות ולכבוד – מהוות הפרה ממשית של זכויותיהם. מדיניות זו מחייבת שינוי, לצד מאמץ ממשי להקל על המגבלות וליצור מסגרת משפטית וחברתית המקדמת את מימוש זכויות הילדים.
על המדינה מוטלת החובה לנקוט בצעדים אקטיביים להבטחת סביבה תומכת, שוויונית ובטוחה, שתאפשר לילדים לממש את הפוטנציאל הגלום בהם. כך למרות הגדרתם כתושבים להבדיל מאזרחים, אין בכך כדי לגרוע ממעמדן החוקתי של זכויותיהם, הן בהתאם לאמנה לזכויות הילד והן בהתאם לזכויות האדם החוקתיות.
