check
כנס "כשפרקטיקה פוגשת אקדמיה" | הפקולטה למשפטים

כנס "כשפרקטיקה פוגשת אקדמיה"

כנס "כשפרקטיקה פוגשת אקדמיה"

כמיטב המסורת של כנסי "כשפרקטיקה פוגשת אקדמיה" של המרכז לחינוך משפטי קליני בפקולטה למשפטים, נפגשו גם הפעם נציגי אקדמיה ונציגי עולם המשפט והאקטיביזם החברתי. הפעם נועד הכנס לדון בהשתלבות בני העדה האתיופית בשוק העבודה בישראל. על רקע הבעיות הקשות הפך הדיון התיאורטי לשיחה ערה, מרתקת ונוקבת.  

 

-רננה הרמן-

 

המקום: בניין מאירסדורף. התאריך: 26/3/2014. כשמונים אורחים, ובהם ייצוג נכבד של יוצאי אתיופיה הפעילים בקהילה, הגיעו כדי לשמוע ולנסות להתקרב לפתרון של הקושי התעסוקתי בקרב יוצאי העדה. בפאנל, בהנחיית העיתונאית גל גבאי, ישבה ח"כ פנינה תמנו-שטה, שהיא חברת הכנסת הראשונה מהעדה האתיופית, ובין שלל תפקידיה מכהנת גם כיו"ר השדולה לקידום יוצאי אתיופיה. לצדה ישבו גם עו"ד שרון אברהם-ויס מנציבות שוויון הזדמנויות בעבודה ופרופ' ניסים מזרחי, ראש החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב.

 

לבאי הכנס חולק מסמך רקע, שערכה הקליניקה לייצוג אוכלוסיות בפריפריה (השייכת למרכז לחינוך משפטי קליני), אש מבוסס על עבודת שטח אינטנסיבית שנערכה על ידי סטודנטים בליווי עו"ד מהקליניקה במוקדי הקליטה. מהמסמך עולה כי מתוך כלל הפניות שהגיעו לקליניקה בין השנים 2009-2013, 62% מהפניות עסקו בדיני עבודה. נתונים סטטיסטיים נוספים מציגים מציאות של אפליה כלפי אוכלוסיית יוצאי אתיופיה ופגיעה מתמשכת בחוקי המגן של דיני העבודה לגביהם. על רקע מצב בעייתי זה פתח הפאנל בדיון, שבשל רגישותו גלש מידי פעם לחילופי דברים  נוקבים.

 

סטריאוטיפים חזקים וחוסר יכולת מיקוח
עו"ד ורדית דמרי-מדר, מנחה בקליניקה לייצוג אוכלוסיות בפריפריה, פתחה את הכנס בפירוט החסמים הקיימים בשוק העבודה: הרתיעה הגבוהה של מעסיקים מעובדים יוצאי אתיופיה. גם התנאים בשוק העבודה השניוני,  שרבים מבני העדה עובדים בו, כוללים משרות לא יציבות, תנאי עבודה ברמה מינימלית, היעדר ביטחון תעסוקתי ועוד. לדבריה, הניצול גובר בגלל הקושי המובנה בהיותם עולים וכולל בתוכו קשיי השתלבות, גזענות ודעות קדומות.

 

עו"ד שרון אברהם-ויס מנציבות שוויון הזדמנויות בעבודה סיפרה על עבודת הנציבות בהקשר זה. מעבר לפן המשפטי, היא תיארה גם את פועלה של הנציבות ב"חיים האמיתיים", וסיפרה על דיאלוג ממושך שמתקיים עם מעסיקים מתוך אמונה שהוא יעזור להוביל לשינוי חברתי.

 

פרופ' מזרחי נגע בהבחנה שהגיע אליה במסגרת מחקר שערך בין קבוצות מיעוט שונות בישראל. לדבריו, לעומת הפלסטינים שחווים את האפליה והשונות מול החברה הישראלית כהשפלה מובהקת, האתיופים מתארים זאת באופן חמקמק ועמום. למשל, בחורה ממוצא אתיופי שעובדת בדלפק ורואה שכל הלקוחות פונים רק לבחורה בדלפק השני ולא אליה. היא לא מגדירה זאת בצורה חד-משמעית, ומרבה לשאול את עצמה אם זו אכן אפליה או שזהו פרי דמיונה. הסיבה לכך היא רצונם העז של יוצאי אתיופיה להשתלב בחברה. יוצאי אתיופיה רואים עצמם כחלק אינהרנטי מהחברה הישראלית, כך שאינם ממהרים להתלונן. לכן הטיפול במקרה שלהם חמקמק יותר.

 

ח"כ פנינה תמנו-שטה הציפה פן אישי יותר מניסיונה הפרטי והציבורי. היא הסכימה עם פרופ' מזרחי שהנושא חמקמק. "מחד, אנו בפנים בגלל היהדות. מאידך, יש סטריאוטיפים חזקים וצבע עור שונה, ולכן ברור שישנה אפליה", היא אומרת. "כשאני מסתובבת בחנות בגדים, פעמים רבות שואלים אותי אם אני המוכרת. התחושה בציבור היא שיוצאי אתיופיה פחות חכמים וטעוני טיפוח. הקהילה שלנו מאוד רוצה להיות חלק מהחברה הישראלית למרות סטירות הלחי, ולא תמיד אני מצליחה להבין למה. הסיבה העיקרית למאבק העיקש היא השורשים היהודיים והציוניים".

 

אף אחד לא רוצה להסיר את החסמים
הרוחות הפכו סוערות כשעלה נושא היישום של חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. “החוק מנוסח יפה, אך אנשים בצמתים חשובים לא מיישמים אותו, כולל שרים בממשלה שלא מאמינים שנדרש ייצוג הולם במקומות עבודה. גם הנציבות צריכה לעשות יותר", פנתה ח"כ תמנו-שטה בתלונה לעו"ד ויס. "אתם לא מתריעים על התקנים בפני האוכלוסייה שבאמת זקוקה להם – הדור המבוגר יותר, ובפרט הנשים המבוגרות. לדעתי התפקיד של הנציבות הוא לגבש ניירות עמדה ברורים. המציאות מראה שאף אחד לא באמת רוצה או מתאמץ להסיר את החסמים. בפועל, מפרסמים את התקנים הייעודיים בתפוצה קטנה מאד, ובדיעבד לוקחים אנשים מחוץ לעדה בטענה שלא פנו יוצאי אתיופיה מתאימים. מעבר לכך, גם מי שעובר את המבחנים מוצב פעמים רבות רק במקום השני במועמדות לתפקיד ולא נבחר בפועל".

 

"אני לא קשורה לדרג הפוליטי", עונה עו"ד ויס בתגובה לדברים. "אנו עובדים בכפוף ליועץ המשפטי, ולכן מנועים מלפתור עניינים כאלו באופן ציבורי, אך יש לנו דיאלוג מתמיד בנושא הזה. בנוסף, כגוף ממשלתי אנו תלויים בפניות, ובפועל לא מגיעות אלינו פניות רבות".
"חשוב גם לזכור שהפן המשפטי הוא רק אחד מהכלים שלנו להשגת המטרה של שוויון הזדמנויות. חלק ניכר מהעבודה שלנו מתבצעת בשטח, ברמת פתיחת הדלת – לעיתים אנו באים פיזית עם המועמד למקום העבודה ואומרים: 'זה מישהו שאנחנו מכירים וסומכים עליו, תנו לו הזדמנות'. מעבר לכך, פעמים רבות יש גורמים תרבותיים שמונעים מיוצאי אתיופיה להשתלב. למשל, מעסיק שהתלונן שעורכת דין אתיופית המועסקת אצלו לא שאלה את הלקוח מספיק שאלות, מה שפגע בתפקודה. בדיעבד, התברר שהפער היה תרבותי. היא הרגישה שזהו חוסר נימוס לשאול ולכן לא עשתה זאת".

 

מוטב לסיים, למרות הקשיים הרבים, במעט אופטימיות. לקראת סוף הכנס, בשלב השאלות, הצביעה בחורה ממוצא אתיופי, בוגרת תואר שני בכלכלה והציגה מציאות הפוכה. היא סיפרה על מבחני קבלה לתקני הייצוג ההולם בתחומי הכלכלה בשירות הציבורי שניגשה אליהם. לדבריה, ניגשו למבחנים יותר מ-100 צעירים משכילים יוצאי אתיופיה, 50 מתוכם עברו את המבחנים ובסוף התהליך אף התקבל עובד בן העדה האתיופית.

 

ההשפעות של הכנס מעוררות אף הן זיק של אופטימיות: לאחר הכנס פנתה ח"כ פנינה תמנו שטה לפרופ' ניסים מזרחי מתוך רצון להסתייע בידע המחקרי שצבר לטובת העשייה שלה. בנוסף, עיריית ירושלים עורכת בעקבות הכנס "שולחנות עגולים" לטובת הנושא בשיתוף הקליניקה ונציגי העדה האתיופית. לא בטוח שהמהלכים הקטנים מייצגים מגמה או תהליך רחב היקף. ובכל זאת, על רקע הסיפורים הרבים והמייאשים שעלו בכנס, חשוב לזכור שיש גם מקרים הפוכים, ולא מעט פעילים חברתיים עם רצון טוב ומוטיבציה, ולקוות שעם הזמן הם ילכו ויתרבו.

 

משתתפי הכנס מימין - ח"כ פנינה תמנו-שטה, פרופ' ניסים מזרחי, עו"ד שרון אברהם ויס והמנחה גל גבאי