מחקר חדש בחן נאומים לאומה שהעניקו מנהיגים ומנהיגות במשבר הקורונה - וחשף מדוע נשים מנהיגות טובות יותר מגברים. המחקר נערך על ידי פרופ' צפירה גרבלסקי-ליכטמן, מומחית לניתוח שפת גוף ותקשורת בין-אישית מהמחלקה לתקשורת ועיתונאות באוניברסיטה עברית והקריה האקדמית אונו, יחד עם המרצה ואיש התקשורת רועי כ"ץ, ופורסם בכתב העת המדעי "International Journal of Environmental Research and Public Health".
מדינות בהן עומדת אישה בראשות המדינה בלטו בהתמודדותן הטובה יחסית עם התפשטות הקורונה. בניו-זילנד, פינלנד, גרמניה וטיוואן הממשלות זיהו בזמן את סימני האזהרה, הפגינו אמפתיה כלפי התושבים וזכו לאמון מהציבור. בשורה התחתונה, כולם סיימו עם גלי תחלואה בהם היו פחות מתים, פחות נדבקים ופחות חולים במצב קשה, מאשר במדינות אחרות אשר בראשיהן עמדו גברים. לפני כחודש פורסם כי מחקר ישראלי מצא כי שיעור התמותה הממוצע מנגיף הקורונה או סיבוכיו במדינות המונהגות על ידי נשים נמוך משיעור התמותה הממוצע במדינות המונהגות על ידי גברים. מחקר אחר, בין-לאומי, שפורסם בחודש אוגוסט, ובוצע על ידי המרכז לחקר מדיניות כלכלית והפורום הכלכלי העולמי, העלה כי אנגלה מרקל הגרמנית, ג'סינדה ארדרן הניו זילנדית, מטה פרדריקסן מדנמרק, טסאי אינג-ון בטייוואן וסאנה מרין מפינלנד התמודדו בצורה טובה יותר מאשר מדינות המונהגות על ידי גברים. אם כן, כיצד מצליחות נשים להיות מנהיגות טובות יותר של משברים לעומת גברים?
ייתכן שהתשובה נמצאת במסרים הלא-מילוליים שלהן. במחקר חדש וראשון מסוגו שבוצע לאחרונה על ידי פרופ' צפירה גרבלסקי-ליכטמן, בוגרת האוניברסיטה העברית, מומחית לניתוח שפת גוף ותקשורת בין-אישית מהמחלקה לתקשורת ועיתונאות באוניברסיטה העברית והקריה האקדמית אונו, יחד עם המרצה ואיש התקשורת רועי כ"ץ נותחו 20 הופעותיהם הטלוויזיוניות של עשרה מנהיגי המדינות בחודשיים הראשונים לפרוץ מגיפת הקורונה (שהוגדרו כנאומים לאומה או הודעות לתקשורת שהועברו בשידור חי, בפריים טיים). המחקר שם דגש על התקשורת הלא-מילולית שהציגו המנהיגים והמנהיגות בנאומיהם. בין היתר נבדקו מאפיינים כמו קול וטונציה, מחוות גוף, עמידה ויציבות, הבעות פנים והופעה על הבמה.
תוצאות המחקר, לטענת החוקרים, היו מפעימות. התגלה הבדל מובהק בין ההתנהלות התקשורתית של מנהיגות ומנהיגים במהלך המשבר הנוכחי, כשההתנהלות של המנהיגים הייתה ברובה אגרסיבית – כלומר קשוחה, תחרותית, מלווה בתנועות איום, אזהרות והפחדות ככלי לשכנוע, ואף יצירת מתח, בעוד הנשים הציגו התנהלות מנהיגותית שהיא מכילה ומשתפת בעיקרה, שכללה הבעות פנים נינוחות, יצירת קשר עין עם הקהל, נקיטה בתקשורת שמונעת מרגש, הן שמו דגש על אמפטיות ואופטימיות, והמסרים שלהן היו שלווים ודגלו בשיתופיות ואחדות. למעשה, כל הנשים המנהיגות שמופיעות במחקר שידרו רוגע ושלווה במסריהן בצורה יחסית דומה.
מדוע מפתיע שנשים נקטו בגישה מרגיעה בנאומיהן? פרופ' ליכטמן-גרבלסקי מסבירה כי "בעבר, המפתח להצלחה פוליטית עבור מנהיגות, במיוחד בקרב ראשי ממשלה, היה תלוי ביכולתן לאמץ קודים של התנהגות לא-מילולית גברית, הווה אומר להעביר מסרים תקיפים ולנקוט בלשון חדה, תקיפה ומאיימת. המנהיגות שחקרנו לא מחקות את המנהיגות הגברית ומביאות לבמה מנהיגות אחרת, חדשה, אלטרנטיבית ואפקטיבית, המבוססת על שפת גוף נשית. בצורה זו הצליחו המנהיגות לצייר את עצמן כאמינות, בעלות ביטחון עצמי ושולטות במצב".
למאמר המדעי
לפרסום בתקשורת: ישראל היום
