פרסומים

בראשית המאה העשרים הפכו סרטי הקולנוע למדיום אומנותי מצליח וחובק עולם. המונים גדשו את אולמות הקולנוע וצפו בהנאה גלויה בהפקותיהם של יוצרים ויזמים ברוכי כישרון – במאים, כותבים, מפיקים ושחקנים, שתרמו לגיבוש שפת הקולנוע, והצלחתם הגדולה נבעה גם מנכונותם ומיכולתם יוצאת הדופן לגעת בסיפורם האישי. צופים רבים הזדהו עם המתרחש על המסך, והרגישו כי הסרטים מבטאים את קשייהם ואת חוויותיהם האינטימיות הכמוסות ביותר, בראש ובראשונה – חוויית ההגירה.

בספר זה נחשף העיסוק הגלוי והסמוי בחוויית ההגירה בקולנוע האמריקאי בעשור הקודם למלחמת העולם השנייה. הוא מציג את סיפורה של גלריית יוצרים, יהודים ברובם, שהיגרו לארצות הברית, מי מכורח ומי מרצון. העיון בסרטים שיצרו מצביע על יחסם של יוצרים אלה לארץ מוצאם, למדינה שנתנה להם בית, ולזהות היהודית שנאלצו לגלות מחדש. זהות יהודית זו הייתה להם לעיתים חטוטרת, לעיתים כתר קוצים ולעיתים כנפי רוח הנישאות אל הנצח.

 

ד"ר יובל ריבלין הוא עמית מחקר במרכז מינרבה להיסטוריה גרמנית ע׳׳ש ריכרד קבנר שבאוניברסיטה העברית בירושלים ורכז לימודי קולנוע והיסטוריה בתיכון ע"ש הימלפרב בירושלים. ספרו הקודם העכבר ששאג – זהות יהודית בקולנוע האמריקני והישראלי יצא לאור ב-2009.

----------------------------------

This book examines the overt and covert engagement with the immigrant experience in American cinema in the decade preceding World War II. It presents the story of a gallery of creators, mostly Jewish, who emigrated to the United States, some by force and others by choice. An examination of the films they created reveals their attitudes towards their countries of origin, the nation that provided them with a home, and the Jewish identity they were forced to rediscover. This Jewish identity was at times a burden, sometimes a painful reminder of their past, and at other times a source of great inspiration and hope. 

Dr. Yuval Rivlin is a research fellow at the Richard Koebner Minerva Center for German History at the Hebrew University of Jerusalem. He also coordinates film studies and history at the Himmelfarb High School in Jerusalem. His previous book, "The Mouse That Roared: Jewish Identity in American and Israeli Cinema," was published in 2009.

ספר חדש

מזרח חדש
מאוריינטליזם גרמני למזרחנות ישראלית

מאת: עמית לוי
מזרח חדש הוא מחקר היסטורי מעמיק על תולדות המזרחנות הציונית והישראלית. שורשיו של תחום הידע הזה – חקר הערבית, האסלאם וההיסטוריה של המזרח התיכון – באוניברסיטאות הגרמניות של המאה התשע-עשרה וראשית המאה העשרים: רוב מייסדיו בארץ היו יהודים-גרמנים שצמחו במסורת המזרחנית של מרכז אירופה, והם שהביאו את תחום הידע לאוניברסיטה העברית בירושלים, וממנה למערכת האקדמית כולה. באמצעות ניתוח של תיעוד ארכיוני עשיר בגרמנית, בערבית, באנגלית ובעברית משרטט הספר את התהליך המורכב של הגירת הידע המזרחני מגרמניה לארץ תוך התמקדות בשאלה מה קרה למחקר, ולחוקרים עצמם, כאשר המפגש עם המזרח הפך מטקסטואלי-פילולוגי למפגש פיזי ממשי, רווי סתירות ומתחים, שברקע שלו הסכסוך היהודי-הערבי המתעצם. בין השאר הוא מתעד את המשימות שקיבלו עליהם המזרחנים מחוץ לחדר העבודה ולספרייה, כמו הניסיון לקרב בין יהודים לערבים ושיתוף הפעולה עם הממסד הביטחוני.

 

הספר מתאר את מסלול התפתחותו הייחודי של תחום המזרחנות מאמצע שנות העשרים ועד אמצע שנות השישים של המאה העשרים, ושופך אור חדש על התפתחות המחקר האקדמי בכללותו בפלשתינה המנדטורית ובראשית ימיה של מדינת ישראל. בכך משמש הספר מקרה מבחן לניתוח הזיקה המורכבת בין עבודה מדעית "טהורה" לבין סוגיות פוליטיות, חברתיות ותרבותיות, ומציע נקודת מבט חדשה בשורשיו של הסכסוך היהודי-הערבי ובתפקיד שמילא הידע המדעי בעיצובו.

ד״ר עמית לוי הוא חוקר בחוג ללימודי ישראל באוניברסיטת חיפה. הוא שימש כעמית מחקר וחוקר אורח באוניברסיטאות אוקספורד, ויסקונסין-מדיסון, האוניברסיטה העברית והאוניברסיטה הפתוחה. עמית עוסק בהיסטוריה של ידע והעברת ידע והשפעתם על מפגשים בין-תרבותיים במאה העשרים, במיוחד בהקשר של יחסי יהודים-ערבים.

----------------------

A New Orient is an in-depth historical study on the history of Zionist and Israeli Oriental Studies, particularly the study of Arabic, Islam, and Middle Eastern history, as a field of knowledge rooted in 19th and early 20th century German universities. Most of its founders in Israel were German-Jewish scholars who emerged from the Central European Orientalist tradition, and introduced this field of knowledge to the Hebrew University of Jerusalem – and subsequently to the entire Israeli academic system. Through the analysis of rich archival documentation, the book outlines the complex process of migrating Orientalist knowledge. It focuses on what happened to the research and the researchers themselves when their encounter with the Orient shifted from a textual-philological one, following the traditions of German academia, to an actual encounter, fraught with contradictions and tensions, against the backdrop of the intensifying Arab-Jewish conflict. The book sheds new light on the development of academic research as a whole in Mandate Palestine and the early years of Israel, serving as a rich case study for analyzing the complex relationship between 'pure' scientific work and political, social, and cultural issues. It also offers a new perspective on the roots of the Arab-Jewish conflict and the role scientific knowledge played in shaping it.

Dr. Amit Levi is a researcher in the Department of Israel Studies at the University of Haifa. He has served as a research fellow and visiting scholar at Oxford University, the University of Wisconsin-Madison, the Hebrew University, and the Open University of Israel. Amit's research focuses on the history of knowledge and its migration, and their impact on cross-cultural encounters in the 20th century, particularly in the context of Jewish-Arab relations.

Can literature be given a concrete home? The story of the establishment of the Gnazim Archive of Modern Hebrew Literature recounts the attempt to institutionalize this body of literature in the context of the founding of the State of Israel—while simultaneously challenging its demands. This book reveals the persistent tension between the “Republic of Letters” and the nation-state, as well as the painful cost of realizing the ideal and embodiment of the metaphor of “a home for literature” within the “national home.” The Stitches of Hebrewness traces the history of the Gnazim Archive both in its own right and as a mirror of the formation of the canon of modern Hebrew literature. Like any mirror, the archive reflects reality as it is—and in reverse: The canon is thus revealed in a new light, with its erasures, rewritings, and repressions. Perhaps more than anything, the book unfolds the story of a culture and society grappling with a moment of crisis between three overlapping yet conflicting temporal frameworks: Jewish time, Hebrew time, and Israeli time.

המאמר עוסק בביזת הרכוש הפלסטיני במהלך מלחמת 1948 משתי זוויות – משפטית והיסטורית. שני ספרים שפורסמו לאחרונה, ביזת הרכוש הערבי במלחמת העצמאות של אדם רז לוחמים במשפט – השיפוט הצבאי בישראל במלחמת העצמאות של ענת שטרן, מצביעים על הצורך לחזור לסיפור הביזה של חפצי היומיום, ולבחון את השלכותיו ארוכות הטווח על החברה והמשפט בישראל. המחקר המשפטי עד כה התמקד במקרקעין ובנכסי דלא-ניידי, ותרומתם החשובה של ספרים אלה היא בהשבת הרכוש הנייד למרכז הדיון. עם זאת, לטענתנו, הם מספרים לנו היסטוריה "במעמד צד אחד" – לתופעה אשר יש בה שני צדדים – בוזז ונבזז. מסגרת דיון זו אמנם חושפת ומבקרת פרקטיקות שונות של ביזה – אך חסרה כמעט לחלוטין את הקולות והפעולות של הנבזזים הפלסטינים.
סדר היום המחקרי שמאמר זה מתווה מבקש להחזיר את בעלי הרכוש הפלסטינים להיסטוריה של הביזה וליצור היסטוריה משולבת – בה שזורים זה בזה החפצים, הבוזזים והנבזזים; המשפט וההיסטוריה; החוק והפרקטיקה. אנחנו מנתחות מכתבי תלונה של אזרחים פלסטינים השמורים בארכיון משרד המיעוטים כצוהר להבנת תפיסות צדק מנקודת המבט של הצד המובס, ולהחזרת הקולות והאג'נסי ל"נפקדים-הנוכחים" משכבות חברתיות שונות, אשר תלונותיהם לא הגיעו לבתי המשפט בישראל. מכתבים אלה חושפים מציאות קשה ומייאשת של אנשים שכל רכושם וכל עולמם נגזל מהם, והם מנסים לפתוח סדק צר בדלתות הבירוקרטיה והמשפט אשר נסגרות בפניהם. העמדת החפצים המטריאליים במרכז הדיון ההיסטורי-משפטי מאפשרת לנו לספר את המעבר בין המנדט למדינה דרך החפצים שנותרו במקומם, אדישים לחילופי משטרים ולחילופי הידיים. הניסיון ללכת בעקבות החפצים ולדובב אותם מאפשר לנו לחשוב על תפקיד החפצים עצמם כעדות היסטורית. קריאה זו גם מזמנת פתח לתיקון מאוחר, דרך סיפור ההיסטוריה של המלחמה והשלכותיה כהיסטוריה משותפת לפלסטינים וישראלים כאחד. זוהי היסטוריה משפטית ביקורתית אשר מסרבת להשליך את האחריות על הבוזזים הפרטיים אלא מנסה להבין את חלקם של החוק ופקידי המשפט בתהליך הנישול, ועל מגמות ארוכות טווח של צמיחת חוסר אמון של אזרחים ערבים ברשויות החוק והמשפט בישראל.