check
מדור הסטודנטים | הפקולטה למשפטים

מדור הסטודנטים

מדור "הסטודנטים"


-יובל שוהם-

 

שם: בטי טגן

אביבים: 19

שנה: א'

 העובדות:  בטי נולדה באתיופיה ועלתה לישראל בגיל 3. היא לומדת בפקולטה במסלול עתודה ולאחר מכן תתגייס לפרקליטות הצבאית. "אני יודעת שלרוב כשמסתכלים עליי משליכים את ההתנהגות שלי על כל שאר בני העדה. לכן אני משתדלת לעשות את הכול על הצד הטוב ביותר כדי שה'ייצוג' יהיה חיובי", מודה בטי. "כשנכנסתי לפקולטה, הפתיע אותי שאני האתיופית היחידה בשנתון שלי. הייתי קצת בהלם והרגשתי אכזבה, אבל זה גם מדרבן, כאילו כל נטל ההוכחה הוא עליי. גם ביסודי הייתי האתיופית היחידה וחוויתי על בשרי אנשים עם דעות קדומות, למרות שהם היו ילדים קטנים. אבל זה סיפק לי בסיס מאוד חזק ויציב בחיים". 

למה משפטים: "אחד הדברים שהשפיעו עליי ללמוד משפטים היה החוויה שלי כאתיופית. אני זוכרת למשל שביום של הפגנת האתיופים בתל אביב ישבתי בבית וראיתי אותה מהטלוויזיה, כי אני מתנדבת המשמר האזרחי במשטרה אז אסור לי להשתתף בהפגנות. תלשתי לעצמי את השערות על זה שאני לא שם. אחד מבני-העדה דיבר והתחיל למנות את כל הקשיים שלו, הרגשתי מאוד מחוברת אליהם ומתישהו פשוט התחלתי לבכות. אמנם למזלי לא חוויתי אפליה, אבל עדיין, כשמגיע המאבק הזה, אתה מבין שאם לא אתה, אז חבר שלך או המשפחה שלך חוו. גם אני חוויתי לא מעט קיפוח. בתור תיכוניסטית, חשבתי שהח"כים יושבים ברצינות, מגבשים עמדות, עושים דיונים, מתייעצים עם מומחים. כשהבנתי איך הדברים עובדים באמת, אמרתי לעצמי שמשפטים זו פלטפורמה מצוינת לעשות שינויים, לתקן עוולות חברתיות מהשורש. אגב, בעבודה השנתית שלי כתבתי על העדפה מתקנת, שאני מאוד מתנגדת אליה. במקום לטפל בשורש הבעיה, מטאטאים אותה מתחת לשטיח".

 

דיון נוסף: בטי מצליחה להתנדב ולעסוק בפעילויות רבות במקביל ללימודים העמוסים. "אני מתנדבת במרכז 'ברירה', בבית המשפט לעניינים מקומיים, ועובדת ב-Jerusalem Institute of Justice – מכון שעוסק בהסברה ישראלית, זכויות אדם ועזרה לאוכלוסיות מוחלשות. אני עוסקת בעיקר במחקר לטובת ההסברה הישראלית: אוספת חומרים, כותבת ומתרגמת. בנוסף, אני לוקחת חלק במועדון הדיבייט של האוניברסיטה. הרבה פעמים נותנים שם נושאים משפטיים. למשל, פעם נתנו נושא שהיה ממש בנפשי ועסק בילדי המסתננים. כשהגיע תורי עליתי לפודיום והתחלתי לצעוק על כולם. מעבר לכך, אני נציגת הפקולטה באגודת הסטודנטים הכללית, מתנדבת במשטרה, ומדריכה בבית-ספר במסגרת פרויקט 'יזמות חברתית'".

 

   

שם: חן פדר

אביבים: 25

שנה: ב'

 

העובדות: חן, במקור מחיפה, מתגורר בגבעת הצרפתית וטס בחודש אוגוסט לחילופי סטודנטים באוניברסיטת טורונטו. כיום הוא עובד במשרד עורכי הדין של עו"ד יוסי חביליו, שעוסק בעיקר במשפט ציבורי. "יש לנו תיק שבו אנחנו מנסים להציל את כיכר נחמן בנחלת שבעה מיזם פרטי, שמנסה להשתלט עליה ולקיים בה הופעות ללא התחשבות בנזקים שייגרמו לשכנים", מספר חן. 

למה משפטים: "בצבא הייתי קצין בתותחנים, כי רציתי כמה שיותר לתרום. ניסיתי לחשוב איך אפשר להשפיע בצורה משמעותית גם אחרי הצבא, והבנתי שהדרך הכי טובה היא ללכת ללמוד משפטים. אני חושב שהפקולטה נותנת לנו המון כלים שבעזרתם נוכל לסייע לאנשים בעתיד, ומאפשרת לנו לראות את הדברים בצורה אחרת".

דיון נוסף: חן מתנדב בפרויקט מיוחד שמטרתו להעניק סיוע משפטי בחינם לתושבי ירושלים. הוא מספר שנחשף לפרויקט כשעוד היה ממש בחיתוליו: "כשהגעתי לפקולטה, שמעתי על הפרויקט ממישהי שבדיוק סיימה את התואר. באותה תקופה הפרויקט לא ממש הצליח להתרומם. יצרתי קשר עם עו"ד יוסי חביליו, שהיום אני עובד אצלו ואז היה אחראי על הפרויקט, ותכננו איך למנף אותו. כיום הפרויקט כולל שלושה עורכי דין, שפעם בשבועיים – במשך מספר שעות – נפגשים עם תושבי העיר ומספקים להם ייעוץ משפטי בחינם בכל התחומים המשפטיים, מלבד פלילים ומשפחה. התפקיד שלי בכוח הוא לקבל את הפניות של התושבים, להפנות אותן לעורך הדין המתאים, להגיע למפגשים, ואחריהם ליצור קשר עם התושבים ולראות שהם הסתדרו. למשל, לא מזמן היתה אצלנו אישה שפוטרה ללא שום פיצויי פיטורין. מיד כתבנו מכתב למעסיק והוא אכן נענה ושילם לה. לפעמים אנחנו גם מקבלים פניות שבהמשך הופכות לתביעה משפטית. למשל, הרבה תושבים פנו אלינו בעקבות בעיות קשות של מחסור בחנייה באזור אצטדיון ארנה, והחלטנו לעתור לבית המשפט כדי לחייב את העירייה להקצות עוד מקומות חנייה". 

 

 

מי אני: יעל שפר

אביבים: 22

שנה: ב'

 

העובדות: יעל החלה את לימודי המשפטים באוניברסיטת חיפה ואחרי שנה עברה לאוניברסיטה העברית. "הייתי בתאילנד. קיבלתי את תוצאות הפסיכומטרי וקצת התאכזבתי", היא מגלה. "ניסיתי להירשם ללימודים סתם כדי לראות אם אני יכולה להתקבל. ההרשמה בירושלים כבר הסתיימה לכן נרשמתי לאוניברסיטת חיפה, שם גרתי. מאוד נהניתי בפקולטה שם, אבל החלטתי לעבור כי רציתי לצאת קצת מהבית, וגם כי הפקולטה בירושלים נחשבת לטובה ביותר בישראל." בנוסף, היא פעילה פוליטית בתא מרצ. היא רואה עצמה עובדת בעתיד במגזר הציבורי, אבל יודעת ש"אני מאלה שיגיעו לשבוע הראיונות כשהם לא באמת יודעים מה הם רוצים לעשות."

 למה משפטים: יעל מספרת כי תמיד נמשכה לתחום המשפטי: "הייתי רואה 'חוק וסדר' מאז שהייתי בת 5. לפני הלימודים ממש ראיתי במשפט כלי לשינוי חברתי ופוליטי, ואלה באמת התחומים שיותר משכו אותי בעולם המשפט." עם זאת, היא מודה שכיום, לאחר שנתיים של לימודי משפטים, היא מבינה שלא הכל ורוד: "גיליתי שיש הרבה דברים במשפט שמונעים את שינוי המצב ודווקא מקבעים אותו. אני חושבת שהשינויים המשמעותיים יותר נוצרים דווקא מחוץ למשפט." יעל אף מספרת כי הידע המשפטי שצברה מסייע לה בפעילותה בתא מרצ: "המפלגה חרתה על דגלה קידום זכויות אדם ועקרונות דמוקרטיים, ואין ספק שלימודי המשפטים עוזרים לי מאוד להבין לעומק נושאים אלו".  

 דיון נוסף: "בכיתה י' הייתי בתוכנית seeds of peace – מחנה קיץ שאורך חודש במדינת מיין בארה"ב, אליו מגיעים נערים ונערות יהודים, פלסטינים, מצרים, ירדנים ואמריקאים. זה מחנה קיץ אמריקאי טיפוסי, עושים פעילויות וישנים יחד, אבל פעם ביום יושבים לדיאלוג פוליטי למשך שעה וחצי ודנים בסוגיות בוערות במטרה ללמוד ולהבין גם את הצד השני. המחנה היה חוויה עוצמתית עבורי והשפיע מאוד על הדעות הפוליטיות שלי. לרוב, הצעירים מתחנכים לחשוב שהכל חד-צדדי, ורק באקדמיה הם נחשפים לגישות אחרות בנרטיבים הפוליטיים. אני נחשפתי לכך בגיל צעיר, בין היתר במסגרת התוכנית, וזה עיצב את החשיבה שלי. ברגע שאתה רואה את 'האויב' כאדם ולא כדמות אמורפית ומופשטת, אתה מבין את הסכסוך בצורה שונה. כמובן שחלק מהחברים שלי עדיין נותרו ימנים אחרי התוכנית, אבל אני חושבת שגם הם מבינים טוב יותר את הצד השני". 

   

מי אני: אביטל קלץ 

אביבים: 18

שנה: ב'

 

העובדות: אביטל נולדה בפריז שבצרפת ובכיתה ו' עלתה לישראל. היא מתגוררת מאז בירושלים עם משפחתה. בחודש אוגוסט היא תיקח הפסקה מהלימודים, תתגייס לצה"ל, ואחרי שנתיים תחזור הישר לחיקה החמים של שנה ג'. "האמת היא שלא רציתי לעלות לישראל, לא הכרתי פה אף אחד ואין לי פה משפחה. למזלי ידעתי לדבר עברית באופן שוטף כי בצרפת למדתי בבית ספר יהודי, אז השתלבתי פה יחסית מהר".

למה משפטים: "אחרי שסיימתי תיכון לא יכולתי להתגייס כי הייתי קטנה מדי, אז ישר הלכתי לעבוד במשרד עורכי דין כי ידעתי שזה מה שאני רוצה להיות. אפילו בצרפת, הייתי אומרת לכולם שאני רוצה להיות עורכת דין ושופטת. תמיד אהבתי דיונים וטיעונים, ובעיקר אהבתי לנצח בהם, להיות זו שמביאה את הטיעונים הטובים ביותר. אני זוכרת שהייתי סופרת כמה צ'יפס הביאו לי לעומת האחים שלי, כמה פעמים כל אחד מאיתנו היה צריך לסדר את השולחן. תמיד שאפתי לצדק".

דיון נוסף: אביטל, שהגיעה לפקולטה בהיותה בת 17 בלבד, הצליחה להתחבר במהרה לסטודנטים המבוגרים ממנה בכמה שנים טובות. "בהתחלה זה היה מוזר. כולם סביבי בפקולטה כבר היו בצבא ומדברים על זה, אז באיזשהו מקום אני מרגישה שכבר הייתי בצבא ואני הולכת לשם שוב".