Citation:
Abstract:
ההפרדה בין ניתוח מידתיות משפטי לבין ניתוח מדיניות מקשה על קובעי מדיניות ליישם את עקרון המידתיות ולצקת תוכן מעשי לתפקידם בהגנה על זכויות, וכ ן אינה מקנה לבית-המשפט כלים ברורים לעריכת ביקורת שיפוטית אפקטיבית על אותן החלטות. המאמר מצביע על הפוטנציאל הגלום באינטגרציה של מבחני המידתיות המשפטית וניתוח מדיניות המבוצע כראוי. היכרות הדדית של שני גופי ידע אלה עשויה להשביח את יישו מו של עקרון המידתיות ככלי להגנה על זכויות בתהליך עיצוב המדיניות – הן על-ידי קובעי המדיניות והן במסגרת הביקורת השיפוטית. עיקרי הצעדים הנובעים מן הניתוח: )א( הכללת קריטריון של "השפעה על זכויות מוגנות" כקריטריון- חובה במסגרת ניתוח מדיניות, כדרך להגברת הסיכוי ששלושת מבחני המידתיות יקבלו מענה בתהליך; )ב( דרישה מקצועית במסגרת ניתוח מדיניות לשקול כמה חלופות שונות מהותית, כדרך לתת מענה לדרישה הנורמטיבית של מבחן הצורך ולמזער את הפגיעה בזכויות על-ידי השוואת החלופות ו/או הכנסת שינויים מתאימים בחלופות הנשקלות; )ג( מכיוון ש ניתוח מדיניות מקצועי מחייב ביסוס עובדתי של תכלית המדיניות )קרי, ביסוס עובדתי של התופעה הבלתי- רצויה שהמדיניות נועדה להתמודד עימה(, ראוי שתשתית זו תוצג לפני בית-המשפט במסגרת הדיון בתכלית המדיניות ובשלושת מבחני המידתיות. אימוץ המלצות אלה עשוי לסייע לבית-המשפט לזהות דרכים להפעלת ביקורת על הרשות, מחד גיסא, תוך שמירת מרחב שיקול-הדעת של ה, מאידך גיסא, וליצ ור מערכת תמריצים לקובעי המדיניות לעריכת ניתוח מדיניות ראוי תוך הגנה על זכויות האדם.
