השימוש בלשון זכר כלשון סתמית הוכח כפוגע בנשים. יש לאמץ כתיבה שוויונית ככל האפשר.
השפה היא הכלי שבעזרתו בני אדם מתקשרים זה עם זה, ומאפיינים שונים בשפה עשויים להשפיע על האופן שבו אנו חושבים ורואים את העולם. תחשבו לדוגמה על המילה ״מפתח״, כיצד הייתם מתארים את המילה הזו? מחקר שביקש לבחון כיצד המגדר בשפה משפיע על המחשבה, שאל דוברי גרמנית ודוברי ספרדית בדיוק את אותה השאלה. המחקר מצא שדוברי הגרמנית, שבה המין הדקדוקי של המילה מפתח הוא זכר, השתמשו במילות תואר יותר ״גבריות״ כגון "מתכתי", "מחוספס" ו"כבד". לעומתם, דוברי הספרדית, שבה המין הדקדוקי של המילה הוא נקבה, השתמשו במילות תואר יותר ״נשיות״ כגון "זהוב", "קטן" ו"נוצץ". תפיסה מגדרית נבנית ונוצרת באמצעות מסרים שאנו מקבלים בחיי היומיום שלנו. כידוע, לשפה העברית יש מטען מגדרי חזק ופעלים, תארים ושמות עצם מחייבים אותנו להשתמש במגדר מסוים. נוסף על כך, נהוג להשתמש בלשון זכר כלשון שאינה מתייחסת למין דקדוקי מסוים. נהוג לכנות צורה זו כלשון זכר ״סתמית״. בפוסט אציג כיצד אותו שימוש בלשון זכר ״סתמית״ בהיבטים שונים בחיינו כגון מכרזי עבודה ומבחנים, פוגע בפועל בנשים. אדון גם בשאלה אם פגיעה זו עולה כדי הפרה של הזכות לשוויון ולבסוף אציג את השינוי אותו אני דורשת להחיל.
כיצד שימוש בשפה מגדרית פוגע בפועל בשוויון?
מחקרים רבים שנעשו בארץ ובעולם מצאו כי השימוש בלשון זכר כצורה הסתמית, הוא למעשה אינו ״סתמי״ בכלל, ואף מוביל להפליית נשים. לדוגמא, מחקר שבחן את הקשר בין המטען המגדרי של השפה למדדי השוויון המגדרי מצא כי במדינות הדוברות שפה מגדרית השוויון המגדרי, בייחוד בתחום הכלכלי, קטן יותר מאשר במדינות הדוברות שפה ניטרלית. מחקר שנעשה בישראל בחן את השפעת השפה המגדרית על הישגיהם של נשים וגברים במבחני במתמטיקה, ומצא שכאשר נשים ענו על שאלות מבחן שנכתבו בלשון זכר, הצלחתן הייתה נמוכה מאשר הצלחתן של נשים שענו על שאלות שנכתבו בלשון נקבה. מחקר שנעשה בגרמניה מצא כי הסיכוי לבחור באישה כנציגה פוליטית עולה כאשר מנסחים את השאלה בלשון רב מגדרית (פוליטיקאי או פוליטיקאית) לעומת ניסוח השאלה בלשון זכר בלבד.
מחקרים אלו מטרידים במיוחד נוכח העובדה שבעברית, כאמור, נהוג להשתמש כברירת מחדל בלשון זכר סתמית. השימוש בלשון זכר סתמית, אינו רק מנהג והוא אף קבוע כחובה בחלק מגופי המדינה. לדוגמה, לפני כמה חודשים, פורסם כי נציב שירות המדינה החליט שבמסמכים בשירות הציבורי, לרבות מכרזים, אסור להשתמש בלוכסן בין אותיות כדי לפנות לשני המינים, ושיש להקפיד על שימוש בלשון זכר סתמית. עוד טען הנציב כי החלטתו הסתמכה על הנחיות האקדמיה ללשון העברית. זאת למרות שבפועל אין הנחיה רשמית הנוגעת לכך שפורסמה ברשומות. נוסף על החלטת הנציב, כיום שאלות ודוגמאות בספרי לימוד במערכת החינוך מנוסחות בלשון זכר , כמו גם מבחנים שונים כגון מבחני הבגרות, תוך שימוש בהבהרה הלקונית -־ ״ההנחיות בשאלון זה מנוסחות בלשון זכר ומכוונות לנבחנות ולנבחנים כאחד״. לאור כל האמור לעיל, עולה השאלה אם המדיניות הנוהגת כיום, ללא כל ניסיון להשתמש בלשון שוויונית היכן שהיא מתאימה, מגיעה עד כדי הפרה של הזכות לשוויון.
בישראל, הזכות לשוויון הוכרה בפסיקה ובספרות כזכות חוקתית הנגזרת מהזכות לכבוד המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. בנוסף לכך, הזכות עוגנה גם בחוקים ״רגילים״ כגון חוק שוויון הזדמנויות בעבודה וחוק שיווי זכויות האישה. מדיניות שגורמת לפגיעה בשוויון מהווה אפליה. באמנה הבין לאומית לביעור כל הצורות של אפליה נגד נשים (CEDAW) שנחתמה ואושררה על ידי ישראל בשנת 1991, הפליה הוגדרה כך (הדגשות שלי): ״כל הבחנה, הוצאה מן הכלל או הגבלה על יסוד מין, שתוצאתן או מטרתן לפגום או לבטל את ההכרה, ההנאה והשימוש בידי נשים, בלא שים לב למעמדן האישי, על בסיס שוויון בין גברים ונשים, בזכויות האדם וחירויות היסוד בתחום המדיני, הכלכלי, הסוציאלי, התרבותי, האזרחי או בכל תחום אחר". נוסף על כך, בסעיף 3 לאמנה נקבעה חובה על המדינה לפעול לקידום השוויון המגדרי.
נוכח המחקרים שהוצגו לעיל, מדיניות השימוש בלשון זכר סתמית אינה עולה בקנה אחד עם החובה באמנה. זאת לדוגמה, נוכח העובדה שתוצאותיה של המדיניות פוגעת בנשים בתחום הכלכלי. יתרה מכך, האיסור שקבע נציב שירות המדינה אף מנוגד לדרישה לפעול לקידום שוויון מגדרי. עם זאת, כיוון שזכויות אדם הן יחסיות ואינן מוחלטות, יש לבחון אם הזכות לשוויון מחייבת שימוש בשפה שוויונית.
האם הזכות לשוויון מחייבת שימוש בשפה שוויונית?
בספרו ״זכויות אדם בישראל״, פרופ׳ ברק מדינה מבחין בין שתי גישות כלפי הפגיעה בזכות לשוויון, והיקף ההגנה עליה. הראשונה , הגישה הקלאסית, רואה הפליה פסולה במעשה שלטוני אם נובעת ממנו התייחסות לא שוויונית כלפי קבוצה מסוימת. השנייה, הגישה המרחיבה, רואה פגיעה בשוויון גם בהפליה תוצאתית, כלומר במדיניות המובילה לתוצאה מפלה. נהוג להבחין גם בין שני סוגים של הפליה תוצאתית – בין מצבים בהם המדיניות נחזית כנייטרליות אך בפועל יש כוונה מוסווית להפלות, לבין מצבים שבהם אי השוויון הוא תוצאת לוואי ישירה של מדיניות שלטונית מסוימת.
נראה כי בענייננו רלוונטי הסוג האחרון של הפגיעה התוצאתית בשוויון, כלומר אי שוויון שהוא תוצאת לוואי ישירה של מדיניות שלטונית. זאת נוכח העובדה שלא נראה (לפחות לא באופן גלוי) שקיימת כוונה לפגוע בשוויון המגדרי באמצעות השפה, והפגיעה, אינה אלא תוצאת לוואי של המדיניות שיש לתת עליה את הדעת. ככלל, ההכרה בפסיקה בפגיעה מהסוג האמור היא מועטה. פרופ׳ ברק מדינה מציין כי תוצאת לוואי של מדיניות תוכר כפגיעה פסולה בשוויון רק כאשר יש קשר ישיר ומיידי בין המדיניות השלטונית לתוצאה, ואין טעם סביר שלא לשנות את המדיניות שנקבעה. נוכח זאת, אדון בשאלה אם השימוש בלשון זכר סתמית יוכר כפגיעה פסולה בזכות לשוויון, לפי התנאים שהצגתי לעיל. כדי לענות על שאלה זו אשתמש כמקרה בוחן בהחלטת הנציב שהוזכרה, האוסרת על השימוש בלשון שוויונית.
האם יש טעם סביר לא לשנות את המדיניות?
המדיניות של נציב שירות המדינה מחייבת להשתמש בלשון זכר סתמית בכתיבת מסמכים. המחקרים שהוצגו לעיל מראים כי שימוש זה פוגע בפועל בהזדמנויות של נשים. לכן, קיים קשר ישיר בין המדיניות שנקבעה לבין הפגיעה בשוויון. אך כאמור, כדי לבסס את הפגיעה בזכות, לא מספיק להראות כי ישנו קשר ישיר בין המדיניות לפגיעה, אלא יש לבחון אם יש טעם סביר לא לשנות את המדיניות.
יש מגוון דרכים לכתיבה שוויונית. חלקן מעוררות קשיים ספציפיים ולכן יש אלו המתנגדים להן. כך לדוגמה, האקדמיה ללשון העברית מתנגדת בתוקף לשימוש בלוכסנים ונקודות בטענה שהם מכבידים על קבוצות מסוימות באוכלוסייה כגון לקויי ראייה. אמנם ההכבדה על אוכלוסיות מסוימות היא טענה חשובה, וברור לכל כי אין טעם ששימוש שמגביר שוויון אצל אוכלוסייה אחת יפגע באחרת. עם זאת, הטענה מסתמכת על הקושי בקריאה של אמצעי עזר אלקטרוניים וניתן, ככל הנראה, לפתור קושי זה על ידי תכנות מחדש של מכשירים כך שיידעו לזהות את הסימנים החדשים. קולות אחרים טוענים כי שימוש בהכפלה (ילדים וילדות) יעייף את המשתמשים בו. קשה לקבל טענה זו, כיוון שהצורך במניעת עייפות במהלך הקריאה אינו עולה על הצורך לצמצם פערים מגדריים. בפרט כשמדובר בכתיבה של מסמכים, ספק אם פרסום מודעת עבודה בכותרת ״דרושים או דרושות״ לדוגמה יגרום עייפות משמעותית לעומת ההשפעה של פרסום כזה על המגוון המגדרי במועמדויות שתוגשנה. התנגדויות אלו לדרכים ספציפיות של כתיבה שוויונית הן אמנם ״טכניות״, אך ישנה חשיבות למגוון האפשרויות הקיים, וצמצומו עשוי להערים קשיים על המבקשים להשתמש בכתיבה שוויונית.
בשונה מההתנגדויות ״הטכניות״ שהצגתי לעיל, יש התנגדויות עקרוניות לשימוש בשפה שוויונית. כך, יש מי שמתנגדים לשפה שוויונית בטענה שמדובר בשיבוש הפוגע בתרבות ובזהות היהודית. מכיוון שישנם נוסחים שוויוניים המשתמשים בכלים הקיימים בשפה ואינם נוגעים בבסיסה של השפה, נראה שמדובר בפגיעה קלה יחסית בתרבות ובזהות היהודית. יתרה מכך, בהינתן שמדובר בפגיעה קלה, כשהמטרה בשימוש בשפה שוויונית היא קידום השוויון המגדרי והנגשת השפה, נראה כי פגיעה זו בתרבות ובזהות היהודית היא אף מוצדקת. יש הטוענים שהדרישה להשתמש בשפה שוויונית מחסלת את ״הסדר החברתי״ ומובילה לפירוק התא המשפחתי. טענה זו היא למעשה דרישה לשמר את יחסי הכוחות הקיימים בין גברים ונשים וקבלתה תהווה הפרה בוטה של הזכות לשוויון.
השינוי אותו אני דורשת להחיל הוא בראש ובראשונה אימוץ הכלים הקיימים בשפה על מנת ליצור נוסח פנייה שוויני, כך שתפחת הפגיעה שהוצגה במחקרים. יש דרכים רבות לכתיבה שוויונית שאינם יוצרים שיבוש דקדוקי בשפה. במדריך "לכתוב לכולםן", דפנה אייזנרך מציגה דרכים לשימוש בניסוח נייטרלי מבחינה מגדרית, ובשפה שוויונית כאשר ניסוח נייטרלי אינו מתאים. למשל, ניתן להשתמש בשם פועל על מנת לנסח הוראות ולתאר פעולות במקום בלשון ציווי שהיא בהכרח מגדרית, להשתמש בנוסחים נפרדים – אחד בלשון זכר ואחד בלשון נקבה, לדוגמה, בטפסי מבחנים, או לכל הפחות להשתמש בלשון זכר רבים, שהוכחה כפוגעת פחות בהישגיהן של נשים.
נוכח מגוון האפשרויות השונות לכתיבה שוויונית, כל גוף יכול לבחור ולהתאים את הצורות לצרכים שלו. אין מניעה או טעם סביר אמיתי להתנגד בתוקף לשימוש בשפה שוויונית, קל וחומר לאסור שימוש זה. בהתאם לאמור לעיל, מכיוון שלא קיים טעם סביר לא להחיל, לכל הפחות, את שינוי המדיניות שהצגתי, החלטתו של הנציב מגיעה כדי הפרה של הזכות לשוויון. דברים אלו נכונים גם לגבי שימוש נרחב וגורף בלשון זכר במבחנים ובספרי לימוד שהוכח במחקרים כמוביל לפגיעה. לא זו בלבד, התעקשות על שימוש בלשון זכר סתמית מנוגדת לחובה לפעול לקידום השוויון המגדרי אשר נקבעה באמנה.
סיכום
ברחבי העולם עולה המודעות להשפעות של שימוש בשפה המגדרית על נשים, וארגונים שונים (כגון האו״ם והפרלמנט האירופי) מאמצים קודים שונים לכתיבה שוויונית כחלק מהנסיון למגר אי שוויון מגדרי. יש חשיבות גדולה בהעלאת המודעות להשפעות השפה על האופן שבו אנו חושבים ורואים את העולם. השימוש בלשון זכר היא דוגמה אחת מני רבות של השפעת השפה על המציאות. הטמעת השינויים שהצגתי בחיי היומיום שלנו, תקדם אותנו צעד נוסף אל עבר שוויון מגדרי אמיתי.
