Published: February 3^rd, 2019 (Hebrew Follows)

In 2019, around one hundred election campaigns are due to take place around the world, one of which is the election for the 21st Knesset, which is scheduled for 9 April 2019. As we are all well aware, the social media constitute one of the most important arenas for discourse regarding the elections, election propaganda, news reports concerning the elections, and attempts to influence voters’ attitudes by improper means. Those active in this arena include users acting under their true identity, users operating under assumed identities or pseudonyms, as well as a further group of computer-generated users, commonly known as “bots.”

Bots are actually a computer program or algorithm that perform the task they have been instructed to undertake by the programmer in an automated manner.[1] A bot can perform various actions, such as sending a spam message simultaneously to a large number of email addresses;[2] carrying out a distributed denial of service (DDoS) attack in order to flood and shut down a website;[3] and even writing and publishing posts on the social media.[4] Since bots are created by software, they can be replicated on an enormous scale, thereby effectively creating – at a negligible cost – an “army” of bots capable of disseminating false and divisive messages and highlighting messages intended to distort public opinion (even if these contain true content rather than “fake news”). All this takes place without the users being aware of the computerized manipulation underlying the comments.[5] To complete the picture, we should note that bots can, of course, also be used for positive purposes, such as the provision of customer service by means of chatbots that receive information from the customer and provide a tailored response.[6]

In 2016, a Russian company called the Internet Research Agency began to disseminate fake news on a systematic basis in the social media in the United States by means of bots, against the background of the presidential campaign at the time. It is presumed that the goal of these publications was to foment disagreement and create dissension among the readers.[7] This type of attack was intended to create uncertainty and mistrust among the American public, so that readers could not tell whether comments were true or not and whether they were posted by fellow citizens or by an automated computer system operated by a foreign country or other interested party in an attempt to influence discourse.[8] Similar attacks occurred, among other instances, during the referendum in Catalonia;[9] during the Brexit referendum in Britain;[10] and during elections in France,[11] Germany,[12] and Poland.[13]

A study examining Twitter posts during the 10 months preceding the “Brexit” referendum in Great Britain identified 13,493 certain instances of bots that published some 65,000 tweets on the subject in an attempt to influence the discourse. The researchers examined the origins of users who habitually commented on Twitter on the subject of Brexit, and found that of 794,949 users, only 37 percent (300,122) were British users. This raised the question whether foreign players had sought to influence the results of the referendum in Britain, and whether this attempt had included the use of computer-generated accounts, i.e. bots.[14]

Thus we can see that players who seek to influence election campaigns invest considerable efforts in the use of bots to this end; in all probability, these efforts enjoy success. This phenomenon requires a response on several levels: on the technological level (detection and identification capabilities); in public outreach (raising awareness); in the intelligence field; and in the sphere of law and enforcement. In this article, I will seek to concentrate on one aspect of the legal response to this challenge: the criminalization of the use of bots to distort public opinion in the context of election campaigns.

Confronting Bots on the Level of Substantive Law: Specific Legislation or the Application of General Penal Norms?

The phenomenon of the use of bots to influence election campaigns, or more generally – to manipulate information (creating the impression that the information is generated or disseminated by real individuals) – deserves criminalization, insofar as it is liable to exert a tangible influence over the users’ attitudes. The reason for this is that this phenomenon is liable to cause substantial damage to the election campaign, to impair public trust, and even to undermine the legitimacy of elected officials. There can be no doubt that this constitutes a risk on the national level. Given the severity of the risk and of the potential damage, it is certainly appropriate to respond to this phenomenon in the sphere of criminal law.

Two strategies can be mentioned for responding through criminal law to the use of bots to exert improper influence over election campaigns. The first is the creation of a concrete prohibition regarding the systematic use of bots in order to influence users. The second is the application of general penal norms to this specific instance. The advantage of the former strategy is obvious: it relates directly to the improper phenomenon and establishes a clear prohibition that does not include vague margins liable to exert a chilling effect on permitted behaviors. However, this strategy will inevitably be short-lived: it will solve the problem as perceived by today’s legislator, but is liable to leave various technological developments that influence the improper behavior without a solution. The advantage of the latter strategy is that it provides a more open-ended prohibition that can be adapted to future technological developments. Its disadvantage, however, is that the genera offenses will inevitably be phrased and interpreted in an expansive manner, so that they can apply to different technological situations. This will lead to blurred borders and is liable to have a chilling effect on permitted expressions that do not deserve criminalization.

Regarding the former strategy, we may note several legislative initiatives that have sought to create a direct prohibition against the use of bots with the goal of influencing election campaigns. In Ireland, for example, a bill that was first tabled at the beginning of December 2018 is currently being advanced. This bill seeks to prohibit the operation of over 25 virtual entities in an attempt to influence political discourse on an online platform.[15] It is proposed that the penalty for the said offense will be up to five years’ imprisonment or a fine of 10,000 euros.[16] In 2018, a bill was tabled before the US Congress under the title Bot Disclosure and Accountability Act. The proposed law would outlaw the use of automated software intended to influence the opinion of American electors during an election campaign. A similar proposal has also been tabled in California, although in this instance the prohibition is extended to include the use of bots for the purpose of advancing commercial goals relating to the sale of products or services.[17]

Israeli law has adopted the latter strategy. The Israeli penal code does not include specific legislation addressing this issue, and the existing legislation concerning elections makes no reference to the internet.[18] Instead, general computer law is applied to the activities of bots intended to inculcate political messages (whether or not the content of the message is true) and to influence voters’ positions through manipulation. The operation of bots perceived to be real individuals may constitute an offense in accordance with section 3 of the Computers Law, 5755-1995 (hereinafter: “the Computer Law.”) The proper criterion to be applied in distinguishing the activities of bots relates to the question whether or not the bot impersonates a human, rather than the content of the message. This avoids the need to address the level of content, which is inherently connected to the issues of freedom of expression and freedom of access to information. In other words, the proposed examination here focuses on the speaker rather than on what was said; on the identity of the poster rather than on the content of the post.

Section 3 of the Computers Law relates to the transmission and storage of false information and to the execution of actions relating to such information. The section also relates to the writing, transmission, storage or use of software intended for the production of false information. In light of our discussion above, the “false information” that will be examined in light of section 3 of the Computers Law concerns the identification of the publisher rather than the content of the publication. It should be noted that the prosecution policy regarding section 3 of the Computers Law is regulated in State Attorney’s Guideline No. 2.25 from November 2016.[19] The guideline specifies various aggravating circumstances that will tip the scale in favor of prosecution on account of an offense in accordance with section 3 of the Computers Law: The scope and quality of the false information; the possible purposes of use of the false information; the danger inherent in the use of the forged documents; the presence of ancillary offenses alongside the storage of the false information or the software; the level of planning and sophistication; the scope of dissemination of the false information; the extent of the damage caused, or liable to have been caused, due to the transmission or dissemination of the false information; and the intended victim of the offense. The guideline then proceeds to detail typical instances in which, as a general rule, it will be justified to prosecute a person suspected of an offense in accordance with section 3 of the Computers Law. Within the framework of these details of typical cases, the guideline does not discuss our instance. The reason for this, naturally, is that the level of awareness of the use of bots to secure improper influence over election campaigns was insufficient at the time the guideline was published. However, the issue we discuss here is certainly consistent with several of the aggravating circumstances I detailed above. It is apparent that the false information we are discussing is liable to cause substantial damage; that the use of bots entails a high level of planning and sophistication; and that the scope of dissemination of the false information may be substantial.

Alongside the offense in accordance with section 3 of the Computers Law, in cases when a bot impersonates a real person with the goal of deception, this may also constitute the offense of impersonating another, in accordance with section 441 of the Penal Code, 5737-1977. This offense applies when the impersonation is of a real person, and not a false identity, and its main purpose is to protect the person whose identity was stolen. In any case, there is no known phenomenon of the impersonation of real people by means of computer-generated bots, so that in practice it would seem that the improper use of bots will mainly focus on fictitious identities, and accordingly the relevant legal provision will be section 3 of the Computers Law.

Self-Regulation by Internet Companies

The social networks themselves also prohibit the use of bots as part of their conditions of service. Thus, for example, Facebook prohibits entry to the social network by automated means.[20] Twitter also includes a similar wording in its terms of use, prohibiting access and use of information from the social network by automated means.[21] The subject of the use of bots also lends itself to pro-active location efforts by the internet companies, since that it is possible to locate (or to attempt to locate) computerized behavior patterns that operate by means of a given algorithm, without necessarily addressing the content disseminated by the bot.

In practical terms, the pro-active step taken by the internet companies have certainly secured some apparently effective outcomes: Facebook reported a campaign to remove 1.3 billion bots over a period of six months in 2018, while Twitter stated that it had removed 70 million bots in just two months in the same year.[22] At the same time, however, these figures underscore the enormous dissemination of bots on the social media. It is certainly reasonable to assume that not all activities by bots will be located independently by the internet companies. Accordingly, there is also a need to locate, expose, and report networks of bots that operate on their platforms. This activity will be undertaken on the basis of the understanding that such activities constitute an offense in accordance with Israeli law, as well as a violation of the terms of use of the internet companies (or, at least, of most of the social networks and the major internet service providers).[23]

Does the blocking or removal of bots cause undue damage to online freedom of expression? Does it impair the freedom of use of the internet by the users, who may be exposed to computer-generated online content and activities, as well as to content created by humans? Like any other basic right, freedom of expression is granted to humans and not to software. Although behind the computer-generated bots there is a person who enjoys rights, the additional component here is the element of deception. Naturally, freedom of expression does not include the freedom to deceive or defraud others. Moreover, the freedom of expression of the person who lies behind the creation of the bots is not removed – only the manner of its expression in software that is perceived as numerous other individuals (and not the person themselves).

***

In conclusion, it can be assumed that shortly we will know the extant to which bots have influenced the upcoming election campaign in Israel. It can be hoped that the campaign will take place without the exploitation of the architecture of social networks to secure improper and misleading influence over the elections. If activities such as those described here are indeed discovered and identified, criminal law is ready to address this issue. If the internet companies do not locate and block bots by themselves, it is also proper that the state act to thwart their activities by means of reports to the social networks, based on the fact that these activities constitute an offense in Israeli law, as well as a violation of the terms of service of the leading internet companies.

 

האיסור על שימוש בבּוֹטים במהלך מערכת בחירות – ההיבט המשפטי/חיים ויסמונסקי[1]

בשנת 2019 צפויות כ-100 מערכות בחירות ברחבי העולם, אחת מהן היא מערכת הבחירות הכלליות לכנסת ה-21 העתידה להתקיים ב-9.4.2019. כידוע לכל, אחת הזירות המרכזיות לשיח על הבחירות, לתעמולת בחירות, לדיווחים חדשותיים הנוגעים לבחירות, וכן לניסיונות להשפעה פסולה על עמדות הבוחרים – היא הזירה של הרשתות החברתיות. בתוך זירה זו פועלים משתמשים בזהות אמיתית, משתמשים נוספים בזהות בדויה או פסבדונימית, וכן קבוצה נוספת של משתמשים יצירי-מחשב, המכונים בּוֹטים (Bots).

בּוטים הם תוכנת מחשב, אלגוריתם, המבצעים משימה שהונחו לעשותה על-ידי מתכנת באופן אוטומטי.[2] בּוׂט יכול לבצע פעולות שונות, כגון שליחת הודעות ספאם למספר רב של כתובות מייל בו-זמנית,[3] לבצע מתקפת מניעת שירות מבוזרת על מנת להציף אתר אינטרנט ולהשביתו,[4] ואף לכתוב פּוֹסטים ולפרסם אותם ברשתות החברתיות.[5] כיוון שבּוׂטים הם יצירי-תוכנה, הרי שניתן לשכפלם בהיקפים עצומים ולייצר למעשה, בעלות זניחה, "צבא" של בוטים שיוכלו להפיץ מסרים כוזבים, מעוררי מחלוקת, להדהד מסרים שנועדו להטות את דעת הקהל (גם אם הם כוללים תוכן אמיתי ולא "חדשות מזויפות"), כל זאת מבלי שקהל המשתמשים יהיה מודע למניפולציה הממוחשבת שעומדת מאחורי הדברים.[6] להשלמת התמונה יצוין כי בוטים יכולים כמובן לבצע משימות חיובית, כגון משימות של שירות לקוחות באמצעות Chatbots שמקבלים מידע מלקוח ומספקים לו מענה לצרכיו.[7]

בשנת 2016, חברה רוסית בשם "The Internet Research Agency" החלה להפיץ חדשות כזב (fake news) באופן שיטתי ברשתות החברתיות בארצות הברית באמצעות בּוׂטים וזאת על רקע מערכת הבחירות לנשיאות ארצות-הברית. על פי ההערכות, מטרת הפרסומים הייתה לעורר מחלוקות, וליצור פילוג בין הקוראים.[8] מתקפה מסוג זה נועדה ליצור בקרב הציבור האמריקני אי-ודאות וחוסר אמון, כאשר הקורא אינו יודע האם הפרסומים אמיתיים והאם מי שפרסם אותם הוא אזרח כמוהם, תוכנת מחשב אוטומטית המופעלת בידי מדינה זרה או גורם אחר בעל אינטרס, המנסה להשפיע על השיח.[9] מתקפות דומות התרחשו, בין היתר, בקטלוניה במהלך משאל העם,[10] במהלך משאל הברקזיט בבריטניה,[11] בבחירות בצרפת,[12] בגרמניה,[13] ובפולין.[14]

ממחקר שבחן פרסומים בטוויטר במהלך 10 חודשים סביב משאל העם בבריטניה בנוגע לפרישתה מהאיחוד האירופי (הברקזיט), זוהו בוודאות 13,493 בּוֹטים בטוויטר שפרסמו כ-65,000 פרסומים בנושא הברקזיט, תוך ניסיון להשפיע על השיח. החוקרים בדקו מהו מקורם של משתמשים שנהגו לפרסם בטוויטר בנושא הברקזיט ומצאו שמתוך 794,949 משתמשים, רק 37% (30,122) היו משתמשים אנגלים, ולכן הועלתה השאלה האם היה ניסיון של גורמים זרים להשפיע על תוצאות משאל העם בבריטניה, והאם ניסיון זה כלל שימוש בחשבונות משתמש יצירי מחשב, קרי בּוֹטים.[15]

עינינו הרואות אפוא כי תופעת השימוש בבוטים לצורך השפעה פסולה על עמדות הציבור במהלך מערכות הבחירות היא תופעה שמושקעים בה מאמצים רבים מצד הגורמים המבקשים להשפיע על מערכות הבחירות, וככל הנראה מאמצים אלה נושאים פירות. תופעה זו מחייבת היערכות במגוון מישורים: במישור הטכנולוגי (יכולת גילוי וזיהוי), במישור ההסברתי (העלאת מודעות), במישור המודיעיני, וכן במישור המשפטי ובמישור האכיפה. במסגרת רשימה זו אבקש להאיר אספקט אחד של ההתמודדות במישור המשפטי, וזהו ההיבט של הפללת השימוש בבוטים על מנת להטות את דעת הקהל בהקשר של מערכת הבחירות.

ההתמודדות עם בוטים במישור הדין המהותי – חקיקה ספציפית או החלת נורמות עונשיות כלליות

תופעת השימוש בבוטים לצורך השפעה על מערכות בחירות, או ביתר כלליות – לצורך יצירת מניפולציות במידע (כאילו המידע נוצר או מופץ בידי אנשים אמיתיים) – ראויה להפללה, ככל שיש בה כדי להשפיע באופן ממשי על עמדות קהל המשתמשים. זאת כיוון שתופעה זו עלולה להסב נזק רב למערכת הבחירות, לפגוע באמון הציבור ואף לערער את הלגיטימיות של נבחרי הציבור. אין ספק שמדובר בסיכון ברמה הלאומית. בשים לב לעוצמת הסיכון ופוטנציאל הנזק – אין ספק שיש מקום להתמודדות במישור של המשפט הפלילי.

ניתן להצביע על שתי אסטרטגיות להתמודדות במישור הפלילי עם השימוש בבוטים לצורך השפעה פסולה על מערכת הבחירות: האחת, יצירת איסור קונקרטי המתייחס לשימוש בבוטים באופן שיטתי כדי להשפיע על המשתמשים. השנייה, החלת נורמות עונשיות כלליות על הסיטואציה הנדונה. האסטרטגיה הראשונה – יתרונה ברור. היא מתייחסת במישרין לתופעה הפסולה, קובעת איסור מפורש יותר שאינו כולל שולי עמימות רחבים שיש בהם כדי לצנן התנהגויות מותרות. עם זאת, אסטרטגיה זו לעולם תלקה בקוצר-רואי, במובן זה שהיא תפתור את הבעיה כפי שהיא נראית בעיני המחוקק דהיום, בעוד שהתפתחויות טכנולוגיות שונות שישפיעו על אופן ביצוע ההתנהגות הפסולה – עלולות להיות בלתי-מטופלות. האסטרטגיה השנייה – יתרונה בכך שהיא תכלול איסור שהוא "רקמה פתוחה" יותר, שיוכל להיות מותאם להתפתחויות טכנולוגיות עתידיות. אולם, החיסרון הוא שהעברות בעלות האופי הכללי תהיינה בהכרח מנוסחות ומפורשות באופן מרחיב, על מנת שתוכלנה לחלוש על הסיטואציות הטכנולוגיות השונות, מה שיוביל לעמעום גבולותיהן, דבר העלול ליצור אפקט מצנן על ביטויים מותרים שאינם ראויים להפללה.

בכל הנוגע לאסטרטגיה הראשונה, ניתן לציין כמה מהלכי חקיקה שביקשו להתייחס במישרין לאיסור על שימוש בבוטים במטרה להשפיע על מערכת הבחירות. כך, למשל, באירלנד מקודמת הצעת חוק, שהוצגה בתחילת דצמבר 2018, המבקשת לאסור על הפעלה של למעלה מ-25 ישויות וירטואליות בניסיון להשפיע על השיח הפוליטי באמצעותן בפלטפורמה מקוונת.[16] על פי ההצעה, העונש על העברה האמורה יהיה עד חמש שנות מאסר או קנס של 10,000 אירו.[17] כמו כן, בקונגרס האמריקני הוגשה במהלך שנת 2018 הצעת חוק, המכונה ה-Bot Disclosure and Accountability Act. על פי ההצעה, ייאסר השימוש בתוכנה אוטומטית שמטרתה להשפיע על דעתו של הבוחר האמריקני במהלך תקופת בחירות. הצעה ברוח דומה הוגשה גם במדינת קליפורניה, אם כי שם האיסור מוחל גם על שימוש בבוטים לצורך קידום מטרות מסחריות של מכירת מוצרים או שירותים.[18]

הדין הישראלי נוקט באסטרטגיה השנייה. אין בדין הישראלי חקיקה ספציפית המתייחסת לסוגייה הנדונה, ולמעשה חקיקת הבחירות הקיימת כיום כלל אינה מתייחסת למרחב האינטרנטי.[19] תחת זאת, דיני המחשבים הכלליים מוחלים על פעילות של בּוטים שנועדו להדהד מסרים פוליטיים (בין אם תוכן כוזב ובין אם תוכן שאינו כוזב), ולהשפיע על עמדות הבוחרים בדרך של מניפולציה. הפעלת בּוׂטים הנחזים להיות אדם אמיתי עשויה לעלות כדי עברה על סעיף 3 לחוק המחשבים, התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק המחשבים"). התבחין הראוי לבחינת פעילותם של הבּוטים הוא לפי השאלה האם הבּוֹט מתחזה לאדם ולא לפי תוכן הדברים. בכך, נמנע הצורך לעסוק ברובד התוכן, שמטבע הדברים קשור במישרין בסוגיות של חופש הביטוי וחופש הגישה למידע. במלים אחרות, ההתבוננות המוצעת כאן מתמקדת ברובד של הדובר ולא ברובד של הדברים; בזהות המפרסם ולא בתוכנו של הפרסום.

סעיף 3 לחוק המחשבים מתייחס הן להעברת מידע כוזב, הן לאחסונו והן לביצוע פעולות לגביו. כמו כן, מתייחס הסעיף לכתיבת תוכנה, העברתה, אחסונה או שימוש בה, והכל כאשר מטרתה לייצר מידע כוזב. לנוכח הדברים שציינתי לעיל, ה"מידע הכוזב" שייבחן לאורו של סעיף 3 לחוק המחשבים הוא בנוגע למיהותו של המפרסם ולא בנוגע לתוכן הפרסום. מן הראוי לציין שמדיניות ההעמדה לדין בעברה על סעיף 3 לחוק המחשבים מוסדרת בהנחיית פרקליט המדינה מספר 2.25 מנובמבר 2016.[20] ההנחיה מפרטת מגוון נסיבות מחמירות שיטו את הכף לכיוון העמדה לדין בגין העברה על סעיף 3 לחוק המחשבים: היקף המידע הכוזב וטיבו, מטרות השימוש האפשריות במידע הכוזב, הסיכון הטמון בשימוש במסמכים המזויפים, קיומן של עברות נלוות לעצם האחסון של המידע או התוכנה הכוזבת, מידת התכנון והתחכום, היקף תפוצת המידע הכוזב, מידת הנזק שנגרם או עלול היה להיגרם כתוצאה מהעברת המידע הכוזב או הפצתו וקורבן העבירה המיועד. בהמשך, ההנחיה מפרטת מקרים טיפוסיים בהם, ככלל, תקום הצדקה להעמיד לדין חשוד בעברה על סעיף 3 לחוק המחשבים. במסגרת פירוט המקרים הטיפוסיים, ההנחיה אינה מתייחסת למקרה שלפנינו. זאת, מטבע הדברים, לנוכח העובדה שהמודעות לשימוש בבוטים לצורך השפעה פסולה על מערכות בחירות – לא הייתה קיימת די הצורך במועד פרסומה של ההנחיה. עם זאת, הסוגיה דנן בהחלט הולמת חלק מהנסיבות המחמירות שפירטתי לעיל: ברי כי המידע הכוזב בו מדובר עלול להסב נזק רב; כי השימוש בבוטים מגלם מידה גבוהה של תכנון ותחכום; וכי היקף תפוצתו של המידע הכוזב עשוי להיות ניכר.

לצד העברה על סעיף 3 לחוק המחשבים, ברי כי במקרה שבו שבּוֹט יתחזה לאדם אמיתי, במטרה להונות, ייתכן והדבר יעלה גם כדי עברה של התחזות כאחר, עברה על סעיף 441 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. עברה זו חלה כאשר ההתחזות היא לאדם אמיתי, ולא לאדם שזהותו בדויה ותכליתה המרכזית היא להגן על האדם שזהותו נגנבת. על כל פנים, לא ידוע על תופעה של התחזות לאנשים אמיתיים באמצעות בּוֹטים יצירי-מחשב, ועל כן בפועל נראה כי עיקר השימוש הפסול בבוטים יתמקד בזהויות בדויות, ועל כן סעיף החוק הרלוונטי יהיה סעיף 3 לחוק המחשבים.

הסדרה עצמית של חברות האינטרנט

הרשתות החברתיות עצמן אוסרות גם הן על שימוש בבּוׂטים כחלק מתנאי השימוש. כך, למשל, חברת פייסבוק (Facebook) אוסרת על כניסה לרשת החברתית באמצעות אמצעים אוטומטיים.[21]

גם טוויטר משתמשת בניסוח דומה בתנאי השימוש שלה ואוסרת על קבלת גישה ואיסוף מידע מהרשת החברתית על ידי אמצעים אוטומטיים.[22] נושא השימוש בבּוֹטים מתאים, על פי טיבו, גם לפעילות איתור פרו-אקטיבית של חברות האינטרנט, כיוון שניתן (לנסות) לאתר מדפסי התנהגות ממוחשבים, הפועלים על פי אלגוריתם מסוים, וזאת מבלי להתייחס בהכרח לתוכן שמופץ בידי אותו בּוֹט.

בפועל, פעילותן הפרו-אקטיבית של חלק מחברות האינטרנט הניבה תוצאות שמצד אחד נתפשות כיעילות (פייסבוק דיווחה על מבצע להרחקת 1.3 מיליארד בּוֹטים במשך 6 חודשים במהלך שנת 2018, ואילו טוויטר דיווחה כי הרחיקה 70 מיליון בּוֹטים במשך חודשיים בלבד בשנת 2018),[23] אולם בה בעת הן מלמדות על תפוצתם העצומה של הבּוׂטים ברשתות החברתיות. בהחלט סביר להניח שלא כל פעילות הבוטים תאותר באופן עצמאי בידי חברות האינטרנט, ועל כן נדרשת גם פעילות מדינתית לאיתור, חשיפה ודיווח על רשתות של בוטים הפועלים על גבי הפלטפורמות של חברות האינטרנט. פעילות זו תתבצע על סמך ההבנה שמדובר בעברה על החוק הישראלי, כמו גם הפרה של תנאי השימוש (Terms of use) של חברות האינטרנט (לפחות של מרבית הרשתות החברתיות וספקיות השירות הגדולות).[24]

האם חסימה או הרחקה של בוטים פוגעת באופן בלתי-ראוי בחופש הביטוי ברשת? האם היא פוגעת בחופש השימוש ברשת מצד המשתמשים, שיכולים להיחשף גם לתכנים ולפעילות רשתית יצירת מחשב, ולא רק יצירת אדם? לכך ניתן להשיב בשלילה. חופש הביטוי, ככל זכות יסוד, נמסר לאנשים ולא לתוכנות. אומנם מאחורי הבוטים, יצירי המחשב, עומד אדם נשא-זכויות, אולם כאן נוסף המרכיב הנוסף והוא מרכיב ההטעיה. מטבע הדברים, חופש הביטוי אינו החופש להטעות או להונות. יתרה מכך, חופש הביטוי של האדם עצמו, העומד מאחורי יצירת הבוטים, לא נשלל, אלא רק אופן הביטוי, דרך תוכנות מחשב הנחזות להיות אנשים רבים אחרים (שאינם האדם עצמו).

* * *

לסיכום, ניתן להניח שבקרוב נדע מה מידת השפעתם של בּוֹטים על מערכת הבחירות הקרבה בישראל. יש לקוות שהמערכת תתנהל ללא ניצול לרעה של הארכיטקטורה של הרשתות החברתיות על מנת להשפיע באופן פסול ומטעה על מערכת הבחירות. ככל שאכן תתגלה ותזוהה פעילות כאמור, הדין הפלילי ערוך לטיפול בה, ואף נכון כי במקרה שחברות האינטרנט לא תאתרנה ותחסומנה את הבּוטים בעצמן, המדינה תפעל לסיכול פעילותם בדרך של דיווחים לרשתות החברתיות, על סמך העובדה שמדובר בעברה על הדין הישראלי, ובה בעת מדובר בהפרה של תנאי השימוש של חברות האינטרנט המוכרות.