הגבלת הנגישות של מבקשי המקלט לשירותי הרפואה עולה לכולנו ביוקר
א' היא אימא צעירה לשלושה ילדים המתגוררת בישראל מאז שנת 2010, אז הגיעה מאריתריאה לחפש מקלט. לפני כחמש שנים היא עברה תאונת דרכים קשה שהותירה אותה עם בעיות בריאותיות שאיתן היא מתמודדת עד היום. בהיותה מבקשת מקלט א' אינה זכאית לביטוח רפואי, ורק בשנה האחרונה היא החלה לקבל טיפול רפואי חלקי, בעזרת קליניקה המופעלת בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים ומסייעת בחינם לחסרי מעמד.
סיפורה של א' מדגים את הפגיעה המתמשכת בזכותם לבריאות של כשלושים אלף מבקשי מקלט בישראל. מרבית מבקשי המקלט בישראל הגיעו מסודן ומאריתריאה. מאז שהכריזה על עצמאותה בשנת 1991, אריתריאה נמצאת תחת שלטון דיקטטורי אכזרי המפר זכויות אדם באופן חמור. בסודן, שסבלה לאורך שנים מחוסר יציבות מדינית, פרץ מרד במספר אזורים בשנת 2003. בתגובה שלחה המדינה מיליציות חמושות להילחם במורדים, ואלו ביצעו בהם פשעים חמורים הכוללים אונס ורצח עם.
מבקשי המקלט בישראל מצויים במצב ביניים: בשל המתרחש במדינותיהם, החליטה ישראל להעניק להם הגנה קבוצתית מפני גירוש למדינות מוצאם, אך בה בעת היא לא מכריעה בבקשתם למקלט. הם מחזיקים ברשיון זמני שמאפשר שהייה בישראל אך לא מקנה זכויות סוציאליות, גם לא שירותי בריאות.
בריאות – זכות אדם וזכות יסוד בישראל?
הזכות לבריאות מעוגנת בחוקת ארגון הבריאות העולמי – 1946, בסעיף 25 בהכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם משנת 1948 ובסעיף 12 באמנה בינלאומית בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות משנת 1966. אמנות נוספות הכירו בזכות, כשישים מדינות עיגנו אותה בחוקותיהן במפורש, וחוקותיהן של כארבעים מדינות אחרות מעגנות זכויות הקשורות בה. לדעת רבים, הכרה בהיקף כזה מלמדת על מעמדה של הזכות כמשפט בין-לאומי מנהגי, ולכן היא מחייבת גם מדינות שאינן חברות באמנות השונות שמכירות בה. היקף הזכות ומעמדה במשפט הישראלי נותרו שנויים במחלוקת, אך בית המשפט העליון הכיר בכך שקיימת זכות חוקתית לאספקת שירותי בריאות בסיסיים, כנגזרת מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
במימוש הזכות לבריאות המדינה נדרשת להשקיע משאבים: מתקנים, שטח, כוח אדם ועוד. מימושה של הזכות תלוי בפרשנותה, בתוכן שיוצקים אליה, ובגבולות שתוחמים לה. אם המדינה תשקיע את כל משאביה בבריאות, לא יוותרו משאבים לנושאים אחרים, חשובים גם הם. אך בביצוע איזון מורכב זה יש לתת משקל לחשיבות הזכות, שמימושה מאפשר לאדם לחיות את חייו בכבוד, בשוויון וללא סבל וכאב הניתנים למניעה. הזכות קשורה קשר הדוק לזכות לחיים, ומכשול בפני מימושה עשוי לפגוע בשלמות גופו של האדם ואף להציב את חייו בסכנה.
חוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד-1994 הוא דוגמה ליציקת תוכן ומתן ביטוי לזכות לבריאות במסגרת הדין הישראלי. החוק מסדיר את מתן שירותי הבריאות הבסיסיים בישראל, באופן שוויוני לכל תושבי המדינה. ככלל, מבקשי המקלט אינם נחשבים תושבי המדינה על אף שהם נמצאים בה כבר זמן רב, ועל כן אינם זכאים לביטוח בריאות מתוקף החוק. מצב זה אינו תואם את סעיף 23 באמנת הפליטים, הדורש מהמדינות החברות באמנה לספק לפליטים את אותו מענה רווחתי שהן מספקות לפי חוק לאזרחיהן. לפי האמנה, מבקש מקלט בעת בחינת בקשתו הוא פליט פוטנציאלי. לכן, מדינה שטרם ביררה את בקשת המקלט, מחויבות להחשיב את המבקש כפליט ולהעניק לו את כל הזכויות שמקנה האמנה.
זכאות ונגישות
מאחר ומבקשי המקלט אינם זכאים לביטוח מתוקף חוק, הם יכולים להחזיק בביטוח בריאות באחת משתי דרכים: הראשונה היא באמצעות המעסיק, שמחויב לשלם לעובדיו תנאים סוציאליים מלאים; השנייה היא תשלום עצמאי על ביטוח תייר פרטי. אפשרויות אלו מספקות מענה חלקי ביותר, וכפי שאראה, הן אינן נגישות די הצורך.
מעסיק מחויב לשלם למבקש המקלט תנאים סוציאליים הכוללים ביטוח בריאות בכיסוי חלקי בלבד. עם זאת, רבים מהמעסיקים אינם עומדים אפילו בחובה זו, בין היתר בעקבות התפיסה השגויה שממילא אסור להם להעסיק מבקשי מקלט המחזיקים ברשיון שהייה זמני. בנוסף, גם אם התנאים מסופקים כהלכה במסגרת החוק, במצב זה נוצרת תלות במעסיק: ברגע שמבקש המקלט יפסיק לעבוד, גם אם בעקבות מחלה, זכאותו לביטוח תיפסק. בעיה זו החריפה עם פרוץ מגפת הקורונה, אז פוטרו מבקשי מקלט רבים ונותרו ללא ביטוח בריאות.
מי שאינם מבוטחים על ידי מעסיקיהם או שאינם מועסקים, יכולים לקבל כיסוי ביטוחי חלקי בלבד תמורת למעלה משלוש מאות שקלים בחודש. מחירו הגבוה של הביטוח הפרטי בשילוב עם כיסויו המצומצם הופכים אותו למרתיע ומעטים בוחרים להשתמש באפשרות זו. בנוסף על הקשיים המשפטיים והכלכליים ישנם פערי שפה וידע, וכן הבדלי תרבות שמונעים ממבקשי המקלט לרכוש ביטוח באופן עצמאי.
בפועל, כ-60% ממבקשי המקלט בישראל היום אינם מבוטחים. הגישה לשירותי בריאות של מי שאינו מבוטח נעשית באמצעות פנייה לקליניקות המופעלות בחינם על ידי עמותות שלא למטרות רווח. המשאבים של עמותות אלו מועטים, ויש בהן מספר מצומצם של רופאים ושל תורים ביחס לקהל הפונים הרב. יכולתן לממן פנייה לרופא מומחה מוגבלת ביותר. כך למשל א', שהחלה לקבל טיפול שיקומי רק מספר שנים אחרי שעברה תאונת דרכים, אינה יכולה לקבל במסגרת הקליניקה את כלל הטיפולים והבדיקות שלהם היא זקוקה, ושאותם הייתה מקבלת לו היה לה ביטוח בריאות.
הזנחה, הידרדרות ומצבים מסכני חיים
מבקשי המקלט יכולים לפנות לבתי החולים גם ללא ביטוח בריאות, במקרי חירום שבהם נשקפת סכנה מידית לחייהם או כשעשוי להיגרם להם נזק חמור ובלתי הפיך. בתי החולים מחויבים לפי סעיף 3 לחוק זכויות החולה תשנ"ו-1996 לקבל אותם ולהעניק להם טיפול רפואי. בשל כך, רק אם חלה הידרדרות משמעותית במצבם הרפואי, יקבלו מבקשי המקלט טיפול בחדר המיון. בנוסף, לאחר שמצבם יתייצב, הם צפויים להשתחרר ללא טיפולי המשך, ללא מעקב, שיקום או תרופות.
בתי החולים מחויבים להעניק טיפול במצבי חירום ללא התניה כספית, אך מאחר שעלויות טיפול החירום עשויות להיות גבוהות מאוד, פעמים רבות נוצר חוב שאין ביכולתו של מבקש המקלט להחזיר. כשאין בידו של המטופל ביטוח בריאות שיכסה את העלויות, בית החולים נאלץ לספוג את החוב. בנוסף לכך, מבקשי מקלט שחבים לבית החולים עשויים להימנע מלפנות לאותו המקום בשנית. קשיים שפתיים ופערי מידע בנוגע לזכויותיהם הבריאותיות, מובילים לעיתים לחשש שינסו לגבות מהם חובות קודמים או שיסרבו לטפל בהם. כך, כשא' כרעה ללדת, היא היססה לפנות לבית החולים שבו ילדה שנה וחצי קודם לכן, מתוך חשש שלא יטפלו בה עד שתסדיר את חובותיה. לבסוף הסכימה לפנות לבית החולים רק בתמיכה ובתיווך של עמותה מקומית.
מאחר שהטיפול במסגרת קופות החולים אינו זמין, ישנם מבקשי מקלט שבוחרים לפנות לגורמי רפואה לא חוקיים ולא מפוקחים: למשל, לרופאים שעובדים ללא רישיון לביצוע הליך ספציפי או למרכזים שאינם מוכרים על ידי משרד הבריאות. פנייה לגורמים אלו עשויה להזיק למטופל ולהחמיר את מצבו. כמו כן, לרוב לא מתבצע רישום לטיפולים אלו, וגם אם קיים רישום, הוא לא נגיש במערכות הבריאות המוסדרות. עובדה זו הופכת את הסיוע לחולה שניזוק בעת טיפול לא מפוקח למורכב עוד יותר.
היעדר ביטוח הבריאות יצר קושי נוסף על מבקשי המקלט בזמן מגפת הקורונה. החיסונים, שהיו זמינים לכולם, ניתנו למי שאינו חבר קופת חולים בתחנות מד"א. מאחר שמבקשי המקלט אינם רשומים כחברי קופת חולים ואין ברשותם תעודת זהות ישראלית, כשהתחסנו הזדהו בעזרת מספר אשרת השהייה שברשותם. לאחר מכן, בעקבות תקלה במסד הנתונים, כשניסו להנפיק את התו הירוק נאמר להם שהמספר לא קיים במערכת. מבקשי מקלט רבים שהתחסנו לא יכלו להוכיח זאת, ונדרשו להליך ביורוקרטי ארוך עד שקיבלו בסופו של דבר תעודת תו ירוק, לעיתים בעיכוב של מספר חודשים. זוהי דוגמה לכך שבישראל, שבה רובה המכריע של האוכלוסייה מבוטח, היעדר ביטוח הבריאות ממקם את מבקשי המקלט מחוץ למערכת הבריאות.
עת להסדיר – המעשה הנכון הוא גם המעשה היעיל
הסוגיות המתוארות לעיל הן ביטוי ממשי לפגיעה בזכותם של מבקשי המקלט לבריאות כמו גם לפגיעה בזכותם לכבוד, לשלמות הגוף ולחיים. ישראל, שמעניקה להם הגנה קבוצתית ובכך מאפשרת להם להישאר בה, מזניחה במקביל את הטיפול בהם ופוגעת בבריאותם ובחייהם. יש לדאוג להסדר ביטוחי נגיש שמציע כיסוי רחב יותר מביטוח תייר פרטי, שיקל על חייהם כל עוד הם כאן.
המתנגדים יטענו כי הרחבת ההסדר הביטוחי הקיים למבקשי המקלט תהיה כרוכה בהשקעת משאבים רבים, ומשום כך אינה מוצדקת. על אף שהוזלת הביטוח הרפואי והרחבת כיסויו אכן תצריך השקעת משאבים, יש לזכור את העלות הגבוהה של הטיפול במבקשי המקלט כיום. בשנים 2013–2020 נוצרו בבתי החולים חובות העולים על 408 מיליון שקלים כתוצאה מטיפולי חירום שניתנו למי שלא היו מבוטחים. כשיונגש טיפול מנע, יצטמצמו משמעותית אשפוזים ארוכים בעקבות הזנחה וטיפולי חירום יקרים. נוסף על כך, במצב שבו לא ניתנים טיפולי מנע יעילים למובלעות אוכלוסייה, בריאות הציבור כולה עשויה להיפגע. למשל, בעת התמודדות עם מחלה מידבקת, מניעת שירותי בריאות מקבוצה אחת משפיעה על שאר הקבוצות שמקבלות שירותים רפואיים. בהיעדר שירותי בריאות נאותים, מבקשי המקלט יהיו חשופים באופן מוגבר להדבקות, ובשל כך גם הציבור כולו.
בתחילת שנת 2021, עם הקמת הממשלה ה-36, החל שר הבריאות לקדם הצעת חוק שנועדה להוזיל את ההסדר הביטוחי הקיים למבקשי המקלט ולהפוך אותו לנגיש יותר. הצעה זו לא מומשה, והבעיה נותרה כשהייתה. יש להמשיך לקדם את ההצעה או יוזמה דומה לה, ולאפשר למבקשי המקלט לרכוש ביטוח בריאות בעל כיסוי מינימלי אך מספק, במחיר נגיש. על המדינה לאפשר לחולים כמו א' גישה לזכותם הבסיסית לבריאות.
