מלחמת ״חרבות ברזל״ יצרה מציאות קשה בשוק העבודה בישראל שבה חיילי המילואים הנושאים בנטל הביטחוני הכבד, נאלצים להתמודד עם הפליה תעסוקתית בניגוד להוראות החוק.
קרדיט: ראם נרי
מערך המילואים נחשב חלק בלתי נפרד מצה״ל, שמהווה נדבך מרכזי שעליו נשען הצבא לצורכי ביטחון המדינה. המשימות לשמן ניתן לקרוא לשירות מילואים מוגבלות לשתיים: שמירה על כשירותו של מערך המילואים לחירום, ותגבור הצבא הסדיר במשימות מבצעיות בזמנים שנזקק לתגבור. בזמנים "נורמאליים" נטל המילואים מצומצם למינימום ההכרחי מכיוון שלפי חוק שירות מילואים, תשס״ח–2008 לא ניתן לגייס חייל במילואים לתקופה העולה על 54 ימים במהלך שלוש שנים, ולכן החשש מהפליית משרתי המילואים אינו משמעותי. אך כלל זה אינו תקף אלא אם הוכרז מצב חירום שבו שר הביטחון, באישור הממשלה, קורא לחיילי מילואים להתייצב לשירות ללא הגבלת זמן (״צו 8״). כך קרה בבוקר ה-7 באוקטובר, עם פרוץ מלחמת ״חרבות ברזל״. אזרחים רבים מאוד נקראו למלא את מחויבותם ולהתייצב לשירות מילואים. במלואם של 20 חודשי לחימה, ניתן לומר ש״חרבות ברזל״ היא המלחמה הארוכה ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל. במסגרתה גויסו למעלה מ-300 אלף משרתי ומשרתות מילואים ובחודשים הקרובים המספר יעלה לכ-450 אלף חיילים. כ-90% מהם היו מועסקים בשוק העבודה שנעדרו לתקופות ארוכות ממקומות העבודה. בשל כך ובשל שלל סיבות בטחוניות וחברתיות שונות, הדרישות ממשרתי המילואים במלחמה הן מהכבדות ביותר שנדרשו מאז הקמת המדינה, כבדות אפילו יותר ממצבי חירום חריגים אחרים כמו מלחמת יום כיפורים, אז אחוזי הגיוס של משרתי המילואים היו קטנים משמעותית.
המסגרת המשפטית: איסור הפליה בעבודה של משרתי המילואים
הזכות לשוויון היא מאבני היסוד של המשטר הדמוקרטי. היא מנויה במגילת העצמאות והוכרה בפסיקה ובספרות המשפטית כזכות שנגזרת מהזכות לכבוד האדם. ״הפליה״ היא פגיעה בשוויון ומשמעה התחשבות בתבחין לא ענייני באופן שפוגע בכבוד האדם. יחס שונה לאנשי המילואים בשל שירותם, במסגרת התעסוקה שלהם או בתהליך קבלה לעבודה, עשוי לעלות לכדי הפליה. למרות קשיי השעה, על המדינה והחברה להבטיח לכל אדם שוויון הזדמנויות מלא בתעסוקה ובקבלה לעבודה. בנוסף לזכות לשוויון, עומדת למשרתי המילואים הזכות לעבוד ולהתפרנס בכבוד שמהווה גם היא זכות אדם בסיסית. לשם הגנה על זכויות אלו של משרתי המילואים, חוקקו חוקים שמעניקים הגנות רחבות למשרתים בזמני שגרה ועל אחת כמה וכמה במצבים מיוחדים ובזמני חירום. ההגנות האלו משרתות אינטרס חברתי וכלכלי חשוב: הן מבטיחות את שימור כוח האדם של צה"ל, והן משמרות את יכולת העובדים לחזור למקומות העבודה בשביל להגן על זכויותיהם הסוציאליות ולמנוע פגיעה במשק ובכלכלה.
דיני איסור ההפליה בעבודה אוסרים על התייחסות שונה לעובדים על בסיס שלל רחב של מאפיינים, ביניהם שירות במילואים. עם זאת, הפליה במקום העבודה בהקשר משרתי המילואים עשויה לשרת אינטרס כלכלי של המעסיק שנפגע עקב היעדרות ממושכת של העובד או צפי של היעדרות כזו. חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988 פורש יריעה רחבה למדי שמגנה על משרתי המילואים ובני זוגם וקובע שאין להפלות מחמת תדירות תקופות המילואים או משכן, בתנאי העסקה או בקבלה לעבודה. רכיב חשוב בחוק הוא שאם עובד טוען להפליה, הנטל הוא על המעסיק שנדרש להוכיח שמדובר בצעד מתבקש בשל אופיו או מהותו של התפקיד ושהדבר לא נעשה מטעמים פסולים. הנטל מועבר למעסיקים בשל קשיי הוכחת ההפליה ובשל פערי הכוחות המובנים בין המעסיק והעובד.
ישנם חוקים נוספים שעוסקים בזכויות משרתי המילואים באופן בלעדי בהקשרי תעסוקה. לדוגמה, חוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה), תש״ט–1949 קובע את זכויות העובדים שהשלימו שירות סדיר או מילואים ואת יחסי העבודה בינם לבין מי שהעסיק אותם טרם גיוסם. החוק קובע באילו תנאים מעסיקים מחויבים לקבל בחזרה עובדים למקומות העבודה, מכונן ועדות תעסוקה שפועלות תחת משרד הביטחון שקובעות אם על מעסיק לקבל חזרה לעבודה עובדים שנעדרו עקב שירותם הצבאי, וקובע סנקציות פליליות על מעסיקים שמפטרים עובדים או פוגעים בהיקף המשרה או בהכנסה שלהם בניגוד לחוק.
התמודדות עם דרישות הגיוס החריגות
במובנים רבים, מרבית ממשרתי המילואים מאז ה-7 באוקטובר נדרשו ״להתגייס מחדש״ למתכונות שירות שלא מאפשרות תקשורת עם הבית או העבודה וללא התראה מראש. תקופות השירות במהלך החודשים הראשונים של המלחמה היו ממושכות, תאריכי השחרור לא היו ודאיים ולא היה ברור האם ומתי משרתי המילואים ייקראו בעתיד לגיוסים או סבבים נוספים. רבים מהמגויסים שירתו ביחידות לוחמות ומתמרנות וככאלה, נעדרו מבתיהם ומשוק התעסוקה לתקופות ארוכות במיוחד. בשל כך, המחוקק והמערכת המשפטית נדרשו לבצע התאמות כדי להתמודד עם מצב חסר התקדים. על כן, חוקק חוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה) (תיקון מס' 19 והוראת שעה), התשפ"ד–2024, שהרחיב את ההגנות שזכאים להם משרתי המילואים עד סוף שנת 2025. הוראת השעה מוסיפה איסור על מעסיקים לפגוע בהיקף המשרה או בהכנסה של העובד ומקנה הגנות זהות לבני ובנות זוגם של משרתי המילואים. נוסף על הוראת השעה, פורסם צו הרחבה להסכם קיבוצי שכולל את כלל העובדים המועסקים בשירות המדינה המיוצגים על ידי הסתדרות העובדים, אשר מאריך תקופות מוגנות מפיטורים למשרתי המילואים ובני זוגם, הוספת ימי היעדרות בתשלום וזכות לצבירת ימי חופשה למי שלא יכלו לנצל את החופשה בשל נסיבות שקשורות ללחימה.
ההפליה חרף ההגנות הקבועות בחוק
חרף החקיקה הענפה למניעת הפליה בתעסוקה, ישנה עלייה חדה בטענות עובדים להפליה במקומות העבודה מתחילת מלחמת ״חרבות ברזל״, עקב שירות שלהם או של בני זוגם במילואים. לפי הדו"ח השנתי של הנציבות לשוויון הזדמנויות בעבודה, בשנת 2024 נרשמה עלייה פי 42 במספר התלונות על הפליה על רקע מילואים לעומת מספר הפניות שהוגשו בשנת 2022. לשם המחשת חריגותה של התופעה בשנה החולפת, יצוין שמספר הפניות על רקע שירות במילואים שהוגשו לנציבות מאז הקמתה בשנת 2008 עומד על 517. לעומת זאת בשנת 2024 בלבד, התקבלו 803 פניות של משרתי מילואים. מתוך 1475 תלונות ב-2024, כ-62% עסקו בטענות הפליה עקב שירות במילואים או שירות במילואים של בני זוג וסביר להניח שרק חלק ממי שסובלים מהפליה במקום העבודה פונים לנציבות וכך הנתונים מציגים תמונה חלקית של ההפליה במלחמה. רוב התלונות שהגיעו לנציבות עוסקות בפגיעה בתנאי העבודה, לרבות פיטורים מעבודה, הפחתה בשכר וצמצום היקף משרה. מעטות מהפניות עסקו בהפליה בקבלה לעבודה.
משרתי המילואים שמשרתים במשך תקופות ארוכות, כמאות ימים בשנה, ואוכלוסיית החיילים הקרביים עומדים מול בעיה חריפה במיוחד. כל עוד המלחמה נמשכת, דרישות הגיוס יישארו גבוהות ותדירות. אף אם המלחמה תסתיים, הדרישות הביטחוניות להגנה בגבולות ובתוך הארץ יישארו גבוהות לאור תהליך הפקת הלקחים מהשנתיים האחרונות. כלומר המשרתים ביחידות הקרביות ובתפקידים ליבתיים נוספים (כדוגמת קציני מבצעים וחוקרי מודיעין), יידרשו להמשיך להתייצב לשירות בעתיד הנראה לעין. השילוב של דרישות הגיוס הגבוהות עם צמצום כוח האדם בשורות המילואים לאורך המלחמה מגבירים עוד יותר את הנטל על אלו שנשארים בשירות פעיל וכך גם את החשש להפליה תעסוקתית כלפי קבוצה זו.
למרות תיקוני החקיקה שהרחיבו את זכויות משרתי המילואים שנעדרים ממקומות עבודתם לתקופות ממושכות, ותחושת ההפליה של משרתי המילואים שכיחה ורחבת היקף. נראה שבמסגרת מלחמת ״חרבות ברזל״, דרישות הגיוס האדירות של מערך המילואים היו בממדים שהמחוקק לא צפה כשנחקקו חוק שירות מילואים וחוק חיילים משוחררים על תיקוניהם לאורך השנים. מעיון בפרוטוקולים של דיוני הכנסת שהתקיימו במהלך החקיקה של חוק שירות מילואים, תשס״ח–2008 עולה כי לא נלקחה בחשבון האפשרות שבעת מלחמה הדרישות ממשרתי המילואים יהיו כה נרחבות מבחינה מספרית ומבחינת משך זמן השירות כפי שהם במלחמת ״חרבות ברזל״. החוק נחקק לאחר מלחמת לבנון השנייה, שנמשכה שבועות בודדים והייתה כרוכה בגיוס כוחות מילואים מועטים יחסית ולזמן קצר יחסית. הגיוס הנרחב האחרון של מערך המילואים עד לאותה עת היה במלחמת יום הכיפורים, כ-35 שנים קודם לכן. לא הועלתה האפשרות שיתבצע גיוס במימדים שכאלה במלחמות עתידיות. לעומת זאת, הדיונים בכנסת סביב מלחמת חרבות ברזל על תיקון חוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה) (תיקון מס׳ 19 והוראת שעה), התשפ״ד–2024 מתארים את ההשפעה של משך שירות המילואים הארוך על בני ובנות הזוג של המשרתים ועל מקומות העבודה עצמם. הגיוסים הארוכים השפיעו בצורה קשה על משקי בית רבים במדינה ועל מקומות העבודה והמעסיקים. עד התיקון, הדין קבע הסדר שיתמודד עם צרכי גיוס למילואים אך כזה שלמעשה לא היה מתאים למצבים חריגים שיצריכו דרישות גיוס כל כך נרחבות. אי-ההלימה בין צרכי המציאות וההסדר הקיים עד אותו זמן הוביל לפגיעה בלתי נמנעת בתעסוקה של מי שנעדרים לתקופות ממושכות.
מגבלות ההסדרים הקיימים לגבי מעסיקים ועובדיהם
כאמור, המלחמה מייצרת אתגרים רבים למעסיקים ולשוק העבודה בכללותו. בזמני שגרה מצופה מהמעסיקים להתמודד עם היעדרויות נקודתיות ומוגבלות בזמן של עובדים בשל שירותם במילואים. אך בשנה וחצי האחרונות המעסיקים נדרשו להתמודד עם מחסור בכוח האדם במקום העבודה ועם חוסר ודאות קשה באשר לחזרתם לעבודה של עובדיהם. נוסף על כך, העובדים שנעדרים מהעבודה צוברים פערים ומלבד הירידה בתפוקת עבודתם, המעסיקים נאלצים להשקיע זמן ומשאבים בשביל לגשר על פערי הידע שנוצרים בחודשי המילואים. המחסור בכוח אדם מוביל לעומס רב על העובדים הנותרים. המדינה משלמת את שכר המילואים דרך מנגנון החזרים של המוסד לביטוח הלאומי אך גם מנגנון זה לא נקי מבעיות. ראשית, המעסיקים נדרשים להמשיך לשלם שכר עבודה לעובדים המשרתים ולאחר מכן משופים על כך, אך המדינה לא מכמתת בצורה מיטבית או מפצה את מקומות העבודה על הזמן והרווחים הפוטנציאליים שהפסידו בשל מחסור ממושך בכוח אדם, על המשאבים שהושקעו לטובת גיוס עובדים חדשים ולהתאמות בתוך העסק לאור היעדרות העובדים. לאחר תקופה ממושכת מאוד שמקומות העבודה נדרשים להתמודד עם המצב, לא מפתיע שמדווחות פניות וטענות רבות כל כך על הפליה בתעסוקה.
משרתי המילואים מקבלים תשלומים על שירותם, שתואם את השכר בעבודתם, או שכר מינימלי שעולה משמעותית על שכר המינימום כפי שקבוע בחוק שכר מינימום, תשמ״ז–1987. יש שיאמרו שהשכר שמקבלים משרתי המילואים מהווה תגמול מכובד ומספק, יחד עם הטבות רבות ושונות שמוצעות להם. אך ההטבות ותגמולים קצרי הטווח לא מפצים על החשש לפגיעה בתעסוקה בטווח הארוך עקב פיטורים, הפחתת היקפי תעסוקה וצבירת פערים מקצועיים בתקופות ההיעדרות. צבירת הפערים יכולה להיות ישירה, לדוגמה, בהכרח של דחיית מועד סיום לימודים אקדמיים או בשל ניתוק ממושך מהקמת פרויקט בעבודה, או בצורה עקיפה, כאשר הסביבה המקצועית של עובד ממשיכה להתקדם מקצועית וממנו נבצר מלהמשיך להתפתח במסגרת העבודה וכך נשאר מאחור. הרחבת ההגנות על משרתי המילואים בטווח הקצר בלבד אינה מספיקה כעת ובוודאי שהיא לא תספיק בעתיד, ככל שהמלחמה תימשך.
מעבר לקשיי המעסיקים והעובדים, ייתכן שוועדות התעסוקה הפועלות מכוח חוק החיילים המשוחררים צריכות כלים נוספים וחריפים יותר כדי לאכוף את הוראות החוק. לא ברור אם הוועדות לא עומדות בעומס או שלא מסוגלות להטיל סנקציות קשות מספיק על המעסיקים. בכל מקרה, לאור ריבוי מקרי ההפליה בשנה וחצי האחרונות, נראה שהמנגנון לשמירה על זכויות משרתי המילואים של משרד הביטחון לא מבצע את עבודתו כהלכה.
סיום
אין ספק שהמציאות מציבה קשיים אדירים לכל הנוגעים בדבר. המעסיקים מאבדים עובדים ותפוקת העבודה צונחת. התערבות המשפט בשוק העבודה על ידי ההגנות למשרתי המילואים ראויה ונחוצה לאור הפגיעה בשוויון ובשגרת חייהם ושל משפחותיהם. המדינה צריכה לפעול נגד ההפליה שנוצרה בשל המלחמה דרך עבודת הנציבות וועדות התעסוקה, ולשאוף להמשיך ולצמצם את דרישות המילואים מהמשרתים, שכבר תקופה ארוכה ביותר נושאים בנטל הכבד. מעבר לכך, יש חשיבות גדולה לשינוי מודל הפיצויים לעסקים, כך שייווצר להם תמריץ להמשיך ולהעסיק את משרתי המילואים, בתקווה שלא יעמדו בצומת שבו ייאלצו לבחור בין עובד משרת ובין הישרדות העסק.
במועד פרסום הפוסט, הכותב שירת 270 ימים במילואים במהלך מלחמת "חרבות ברזל", וזומן לשירות נוסף של שלושה חודשים שיחל בקיץ.
