תוכנית הרכבל בירושלים פוגעת בזכויות היסוד של תושבי האזור, לקניין, לפרטיות ולקיום בכבוד. התוכנית מקדמת שיקולים תיירותיים ותחבורתיים על חשבון רווחת התושבים המקומיים, והתקדמה בהליך תכנון מזורז, ללא בחינה ראויה של חלופות פחות פוגעניות, ותוך עיכובים ממושכים ביישומה.
בשנת 2016 הוצעה תוכנית להקמת רכבל בירושלים, שמטרתה לשפר את הנגישות לאתרים מרכזיים בעיר העתיקה וסביבתה, במיוחד באגן הדרומי־מזרחי של העיר העתיקה, ולהקל על הגישה לאתרים בעלי חשיבות לאומית, עולמית, תיירותית לכל הדתות.
פרויקט הרכבל נועד לאזן בין פיתוח התיירות והנגשת האתרים הקדושים בעיר העתיקה ירושלים, לבין שמירה על אופייה הייחודי של העיר ועל הנוף ההיסטורי הקיים בה מזה מאות שנים. ובאמצעותו צפוי זרם המבקרים בעיר העתיקה להשתפר ולגדול משמעותית, בפרט אל רחבת הכותל המערבי.
בשנים 2017–2019 עברה תוכנית הרכבל שלבים שונים, ואושרה על ידי הממשלה, כולל דיונים בוועדה הארצית לתשתיות לאומיות (ות"ל), בהשתתפות נציגים ממשרד התיירות, עיריית ירושלים, גופי דת ותושבים מקומיים. עם קידום התוכנית עלו התנגדויות רבות מצד גורמים שונים, ובהם תושבים מקומיים, גופי דת וארגונים סביבתיים. בין היתר הועלו טענות של פגיעה בנוף ההיסטורי והייחודי של העיר העתיקה, בחינה לא מספיקה של חלופות תחבורתיות פחות פוגעניות, ופגיעה בזכויות יסוד, בכך שהרכבל צפוי לפגוע בפרטיותם של תושבי האזור בשל מעבר הקרונות מעל בתיהם, ולהשפיע לרעה על פרנסתם של סוחרי העיר העתיקה. העדה הקראית הביעה התנגדות למעבר הרכבל מעל בית העלמין שלה, בטענה שהדבר מהווה פגיעה חמורה בכבוד המת. נוסף על כך, נטען כי התוכנית פוגעת בזכות הקניין של תושבי סילואן ובעלי הקרקעות בשל הפקעת שטחים פרטיים לטובת מימוש הפרויקט.
בהמשך, בנובמבר 2019 אושרה התוכנית על ידי ועדת השרים לענייני תכנון ובנייה (קבינט הדיור). בתגובה לכך הוגשו ארבעה עתירות לבג"ץ, אשר משקפות ומדגישות את הרגישות הציבורית והמשפטית שהפרויקט מעורר, במיוחד בנוגע להשלכותיו על זכויות האדם של התושבים המקומיים. בין העתירות הייתה העתירה שהתמקדה בזכויותיהם של תושבי סילואן. היא לא זכתה להתייחסות, על אף שהטענות בעניין הועלו במסגרת ההליך המשפטי במפורש על ידי בא כוחם של התושבים.
המחיר הנסתר של הרכבל בירושלים: פגיעה בזכויות יסוד
תוכנית הרכבל נועדה להנגיש את האתרים הקדושים בעיר העתיקה עבור מבקרים, שלרוב הינם תיירים ותושבי ישראל, המגיעים לביקורים קצרים ובתקופות מסוימות. בעוד שהמטרה התיירותית עשויה להיטיב עם המבקרים הזמניים, היא פוגעת באופן משמעותי בזכויות היסוד של תושבי האזור. פגיעות אלו עשויות להוות הפרה חמורה של זכויות יסוד, בכך שהן בלתי מידתיות, במיוחד עבור תושבי סילואן שייאלצו להתמודד עם השלכות הפרויקט באופן יומיומי ומתמשך לאורך חייהם. העדפת צורכי מבקרים מזדמנים על פני זכויותיהם של תושבים קבועים, מעלה שאלות כבדות משקל בנוגע למידתיות ההחלטה והגינותה, לא ראוי וצודק לפגוע בזכויותיהם הבסיסיות של התושבים המקומיים בתמורה לנוחות שמספק הרכבל לתיירים ולמבקרים. פגיעות אלו כוללות: פגיעה בזכות לקניין לאור מעבר הקרונות מעל נכסיהם הפרטיים, פגיעה בפרטיות ופגיעה בזכותם לקיום בכבוד עקב עומסי רעש ותנועה מוגברים.
פגיעה בזכות הקניין והפקעת רכוש פרטי
זכות הקניין מעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ומשמעותה היא שלכל אדם יש את הזכות להחזיק ברכושו ולעשות בו שימוש חופשי. סעיף 11 לחוק המקרקעין מגדיר את הבעלות על הקרקע כזכות תלת־ממדית המתפרסת על תת־הקרקע, הקרקע, וחלל הרום שמעליה, מה שמעניק להם בעלות ושליטה מליאה גם על המרחב האווירי שמעליה. תוכנית הרכבל בירושלים, שתוואי הקרונות שלה מתוכנן לעבור בגובה נמוך מעל נכסיהם הפרטיים של תושבי סילואן, מעוררת חששות כבדים להפרת זכות זו. מעבר הקרונות עלול להגביל את יכולת התושבים לממש את זכותם המלאה על רכושם, שכן קיומו של הרכבל עשוי להטיל מגבלות משמעותיות על אפשרויות שימוש עתידיות בקרקע, לרבות הגבלות על בנייה או פיתוח בשל דרישות בטיחותיות או תכנוניות הנובעות ממעבר הרכבל. מגבלות אלו עשויות להוביל לצמצום משמעותי של פוטנציאל ההשבחה של הנכסים ואף לגרום לירידת ערכם.
יתר על כן, מימוש התוכנית צפוי להוביל במקרים מסוימים להפקעת שטח פרטי. הפקעת קניין פרטי היא צעד דרמטי המחייב הצדקה ברורה, מבוססת ומידתית וקפדנית, תוך שימוש באמצעים שפגיעתם פחותה ככל הניתן בהתאם לפסקת ההגבלה שבחוק היסוד. השאלה העולה היא אם תכלית הפרויקט הכוללת צרכים תיירותיים ותחבורתיים אכן מצדיקה הפקעה של קניין פרטי?.
הזכות לפרטיות
הזכות לפרטיות מעוגנת בס' 7 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. היא מגנה על מרחבו האינטימי של הפרט ומבטיחה את חירותו לחיות ללא חדירה בלתי סבירה מצד גורמים חיצוניים. חשיבותה של הזכות לפרטיות גוברת במיוחד באזורים עירוניים צפופים, כמו שכונת סילואן, שבהם מגבלות המרחב הפיזי מקלות על פלישה למרחבים האישיים של התושבים. במצבים כאלה, כל פגיעה בפרטיות משפיעה באופן ישיר וממשי על תחושת הביטחון והשליטה בחיי היומיום.
תוכנית הרכבל, שתוביל לתנועת קרונות מעל בתים פרטיים בשכונת סילואן , מעוררת חשש להפרת הזכות לפרטיות. תנועה מתמדת של נוסעים בגובה נמוך יחסית, שבו הנוסעים עלולים לצפות ישירות לבתים ולחצרות הפרטיות, דבר המהווה פלישה מתמדת למרחב האישי של התושבים.
האם העברת הפרויקט להליך מזורז נעשתה באופן ראוי, בהתחשב בזכויות היסוד?
תוכנית הרכבל הועברה להליך תכנון מזורז במסגרת תוכנית תשתית לאומית (תת"ל) 86 במסגרתה היא הוכרזה על ידי שר התיירות "פרויקט תיירות לאומי", בהתאם לסעיף 76ב1(ב)(4) לחוק התכנון והבניה. הבחירה לפעול בהליך מזורז עוררה טענות ושאלות מהותיות בנוגע לנכונות הבחירה להכיר בפרויקט כתשתית לאומית, במיוחד כאשר מדובר בפרויקט בעל השלכות משמעותיות על זכויות יסוד של תושבי האזור. פרויקט בסדר גודל כזה, אשר צפוי להוביל לפגיעות מתמשכות בזכויות יסוד, מצריך בחינה מעמיקה יותר של מטרותיו ושל מידתיות הפגיעות שהוא גורם, ובהינתן חומרת הפגיעות הפוטנציאליות, היה מקום לשקול קידומו במסגרת הליך תכנוני רגיל ולא מזורז.
העובדה שכבר חלפו הרבה שנים מאז אישור תוכנית הרכבל והפרויקט טרם יצא לפועל, מעמידה בספק את כנות טענת הדחיפות שהייתה בבסיס ההחלטה, ומחייבת בחינה מחודשת של המידתיות והצורך בפרויקט, תוך התחשבות באפשרות לבחון חלופות פוגעניות פחות, שהיו עשויות לאזן בצורה טובה יותר בין הצורך בפרויקט לבין זכויות היסוד של תושבי האזור.
בפסק הדין עלתה הסוגייה כי נבחנו מספר חלופות לרכבל, ביניהן רכבת קלה. אולם חלופות אלו נדחו הן בטיעון שמשך הזמן הנדרש להקמתן ארוך באופן משמעותי מהזמן שהוקצב להשלמת הרכבל , והן בשל הצורך הדחוף לשדרג את הנגישות לעיר העתיקה. אך לאור העובדה כי הפרויקט טרם יצא אל הפועל, היה מקום לבחון מחדש את הדחיפות שביסוד הדחייה של חלופת הרכבת הקלה. על אף שמדובר בחלופה מורכבת ויקרה יותר, היא עשויה להוות פתרון תחבורתי מידתי ויעיל יותר, שבו הפגיעה בזכויותיהם של תושבי סילואן תהיה פחותה באופן משמעותי מהפגיעה שתיגרם מהקמת הרכבל.
החלופה של רכבת קלה לא זכתה לבחינה מעמיקה ומספקת במסגרת פסק הדין, כך שהדחייה שלה, למרות שהייתה יכולה להוביל לצמצום ניכר בפגיעה בזכויות הקניין של תושבי סילואן, לא נומקה באופן משכנע. יתרה מכך, יש לשקול פתרונות שהיו בשימוש במדינות אחרות, כגון כיסוי הקרונות בעת חציית אזורים בהם נמצאים בתי המגורים או תכנון תוואי רכבת שאינו עובר מעל אזורי מגוריהם של התושבים.
לסיום, בג"ץ נמנע מלהתייחס לטענותיהם של תושבי סילוואן בדבר ההפרה בזכויות היסוד, אף שהטענות הועלו במפורש על ידי בא כוחם, ולא התחשב בפגיעות הקשות וההשלכות החמורות של התוכנית, החל משלב התכנון ועד לאישורה הסופי, כאשר המדינה מקדמת פרויקט שמיועד בעיקר לנוחיות מבקרים ותיירים זמניים, אך מתעלמת מהשלכותיו על חיי התושבים המקומיים, כך היא למעשה מצמצמת את מעמדם ואת קולם של הפרטים המתגוררים במקום. התוצאה היא פגיעות ניכרות בזכויותיהם, אשר חורגות מהמידה הראויה ומצדיקות בחינה מחודשת ומעמיקה של חלופות מידתיות יותר.
