מרכז מינרבה לזכויות האדם: הטמעת המשפט הבינלאומי בישראל

מרכז מינרבה לזכויות האדם באוניברסיטה העברית יוזם פרויקטים אקדמיים רבים ומשקיע בקידום ההבנה של סטודנטים בנושאי זכויות אדם * ביטאון הפקולטה בחר לסקר פרויקט של המרכז, המיועד לשפר את ההפנמה של דיני זכויות האדם הבינלאומיים בישראל, והכולל מפגשי ממשל-חברה אזרחית-אקדמיה, קבוצת מחקר והכנת עזר מחקרי לדיני זכויות האדם 

מפגשי ממשל-חברה אזרחית-אקדמיה

מדינת ישראל חתומה על שבע אמנות בינלאומיות העוסקות בכל קשת זכויות האדם: זכויות אזרחיות, זכויות חברתיות, הימנעות מעינויים, ביעור הגזענות, זכויות נשים, ילדים ואנשים עם מוגבלות. המדינה מחויבת לדווח פעם בכמה שנים לוועדות ניטור מקצועיות, המוקמות לכל אמנה מטעם האו"ם, על התקדמותה בנושאים השונים ולענות על שאלות פרטניות. ביחס לכל אמנה, על המדינה להכין דו"ח שבו היא מתארת את מצב זכויות האדם בכל תחום ולנסח מענה לשאלות ועדות המומחים הבינלאומיות. לאחר הגשת הדו"ח, מגיעים לאו"ם בז'נבה נציגים של המדינה לדיון בוועדה המקצועית הרלוונטית. ישראל, ככל מדינה החתומה על אמנה, מציגה את עמדותיה, ובסוף התהליך מנסחת הוועדה דו"ח מסכם ובו המלצות לשיפור.

"ועדות הניטור אינן יכולות לחייב את המדינה לפעול בדרך מסוימת, אך בעבודתן ניתן לראות היכן קיימים הפערים בין התחייבויות בינלאומיות שהמדינה נטלה על עצמה לבין המציאות בשטח," מסביר פרופ' תומר ברודי, מומחה למשפט בינלאומי האמון על הפרויקט (יחד עם דיקן הפקולטה, פרופ' יובל שני, החבר בעצמו בוועדת הניטור של האמנה בדבר זכויות אזרחיות ופוליטיות).

פרופ' תומר ברודי

"הוועדות בז'נבה פונות גם לארגוני החברה האזרחית, מכל קצות הקשת הפוליטית, על מנת לקבל 'דוחות צללים' כמקור מידע נוסף ואלטרנטיבי לצד הדו"ח של המדינה. כך עלול להיווצר מצב אדוורסרי ולא בהכרח קונסטרוקטיבי. אך יש בתהליך גם הזדמנות לשיפור ההפנמה של דיני זכויות האדם", מתאר ברודי.

יש מדינות שבהן הממשלה עצמה מזמינה את ארגוני החברה האזרחית כדי להתייעץ עימם ולערוך דיון במצב זכויות האדם, בטרם הגשת הדו"חות לוועדות הניטור. בישראל, במרבית התחומים שיתוף הפעולה בין הממשלה לבין ארגוני החברה האזרחית הוא מועט. במסגרת הפרויקט, נטל על עצמו מרכז מינרבה לתקן מצב זה על ידי עריכת מפגשי ממשל-חברה אזרחית-אקדמיה, אותם מרכז עו"ד שלומי בלבן. המטרה היא שיפור השיתוף בין המדינה לארגוני החברה האזרחית בהליכי הדיווח. "נושא השיתוף הוא חסר תקדים בישראל", מדגיש ברודי, "אלו ארגונים שבדרך כלל נפגשים עם נציגי המדינה בבית המשפט בצורה סכסוכית, אדוורסרית, אך הצלחנו להשיק תהליך ניסיוני שבו, עוד לפני הגשת הדו"חות לאו"ם, המדינה מציגה את עיקרי הטיוטה של הדו"ח לארגונים, ונערך על כך דיון בישראל." לפני כחודש נערך מפגש כזה בנושא הדו"ח לוועדת זכויות האדם, שהגיעו אליו כעשרים ארגונים והתוצאות היו חיוביות: "המשתתפים היו קשובים זה לזה מאוד. היו מצבים שנציגי הממשלה שמעו נתונים או עובדות מארגון, שלא היו בידם קודם לכן, וישבו יחד דקות ארוכות לאחר המפגש כדי לשתף במידע ולרשום פרטים נוספים", אומר ברודי בהתלהבות. הארגונים, מצדם, קיבלו הסברים על בעיות ביישום בתחום שונים, שלא היו מודעים אליהם.

"במסגרת הזו נערוך כמה אירועי המשך", צופה ברודי. "אחרי שהוועדה כותבת את הדו"ח אנו עורכים אירוע מסכם, שבו רואים כיצד ניתן לקדם דברים. למשל, ערכנו אירוע לקידום נציבות זכויות אדם וחוק יסוד זכויות חברתיות, לאחר שהוועדה בדבר זכויות חברתיות וכלכליות המליצה שיהיו כאלה בישראל." לדבריו אלו תהליכים שיכולים לקחת הרבה זמן ובסופו של דבר, התקווה היא שהם יימשכו גם אחר כך ללא תיווך אקדמי.

קבוצת מחקר ועזר מחקרי ראשון מסוגו

מרכז מינרבה פועל בכמה חזיתות לשיפור ההפנמה של דיני זכויות האדם שישראל מחויבת להם ושיפור האופן שבו הן באות לידי ביטוי בשיטת המשפט הפנימית. כל האמנות שישראל חתומה עליהן מחייבות רמות שונות של הפנמה אל תוך המשפט הישראלי. הכנסת היא זו שאמורה לחוקק, אך במקרים רבים אין קליטה פוזיטיבית של האמנות ונוצר פער. להשגת מטרה זו, לצד המפגשים שתוארו לעיל, קיימת קבוצת מחקר שמוביל פרופ' דוד קרצ'מר, ומטרתה להפיק כמה מאמרים המנתחים נקודות חולשה בקליטה של האמנות בישראל. "בקבוצת המחקר ינתחו צמתים שבהם המשפט הישראלי לא הפנים עדיין את ההתחייבויות הבינלאומיות", מסביר פרופ' ברודי.

כחלק משיפור האופן שבו באות אמנות זכויות האדם לידי ביטוי בשיטת המשפט הפנימית, מכין מרכז מינרבה כלי-עזר מחקרי ראשון מסוגו, שינגיש לעורכי דין ומשפטנים בישראל את דיני זכויות האדם הבינלאומיים. על פרויקט זה אמונה עו"ד דני לויתן.

עו"ד דני לויתן

"אנו מקימים מערך מידע מקוון במבנה ויקי (השיטה שעליה מבוססים אתרי ויקיפדיה). מדובר באינדקס שמטרתו ריכוז אינפורמציה במקום אחד, בו ניתן יהיה לחפש נושא על פי מילה ברעיונות מרכזיים בזכויות אדם, בהם: זכויות חברתיות, זכויות במשפחה, שוויון ועוד. המבנה הוא של עץ, כלומר, ראשי פרקים ותחתיהם תת-נושאים מפורטים אשר יפנו ללינקים של מקורות רשמיים במשפט בינלאומי. נוסף על ההפניות יעמדו לרשות המשתמשים תרגומים לעברית של חלק ניכר מן החומרים שעד כה לא היו קיימים בשפה זו", מתארת לויתן.

חומרים רבים כיום אינם זמינים בעברית. הממשלה תרגמה אמנם את האמנות ואת הדוחות של וועדות הניטור, אך הפרשנויות (General comments),  שהן מקור משפטי חשוב, לא קיימות בעברית, וכך גם המסקנות של הוועדות השונות. מסקנות הוועדות מתורגמות בחלקן בימים אלו על ידי משרד המשפטים, ותהיה באתר הפניה אל התרגומים האלה. לעומת זאת, הפרשנויות תורגמו לראשונה במסגרת הפרויקט. התרגומים של מקורות אלו נועדו בכדי להתגבר על מחסום השפה ועל הקושי במציאת חומרים באתרים בינלאומיים מפוזרים.

האינדקס המוצע נועד להקל על הגישה לחומרים הבינלאומיים ולהיות כלי-עזר מחקרי שמצליב בין משפט ישראלי ומשפט בינלאומי שישראל מחויבת אליו. זהו פרויקט חדשני ובקרוב יושק הפיילוט הראשון שיהיה פתוח לציבור.