התגובה לדיכוי המיעוטים בסין מצד מוסדות המשפט הבין-לאומי לזכויות אדם מתמקדת בעיקר בהמלצה לסין לבצע שינויי חקיקה, ולכונן מוסדות ומגנונים רשמיים שתפקידם לקבל ולברר תלונות. זו המלצה שעלולה להעניק לסין את הלגיטימציה הדרושה כדי לקבל חותמת כשרות של הקהילה הבין-לאומית.
בחודש יוני 2022 פורסם מכתב פתוח הממוען לנציבה העליונה של האו"ם לזכויות אדם. המכתב, שנוסח על-ידי עשרות מלומדים מהקהילה הבין-לאומית, הביע אכזבה ואי-שביעות רצון מהצהרה רשמית שפרסמה הנציבה לאחר הביקור שקיימה במחוז שינג'יאנג בסין, ולאור דיווחים מטרידים בדבר הפרה נרחבת ובוטה מצד שלטונות סין של זכויות אדם של העם האויגורי החי במחוז. הנציבה, שתפקידה לפקח על כיבודן של זכויות אדם מוגנות, הסתפקה בהפניית בקשה לשלטון הסיני "לבחון את מדיניותו ביחס ללוחמה בטרור וברדיקליזציה, על מנת להבטיח שהיא עולה בקנה אחד עם סטנדרטים בין-לאומיים לשמירה על זכויות אדם". זאת, מבלי להתייחס לשימוש השיטתי בפרקטיקות רחבות היקף של דיכוי מיעוטים באזור, ותוך אימוץ מונחים מקובלים בקרב המשטר הסיני, כדוגמת "מרכזי חינוך והכשרה מקצועית". הצהרת הנציבה חושפת חולשה מהותית המושרשת בדרך פעולתם המסורתית של מוסדות המשפט הבין-לאומי לזכויות אדם. על מנת לעמוד על טיבה של חולשה זו, נציג את ההצהרה בהקשר רחב יותר.
הקונצנזוס בקהילה הבין-לאומית הוא שהמיעוט האויגורי החי במחוז שינג'יאנג (כמו גם מיעוטים מוסלמים בעלי זהויות אתניות אחרות) סובל מדיכוי חריף מצד המשטר הסיני, ובשנים האחרונות התרבו הדיווחים לפיהם מיליוני חברי קבוצת המיעוט הוחזקו או מוחזקים בכל רגע במחנות לחינוך מחדש. מטרתם המוצהרת של המחנות היא "מתן הכשרה וכלים מקצועיים", אשר יאפשרו לאויגורים "להיטמע בחברה הסינית הכללית". הפעילות במחנות מוקדשת לעקירת "הקיצוניות הדתית" של האויגורים, קרי – מחיקת זהותם התרבותית והדתית – ולהפיכתם לנאמני המפלגה הקומוניסטית. נציגי המשטר במחנות אינם בוחלים באמצעים, ולפי עדויות של עצורים לשעבר, רווחות בהם פרקטיקות של הרעבה, אלימות, תקיפות מיניות ואף עינויים כלפי העצורים.
ההחלטה על שליחתו של חבר קבוצת המיעוט למחנה מגיעה, לרוב, עקב הפגנה של סממנים המעידים כי אותו אדם מזדהה עם זהותו האתנית והדתית המובחנת. כך למשל, הליכה למסגד, אמירת תפילה או לבישת חיג'אב, מספיקים בהחלט על מנת שהמשטר יכריע כי פלוני יישלח למחנות. מאמצים נוספים מצד השלטונות הסיניים למחיקת המורשת האויגורית במחוז כוללים גם החלפה של שפת הלימוד הרשמית במוסדות החינוך לשפה המנדרינית, וכן יצירת מערך תמריצים והטבות שמיועד להביא להגירה של מיליוני סינים ממוצא האן (Han) אל מחוז שינג'יאנג, שהוא, כאמור, מקום מושבו משכבר הימים של המיעוט האויגורי. במקביל מנהל המשטר מעקב המוני המתעד את הרגלי חייהם של האויגורים, ומדרג את מעמדם בהתאם לנכונות לזנוח את מרכיבי זהותם התרבותית, האתנית והדתית לטובת "היטמעות בחברה". עוד דווח, כי השלטונות כופים על הנשים האויגוריות התקנה של התקנים תוך-רחמיים בגופן על מנת למנוע את אפשרות כניסתן להיריון. הדבר נעשה במסגרת מבצעי עיקור רחבי היקף המבוצעים במחוז, שתוצאתם המתבקשת היא צמצום הילודה בקרב האויגורים. נראה כי פעולות השלטונות הסיניים במחוז שינג'יאנג כרוכות בפגיעה קרדינלית ואנושה בזכויות אדם בסיסיות, ביניהן הזכות לחירות, לחופש דת ולחופש הביטוי, הזכות לשלמות הגוף ולבריאות, וכן הזכות לפרטיות.
פעולותיה של סין במישור המדינתי והבין-לאומי מעידות כי היא עודנה מבקשת להעניק למדיניותה תדמית של חוקיות ולגיטימיות בקרב הקהילה הבין-לאומית. המשטר הסיני אינו מצהיר בריש גלי כי מטרת המעשים היא דיכוי הזהות התרבותית, האתנית והדתית של המיעוט האויגורי, אלא "הגנה על ביטחון לאומי", "שמירה על סדר ציבורי" ואף "מניעת מעשי טרור". הצדקות אלו מתאפשרות, במידה רבה, בחסות הלגיטימציה הבין-לאומית שהוענקה לנקיטת צעדים לוחמניים נגד טרור בעקבות אירועי 9/11 ובהובלתה של ארצות-הברית, גם במחיר פגיעה בזכויות אדם כמו הזכות לחירות, הזכות לפרטיות, חופש התנועה והזכות להליך הוגן. במובן זה, יש הרואים בכך את סיומו של העידן המזוהה עם עליונות זכויות הפרט שהחל במידה רבה עם סיומה של מלחמת העולם השנייה, ואף את תחילתה של מגמה הפוכה.
מגמה הפוכה זו, המעניקה לגיטימציה בין-לאומית להעדפת הביטחון הלאומי על חשבון זכויות הפרט, משמשת קרקע פורייה עבור חקיקה חדשה בסין, מרחיבה באופן משמעותי את ההגדרה של מעשי טרור, ומאפשרת לערוך הקבלה בין דתם המוסלמית של האויגורים לבין הנטייה לבצע מעשי טרור. כך מעגן המשטר הסיני במישור המשפטי את הקשר הסיבתי הנטען בין "מיתון ודילול" זהותם הדתית והתרבותית של האויגורים, לבין מניעת "מחשבות רדיקליות" אשר עלולות לשמש דלק אידיאולוגי לביצוע "מעשי טרור".
יכולתה של סין ליהנות מלגיטימציה מושפעת במידה רבה מהאופן שבו מדיניותה מפורשת לאור הנורמות המקובלות במשפט הבין-לאומי לזכויות אדם. ואכן, סין חברה במספר אמנות בין-לאומיות, כדוגמת האמנה נגד עינויים, האמנה בדבר ביעור האפליה הגזעית, האמנה בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות, ואף האמנה למניעת רצח עם. הוועדות המפקחות על יישום האמנות נוהגות להמליץ לסין לתקן את חקיקתה הפנימית הנוגעת להגדרתם של עינויים ומעשי טרור, ולכונן מוסדות ומנגנונים רשמיים המזוהים עם דמוקרטיות מערביות, שמטרתם לקבל ולחקור תלונות על פגיעה בזכויות. הנחת העבודה של הוועדות היא, שהעתקה של מוסדות ומנגנונים הקיימים במדינות ליברליות תביא בהכרח גם לפרקטיקות ליברליות.
שיטת עבודה זו, החוזה מתאם בין קיומם של מוסדות ליברליים לפרקטיקות ליברליות ומניחה סיבתיות בין השניים, טומנת בחובה חולשות משמעותיות במסגרת ההתמודדות עם הפרות של זכויות אדם בעת הנוכחית. טוביאס קלי, המתמקד בכתיבתו האקדמית בזכויות אדם בכלל ובמאבק בעינויים בפרט, התייחס בהקשר זה לנטייתה של הוועדה למניעת עינויים להמליץ למדינות להתמקד בהטמעת שינויים במישור המשפטי, וציין כי סוגי האלימות הנותרים לאחר הטמעתם אינם נחשבים עוד לעינויים כי אם לאלימות לגיטימית, הכרחית ומחויבת המציאות, הנדרשת על מנת לקיים את המדינה ולשמור על התנהלותה התקנית.
הדברים מקבלים משנה תוקף לאור התמורות בזירה הפוליטית הגלובלית בשנים האחרונות. כוחם המוגבל של המוסדות הדמוקרטיים המסורתיים נחשף פעם אחר פעם במסגרת הנסיגה הליברלית של השנים האחרונות, שעה שמדינות מנצלות כללי משחק וטרמינולוגיה דמוקרטיים דרך קבע על מנת להגביל זכויות פרט. בעידן שבו מדינות דמוקרטיות, כמו הונגריה ופולין, מרוקנות מתוכנם מוסדות שתכליתם המסורתית היא דווקא ריסון כוחו של המשטר, ניתן להניח כי סין תוכל ותרצה לייבא אסטרטגיה דומה.
כך, למשל, ברי כי הטמעת שינויים במישור המשפטי, לרבות שינויי חקיקה השואפים לקידום זכויות אדם, כפי שסין מתבקשת לבצע, לא תשפיע בהכרח על יכולתה של סין לממש את מדיניותה כלפי המיעוטים במחוז שינג'יאנג. הייתה זו ארצות הברית שהדגימה כיצד חקיקה כדוגמת "חוק הפטריוט" – המרחיבה את ההגדרה לטרור וכן את סמכויות רשויות האכיפה במסגרת הלחימה בו – יכולה לבוא לעולם ולהיות מיושמת בפועל, גם במסגרת משטר חוקתי דמוקרטי יציב המעלה על נס את זכויות הפרט. ואכן, דבר אינו מונע מסין ללכת בעקבות ארצות הברית, להטמיע בחקיקה את השינויים המתבקשים ממנה, ובמקביל לקבוע חריגים לטובת "לוחמה בטרור". כאמור, ישנם תקדימים להליכתה של סין בתלם שהותירה אחריה ארצות-הברית, לרבות ההקבלה בין מיעוטים אתניים ודתיים לבין הטרור האסלאמי-רדיקלי (The Muslim Ban), המשרתת את הלבנת הפרת זכויות האויגורים בסין.
דוגמא מפכחת לשימוש בפרקטיקה המתוארת ניתן למצוא בתגובתה של סין לביקורת הבין-לאומית כלפי מחנות הריכוז אליהם נשלחים האויגורים בשינג'יאנג, המכונים "מרכזי הדרכה מקצועית". לאחרונה טענה סין כי "מרכזי ההדרכה" נסגרו, אלא שבפועל התמצה השינוי בשם המחנה בלבד, בעוד שייעודו והיחס המוענק במסגרתו לאויגורים המוחזקים בו נותרו כשהיו. כעת מכונים המחנות "בתי סוהר" ו"מתקני מעצר", בהם מוחזקים עצירים עד למשפטם, בכפוף לחוקי הלוחמה בטרור שסין שאלה ממדינות המערב. העברת המחנות לסמכותה של מערכת בתי הסוהר ומתקני המעצר המוכרים לפי החוק בסין מאפשרת לסין להמשיך את מדיניותה, ובמקביל – לענות לדרישות המשפט הבין-לאומי לזכויות אדם.
כאמור, הומלץ לסין לפעול גם להקמתם של מנגנונים רשמיים לקבלת ובירור תלונות על פגיעה בזכויות בכלל, ועינויים בפרט. אך גם אם אלו יוקמו כמבוקש, אין ערובה שהם יהוו חסם של ממש בפני מדיניות המשטר הסיני. מתבקש להפנות בעניין זה להקמת המבת"ן בישראל (או בשמה המלא, היחידה לבירור תלונות נחקרים), העונה על דרישותיה של הוועדה למניעת עינויים, וכן לתוצרי עבודתו במהלך שני העשורים האחרונים, שיש הטוענים כי לוקים בחסר. מעניין לציין שהוועדה למניעת עינויים לא נתנה את דעתה ביחס לשאלת הצלחתו של הגוף בדו"ח האחרון שפרסמה ביחס לישראל, ואף המליצה לסין על הקמת גוף דומה, אשר יהיה אמון על חקירת תלונות על עינויים והתעללות ביחס לכוחות אכיפת החוק.
חשוב לומר, כי הסכנה הממשית הטמונה בתליית התקוות במוסדות דמוקרטיים פורמליים אינה מתמצה בחשש לחוסר אפקטיביות. כאמור, סין משקיעה מאמצים בלתי-מבוטלים על מנת להקנות למדיניותה לגיטימציה בפני הקהילה הבין-לאומית. מעידות על כך הסנקציות שהטילה על משרד עורכי דין בלונדון, כדי למנוע ממנו לפרסם חוות דעת משפטית ביחס לרצח העם שנטען שמתרחש בסין. ניתן להתרשם גם מניסיונותיה למנוע את פעילותו של טריבונל סמלי שהקימו ארגוני חברה אזרחית, נטול סמכויות ומעמד במשפט הבין-לאומי, שמטרתו אך שמיעת העדויות על הנעשה במחוז שינג'יאנג. כאשר הדרישה לחקות מוסדות ומנגנונים מסוימים על מנת להיחשב כמי שאינה מפרה זכויות אדם מגיעה באופן אקטיבי מטעם המשפט הבין-לאומי, ומתמצית בכך – הרי שהמשפט הבין-לאומי עשוי להעניק בזאת לסין את המטבע הדרוש לה לצורך הלבנת מדיניותה.
30 באוקטובר, 2022
