המלחמה באוקראינה העלתה מהמרתפים החשוכים של ההיסטוריה את איום הגרעין, בדמות איום רוסי על שימוש בנשק גרעיני טקטי. יש לבחון את חוקיות השימוש בנשק זה דרך דיני המלחמה, תוך הכרה בכך שפסיקת בית הדין הבינלאומי אינה בהכרח מתייחסת אליו כראוי.
תמונת הפטרייה שיצרה הפצצה שהוטלה על הירושימה, יפן, ב-6 באוגוסט 1945 היא אחת מאותן תמונות שנמצאות בזיכרון הקולקטיבי של האנושות כולה. השם המגוחך והאבסורדי שפצצה זו כונתה בו, "ילד קטן", והטלתה של הפצצה "איש שמן" חמישה ימים לאחר מכן על נגסאקי, לא נראים משעשעים כשבוחנים את התוצאה המטלטלת של הטלתן – למעלה מ-129,000 בני אדם נהרגו, כתוצאה ישירה מהפצצה או מתופעות הלוואי שלה, ברובם אזרחים. שתי הפצצות שהוטלו על אדמת יפן הציגו לעולם את השימוש הצבאי הראשון, והיחיד עד כה, בנשק גרעיני.
בחודש פברואר 2022 הכריז נשיא רוסיה ולדימיר פוטין על "מבצע צבאי מיוחד" באוקראינה, והחל בפלישה קרקעית אגרסיבית לשטחה. ה"מבצע" לא הצליח כפי שצפה פוטין, ועד היום המלחמה נמשכת. אתרי החדשות מדווחים על רצון רוסי הולך ושב להשתמש בנשק גרעיני, במטרה לסיים את המלחמה או להשיג יתרון משמעותי בשדה הקרב. בין היתר נשמעים דיווחים על בחינת השימוש בנשק גרעיני טקטי, פצצות גרעיניות, שבשונה מאלו שהוטלו בסוף מלחמת העולם השנייה, מיועדות למטרות קטנות יותר, לצורך קידום הישג צבאי מקומי. ברשימה זו אבחן את חוקיות הנשק הגרעיני הטקטי בראי המשפט הבינלאומי תוך בחינת השוני הרלוונטי שלו בהשוואה לנשק גרעיני אסטרטגי.
מהו נשק גרעיני טקטי?
כאשר הוטלה הפצצה הגרעינית על אדמת יפן, היא נועדה לפגוע בשטח גדול במיוחד. שימושו האסטרטגי של הנשק הגרעיני הוא לגרום נזק הן למטרות צבאיות הן לאובייקטים אזרחיים. נשק גרעיני טקטי הוא נשק גרעיני שמיועד לשדה הקרב, כלומר, הוא מכוון כנגד מטרות צבאיות בלבד ונועד לסכלן, לדוגמה, להשמיד שיירת טנקים או פלוגת חיל רגלים. לנשק גרעיני טקטי היתרונות של שימוש בנשק גרעיני רגיל, השמדה מוחלטת של המטרה ללא צורך בדיוק בפגיעה, אך גם בעל יתרונות משלו, היכולת לכוונו נגד מטרה צבאית בלבד, תוך סימון לסביבה שלצבא התוקף יש נשק גרעיני. נשק זה קטן יותר מהנשק הגרעיני ה"קלאסי", גם בגודל הטיל וגם בתפוקה. בעוד שפצצה גרעינית אסטרטגית יכולה לגרום לנזק ששקול לנזק שגורם חומר נפץ רגיל במשקל של מעל מגה-טון אחד, הנזק שתגרום פצצה גרעינית טקטית הוא בין של קילו-טון אחד (אלפית מנשק אסטרטגי) לבין 50 קילו-טון. המשמעות? לשם דוגמה, ההדף מפצצה של 1 קילו-טון במרכז בסיס צבאי תשמיד מטרות ברדיוס של חצי קילומטר בלבד, ולא תגרום להרס בכלל הבסיס. כלומר, הפגיעה של נשק גרעיני טקטי יכולה להיות ממוקדת, באופן יחסי לנשק גרעיני אסטרטגי.
החזקת מאגרי נשק גרעיני טקטי נפוצה היום בקרב המדינות הגרעיניות השונות, אם ניתן להאמין לפרסומים העיתונאים השונים. לרוסיה ישנם כ-2000 טילים כאלה, וגם לארצות הברית ישנו ארסנל מכובד המפוזר בין חמש מדינות חברות בנאט"ו: איטליה, בלגיה, גרמניה, הולנד וטורקיה. כלומר, המדינות המחזיקות בנשק גרעיני טקטי הן אותן מדינות שיש להן היכולת האסטרטגית, ואין אפשרות למדינות לייצר נשק גרעיני טקטי מבלי להחזיק בכל התשתית לייצור נשק גרעיני. למרות יכולות אלו, השימוש בנשק גרעיני טקטי כיום הוא תיאורטי בלבד, ולא קיימות עדויות לשימוש בו בשדה הקרב.
עקרונות המשפט הבינלאומי ההומניטרי
תחת המשפט הבינלאומי מוסדרים הכללים החלים על סכסוכים מזוינים. בענף אחד מוסדרים האיסור על שימוש בכוח,והזכות להגנה עצמית (jus ad bellum). בענף אחר, המשפט הבינלאומי ההומניטרי, מוסדרים דיני המלחמה, כלומר המגבלות על הצדדים הלוחמים במהלך סכסוך מזוין (jus in bellum). דיני המלחמה יוצאים מהנחה שסכסוכים מזוינים מתרחשים על אף האיסור על שימוש בכוח, ומוטב להסדיר את ניהולם כדי להגן על זכויות האדם.
לכל אדם הזכות לחיים, חירות וביטחון. זוהי זכות אדם מרכזית ובסיסית, שמעוגנת בין השאר בסעיף 3 בהכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם משנת 1948. דיני המלחמה נוצרו תוך הכרה בזכות זו, וכדי למנוע ככל הניתן את הפגיעה בזכות זו של אזרחים. מתוך הכרה זו במהלך השנים התפתחו ארבעה עקרונות יסוד למשפט ההומניטרי. עיקרון ההבחנה, לפיו יש להבחין בין מטרות צבאיות לאזרחיות; עיקרון המידתיות, האוסר מתקפה בה מידת הפגיעה באזרחים גבוהה מהתרומה הצבאית של המתקפה; עיקרון הצורך הצבאי, המתיר בלחימה רק פעולות נחוצות להשגת יתרון צבאי ישיר וקונקרטי; ועיקרון ההומניות, לפיו אסור לגרום לסבל מיותר. במקרים בהם אין הסדרה של פיתוח נשק חדש במשפט הבינלאומי, ניתן לפנות לסעיף 36 לפרוטוקול הראשון לאמנת ג'נבה של 1949, שקובע שקיימת חובה לצד המפתח או מאמץ סוג נשק לבחון האם כל שימוש בו עולה קנה אחד עם עקרונות המשפט ההומניטרי, או אם שימושים מסוימים עומדים בתנאים אלה.
יש מספר אמנות בינלאומיות המתייחסות לנשק גרעיני. אחת מהן היא האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני משנת 1968. האמנה קובעת שאין להעביר נשק גרעיני בין מדינות וכי אין לסייע למדינות לרכוש לעצמן נשק כזה. עוד קובעת האמנה שיש לקיים משא ומתן ליישום אמצעים יעילים להפסקת מרוץ ההתחמשות הגרעינית בעולם. 191 מדינות חברות באמנה. אלו שלא הצטרפו הן מדינות גרעיניות או גרעיניות בהתהוות, כמו הודו, פקיסטן, קוריאה הצפונית, דרום סודאן וישראל. קוריאה הצפונית היא מקרה בוחן מעניין למידת ההשפעה של האמנה, שכן למרות שבתחילה הייתה חברה בה, בשנת 2003 היא החליטה למשוך את חתימתה ולפתח נשק גרעיני משלה. בשנת 2017 אומצה אמנה נוספת, האמנה לאיסור על נשק גרעיני. האמנה אוסרת פיתוח, של נשק גרעיני, בחינתו, ייצורו או כל שימוש או איום בשימוש בו. האמנה נועדה לחסל את כל תוכניות הנשק הגרעיני בעולם. האמנה נכנסה לתוקף בשנת 2021 אך לא נראה שהייתה התלהבות להצטרף אליה. 68 מדינות בלבד הן צד לאמנה, אף אחת מהן אינה מדינה גרעינית. נראה שללא היענות המעצמות הגדולות לאמנות, מועדון הגרעין נשאר מועדון אקסקלוסיבי.
חוות הדעת של בית הדין הבינלאומי והנשק הגרעיני הטקטי
בשנת 1996, לבקשת העצרת הכללית של האו"ם, נתן בית הדין הבינלאומי (ICJ) חוות דעת מייעצת, בשאלה אם איום או שימוש בנשק גרעיני אסור על פי המשפט הבינלאומי. חוות דעת שכזו, אינה מחייבת חיובים משפטיים, אך יכולה היא לשקף עמדה משפטית בינלאומית ולהכווין התנהגות, עד שייווצר הכלל המשפטי. בית הדין קבע שאין במשפט הבין לאומי איסור קטגורי על שימוש בנשק גרעיני. בחוות הדעת צוין שאולי יתכנו מצבים בהם השימוש בנשק גרעיני יהיה חוקי, במידה שיעמדו בתנאים להגנה עצמית. עוד ציין בית הדין, שכל שימוש בנשק גרעיני חייב לעמוד בתנאי דיני המלחמה, אולם, לא ניתן לקבוע שנשק גרעיני ככלל אסור לפי תנאים אלו, שכן יש לבחון אותם מחדש בכל שימוש לגופו.
במבט ראשון נראה שאם בוחנים את השימוש בנשק הגרעיני הטקטי בהתאם לקביעות בית הדין, השימוש בו מקים פחות קשיים משפטיים מאשר השימוש בנשק גרעיני אסטרטגי. לכאורה, כיוון שרדיוס הפגיעה של הנשק הגרעיני הטקטי קטן משמעותית מזה של הנשק הגרעיני האסטרטגי, הוא יכול לקיים ביתר קלות את תנאי המידתיות וההבחנה. אולם לעמדתי, בבחינה מחודשת של חוות הדעת נראה שיש סוגיות רבות שלא קיבלו התייחסות ראויה, ומעמידות בספק את חוקיות השימוש בנשק גרעיני טקטי.
ראשית, ראוי היה להעניק משקל רב יותר בחוות הדעת לסכנות הנשורת הגרעינית, ולאופי הנשק הגרעיני ככזה שלא עומד בעקרונות דיני המלחמה. נשורת גרעינית נובעת מנשק גרעיני מכל סוג שהוא, ועלולה שלא לעמוד במספר כללים של המשפט הבינלאומי. ראשית, בגלל שהתפשטותה במרחב תלויה במזג האוויר וברוחות, היא עלולה להגיע עד לאזרחים הנמצאים הרחק ממקום הפגיעה המקורי. פגיעה זו באזרחים אינה עומדת בעקרון ההבחנה, שכן אי אפשר לשלוט עליה או למתן אותה. פגיעה בעקרון זה, לעמדתי, היא מספיקה כדי לאסור את השימוש בנשק גרעיני מכל סוג. בנוסף, הקרינה שיוצרת הנשורת עלולה לפגוע גם בלוחמים שלא נפגעו באופן ישיר מהנשק הגרעיני, ולהוביל למחלות קשות, בניגוד לעקרון ההומניות, האוסר שימוש בנשק שגורם לסבל מיותר. עולה השאלה אם ישנו תרחיש בו יימצא נשק גרעיני שלא מפר את עקרונות המשפט ההומניטרי.
שנית, הנשורת הגרעינית עלולה להוביל לפגיעה נוספת שלא זכתה להתייחסות מספקת – סכנת הפגיעה הסביבתית. נשק גרעיני, כפי שהוכח במחקרים רבים, פוגע בסביבה ובכלל המערכת האקולוגית בגלל הקרינה שהוא פולט כשמשתמשים בו. נזק זה עלול להיות בלתי הפיך. בית הדין התייחס לסוגייה זו בקצרה, וקבע שעל מדינות לשקול את כיבוד הסביבה בעת פעולה לוחמתית, אך אין בהגנת הסביבה כדי לשלול את זכות המדינה להגנה עצמית. קרוב לשלושים שנים לאחר כתיבת חוות הדעת, הגנת הסביבה במשפט הבינלאומי התעצמה. כיום מכיר המשפט הבינלאומי בכך שלאדם זכות לסביבה בטוחה, נקייה, בריאה ובת קיימא. זכות זו נועדה לא כדי להגן על הסביבה עצמה אלא על האדם, לצורך הישרדותו בכדור הארץ ולצורך שמירה על זכויות הדורות הבאים בעולם. זכות זו אף הוכרה כזכות אדם ב-2021 בהחלטה של ועדת האו"ם לזכויות אדם, והאמנה לאיסור על נשק גרעיני אף מתייחסת באופן מפורש לכך שלשימוש בנשק גרעיני השלכות חמורות על הישרדות האדם והסביבה. זאת, מבלי להתעלם מכך שסעיף 35 לפרוטוקול הראשון לאמנת ג'נבה של 1949 אוסר על שימוש באמצעי לחימה שצפוי לגרום לפגיעה נרחבת, חמורה וארוכת טווח לסביבה. לכן, נראהשבעקבות השינוי במעמדה של הזכות, נוספו שיקולים התומכים באיסור על השימוש בנשק שפוגע בסביבה או בהגבלתו.
לבסוף, ראוי להתייחס למסגרת בה ניתנה חוות הדעת של בית הדין הבינלאומי. בית הדין התייחס לכך שבהתאם לעובדות שהובאו בפניו, אין הוא יכול לאסור שימוש בנשק גרעיני במצב הקיצון שעה שגורלה של המדינה בסכנה. אם כך, נשאלות שתי שאלות. הראשונה, מתי גורלה של מדינה בעת מלחמה נמצא על כף המאזניים – האם מדובר בשלב בלחימה (לקראת סופה), או באופי הלחימה הכולל. ניתן אף לחשוש שכמעט כל מלחמה יכולה להיות מוגדרת כך, ובאמירה זו התיר בית הדין את השימוש בנשק גרעיני. לעמדתי, המקרים שבהם בית הדין לא פסל את השימוש בנשק גרעיני אסטרטגי הם מקרים בהם גובר הצורך בו, למען אזרחי המדינה, על פגיעתו בזכויות אדם של המדינה האויבת. אולם, נשק גרעיני טקטי, על פי הגדרתו, מיועד להכרעה באירוע ספציפי במהלך הלחימה, תוך השגת יתרון נקודתי בשדה הקרב. מכאן, בשל אופיו ויכולותיו, נראה שלרוב אין הוא יכול להציל בפועל את המדינה התוקפת, ולכן במירב המקרים לא יעמוד במבחן מחמיר זה. אם הנשק הגרעיני הטקטי לא עומד בנסיבות בהן הוא לבדו יכול להציל את גורלה של מדינה, אין לו שימוש שממאן את פגיעתו בזכויות אדם. לעמדתי די בהבדל זה בשביל לאבחן את השימושים בין נשק גרעיני טקטי לנשק גרעיני אסטרטגי.
בנוסף לבחינת חוות הדעת בראייה מחודשת, לעמדה הרואה בנשק גרעיני טקטי נשק לגיטימי עלולות להיות השלכות רוחביות קשות. בעקבות החשש החד משמעי של מדינות העולם מנשק זה, והמתח והעמימות בנושא, שימוש של מדינה אחת בכל נשק גרעיני, גם אם באופן מצומצם וטקטי, עלול לדרדר את העולם למלחמה גרעינית כוללת. כל המדינות החברות באמנת בית הדין הפלילי הבינלאומי הביעו את החשש הזה, וניתן לראות את היחס הזהיר כלפי רוסיה בימים אלו ממש כביטוי לחשש מלחימה כלל עולמית באמצעות נשק גרעיני. פתיחת הצוהר עלולה להוביל למותם של מיליארדי אזרחים.
מסקנות
האיום הגרעיני, לעיתים ישיר ולעיתים עקיף, שב לחיינו בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה. איומיה של רוסיה בשימוש בנשק גרעיני טקטי העלו את השאלה בדבר ייחודיות נשק זה ביחס לנשק גרעיני אסטרטגי, שכבר נעשה בו שימוש בשדה הקרב.
למרות שלא נקבע במשפט הבין-לאומי ששימוש בנשק גרעיני הוא בלתי חוקי לכשעצמו, השינויים בעולם והסתכלות מחודשת על חוות הדעת בנושא מעלים ספקות לגבי תקפות קביעותיו של בית הדין הבינלאומי כיום. למרות שנראה שהשימוש בנשק גרעיני טקטי יכול לקיים את תנאי המידתיות, ספק אם הוא יכול לעמוד בעקרונות ההבחנה וההומניות. בנוסף, מעמדה של הזכות לסביבה היום, מחזק לעמדתי את הטענות נגד שימוש בכל נשק גרעיני. שימוש בנשק גרעיני טקטי הוא ייחודי ושונה משימוש בנשק גרעיני, ולעמדתי גם אם נקבל את הכללים שנקבעו בחוות הדעת, לא נוכל להצדיק את השימוש הזה.
